טיוטה:באדפינגר
באדפינגר (Badfinger) הייתה אחת מלהקות הרוק האייקוניות של שנות השבעים. סיפורה החל כהצלחה גדולה והסתיים בטרגדיה נוראית.
היא החלה את דרכה כ The Iveys בעיר סוונסי שבווילס בשנת 1961. הרכבה המוכר כלל את: פיט האם (שירה וגיטרה), טום אוואנס (בס ושירה), ג׳ואי מולנד (שירה וגיטרה), מייק גיבינס (תופים). היא מוכרת בחשיבותה כאחת משלושת הלהקות המייסדות על הז׳אנר המוזיקלי ״פאוור פופ״. מוערך שאלבומיה נמכרו בכ 14 מיליון עותקים. היא הוחתמה והקליטה אלבומים עבור חברת התקליטים ״אפל רקורדס״ שבבעלות חברי להקת הביטלס, שאף לקחו חלק בהפקת מספר משיריה, בכתיבת להיטה הראשון ואף העניקו לה את שמה. הלהקה הופיעה באינטנסיביות בין השנים 1968 ועד 1973. ארבעה משיריה הפכו ללהיטים במצעדי הפזמונים: Come and Get It, Baby Blue, No Matter What, Day By Day. שירה Without You, הוקלט פעמים רבות והפך ללהיט ענק שהגיע אל המקום הראשון משני צידי האוקיינוס עם גרסאות אותם הקליטו נילסון ב־1974, ומריה קארי ב־1994. למרות הצלחתם המסחרית, דבר שהיה אמור להפוך את חבריה לעשירים, הם הסתבכו בבעיות ניהוליות, כספיות ומשפטיות שהותירו את חבריה עניים, ומאוחר יותר הובילו שניים מחבריה, פיט האם וטום אוואנס לשים קץ לחייהם.
The Iveys
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלהקה הוקמה ב סוונסי שבווילס בשנת 1961 תחת השם The Iveys. חברי ההרכב היו: פיטר האם (שירה וגיטרה), רון גריפית׳ (בש ושירה), מייק גיבינס (תופים) ודייוויד (דיי) גנקינס (גיטרה). הם החלו לצבור פופולריות. לאחת מהופעותיה הגיע ביל קולינס, שהתלהב והציע לשמש כמנהל הלהקה. הוא התוודה בפני חבריה שאין לו ניסיון בתחום אך יהיה מוכן להשקיע עבור הצלחתם ״דם יזע ודמעות״. קולינס היה זה ששכנע את חבריי הלהקה לעבור להתגורר ולפעול בלונדון, שנחשבה אז כזירת המוזיקה באירופה. יחד הם עברו להתגורר יחד בביתו הפרטי של קולינס בכתובת 7Park Avenue, שבשכונת Golders Green. בעליית הגג של הבית בנה לו פיט האם סטודיו הקלטות קטן עם טייפ שני ערוצים שם הקליט סקיצות לשירים שכתב עבור הלהקה.
הלהקה החלה להופיע בלונדון, כשחבריה שרים בהרמוניית שלוש קולות ומנגנים בגיטרות חשמליות מנגינות מלודיות ופופיות שהזכירו את אלו של הביטלס, והבליטו גם את כשרון נגינת הגיטרה של פיטר האם. ריי דייוויס, סולן הקינקס, עימם הופיעו באדפינגר בסיבוב הופעות, הפיק שלושה שירים כדמו עבור הלהקה. לאחד מהופעותיה של הלהקה הגיע חברם ומקורבם של להקת הביטלס מל אוואנס שהתלהב מהלהקה, והצליח לשכנע את ארבעת המופלאים להחתימם בחברת התקליטים החדשה שהקימו, אפל רקורדס, ובכך היו האמנים הראשונים החתומים בחברה שאינם חברי הביטלס עצמם. עוד בטרם החלו לעבוד עם אפל רקורדס, החליף הגיטריסט והזמר טום אוואנס, יליד העיר ליברפול, את ג׳נקינס שהתבקש מחבריו לעזוב את הלהקה.
הסינגל הראשון של האייביס, "Maybe Tommorow", שכתב ושר אוואנס והפיק טוני ויסקונטי, הצליח ביפן, אוסטרליה ובמדינות נוספות באירופה אך לא הפך ללהיט לו קיוו באי הבריטי או בארצות הברית. הלהקה הוציאה אחריו את הסינגל ״Dear Angie", שכתב ושר גריפית׳, שהפך עם השנים לאחד האהובים שבשיריה אך כשל במכירות כשיצא. האייביס השלימו הקלטת אלבום שלם ״Maybe Tommorow" שיצא באירופה ב־1969.
ההצלחה כ Badfinger
[עריכת קוד מקור | עריכה]גורלם השתנה כשלתמונה נכנס פול מקרטני, שהזמין את הלהקה לאולפן כדי שיקליטו בהפקתו שיר שהוא עצמו כתב.
״Come and Get It״, הפך ללהיט עולמי, הגיע למקום 4 במצעד הבריטי ולמקום ה 6 בארצות הברית. עם יציאתו של השיר, החליטו בחברת התקליטים כי עדיף ללהקה לבחור שם חדש, והיה זה ג׳ון לנון שהעלה לאוויר את השם Badfinger (על שם שיר שכתב בשם ״ Bad Finger Boogie). ההצלחה של הסינגל שהופיע בפסקול הסרט The magic Christian, הוביל את מקרטני להפיק ללהקה שני שירים נוספים אותם הם כתבו, ואלו לצד רבים משירים מאלבומם הראשון הובילו לאלבום שלם ראשון ל Badfinger תחת שם אותו הסרט. רון גריפית׳ שהפך לאב טרי, הוחלף על ידי הגיטריסט- זמר ג׳ואי מולנד, גם הוא יליד ליברפול, כשטום אוואנס עבר לעמדת הבסיסט. בצל התפרקות הביטלס, באדפינגר טסה לסיבובי הופעות בארצות הברית, שם כינו אותם אמצעי התקשורת ״הביטלס החדשים״. [1]ההצלחה בארצות הברית, הביאה את הלהקה לחתום חוזה ניהול עם סטן פולי, מנהל ואיש עסקים מניו יורק שניהל מספר אמנים. פולי שכנע את חברי הלהקה להפקיד את רווחיהם בחשבון בנק אותו הוא ינהל עד שיצמחו לסכום משמעותי, ולהסתפק עד אז במשכורת צנועה למחיה. רגע זה יתברר כטעות טראגית בקריירת הלהקה.
אלבומם השני,No Dice, שיצא גם הוא בשנת 1970, כלל את הלהיט הגדול No Matter What שנחשב לאחד משירי הפוואר פופ הראשונים. שיר נוסף שהופיע באותו האלבום היה הבלדה Without You, שכתבו במשותף אוואנס והאם ושהפכה ללהיט עולמי, שנתיים אחר כך, תחת ביצועו של הזמר נילסון, שגרסתו שהתה חודש ימים במקום הראשון במצעד המכירות האמריקאי.
No Dice, שהפיק מל אוואנס איש הביטלס, היה אלבום גיטרות מלודי, שהמשיך לזכות את הלהקה בתואר ״ממשיכי הביטלס״, כתיבת שיריו והשירה התחלקה בין חברי הלהקה.
1971 הייתה שנה גדולה עבור הלהקה. היא הוציאה את מה שנחשב בעיני רבים כאחד משני אלבומיה הטובים ביותר- Straight Up שחלקו הופק מוזיקלית על ידי ג׳ורג׳ האריסון וחלקו האחר על ידי טוד רנדגרן. הוא כלל את כמה משיריה הידועים ביותר, ביניהם : Day After Day בלדה שהגיעה למקום 3 במצעד האמריקאי וכללה סולו גיטרת סלייד משותף של האריסון והאם, ואת Baby Blue, שמצא עצמו כ־30 שנה אחר כך כשיר הנעילה של סדרת הטלוויזיה הפופולרית שובר שורות והביא לה דור חדש של אוהדים[2]. שני השירים הללו נכתוב והושרו על ידי פיט האם, שכבר תפס את משבצת כוכב הלהקה, למרות אישיותו המופנמת.
כשהאריסון יזם את ״הקונצרט למען בנגלדש״ הוא הזמין את חברי באדפינגר לנגן בגיטרות אקוסטיות לאורך המופע, ואת האם לעמוד ולנגן לצידו כשביצעו יחד את Here Comes The Sun. עוד באותה השנה השתתפו טום אוואנס וג׳ואי מולנד בהקלטת שני שירים אלבום הסולו של ג׳ון לנון Imagine. שנה קודם השתתפו כל חברי הלהקה בהקלטות אלבומו של האריסון All Things Must Pass.
תרמית הניהול והנפילה.
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות נתוני מכירות של 14 מיליון שעשו אלבומי ושירי הלהקה, חבריה המשיכו לחיות בצמצום עם משכורת שבועית צנועה, הם עדיין חלקו מגורים במשותף בביתו של ביל קולינס בשכונת גולדרס גרין, אליהם הצטרפו גם בנות זוגם, וגם ציוד ההגברה שלהם עימו הופיעו באינטסיביות בארצות הברית, לא אפיין כזה של להקה מצליחה עם להיטים גדולים. בסרט דוקמנטרי שהופק שלושה עשורים אחר כך לערוץ VH1 התראיין אחיו של פיטר האם שסיפר שראה אותו מסתובב עם נעליים בהם היו חורים, כששאל את אחיו נענה: ״אין לי כסף לרכוש נעליים חדשות״.
סטן פולי, שכבר שמו החל בתקשורת להקשר עם זה של אנשי העולם התחתון, ביקש למקסם את רווחי הלהקה, והשיג עבורם חוזה לשישה אלבומים עבור חברת וורנר, כולל מקדמות כספיות שמנות עבור כל אלבום. הוא דחק בחברי הלהקה להגיע למשרדו על מנת לחתום על מספר חוזים נוספים, שהשאירו את שליטתו בכספם באופן מוחלט אצלו.
אוואנס, מולנד וגיבינס, ניסו לשכנע את האם, שלא לחתום על חוזים חדשים עם פולי לאור התנהלותו מולם אך הוא גילה נאמנות עיוורת כלפי מנהלם, והלהקה, עשתה את טעות חייה ולבסוף חתמה על החוזים.
אלבומם האחרון שהקליטו באדפינגר עבור אפל רקורדס, היה Ass, שיצא ב 1973. הוא, כמו שני האלבומים שיגיעו אחריו הופק על ידי כריס תומאס. האלבום היה הראשון של הלהקה שזכה לביקורות פושרות. השיר הבולט בו היה Apple Of My Eye - שיר פרידה רומנטי מרגש שכתב האם כלפי חברת התקליטים שנתנה להם את ההזדמנות לזרוח. עוד בטרם יצא אל החנויות, ועל מנת להנות ממקדמה כספית שמנה, דחק פולי בחברי הלהקה, למהר ולהקליט אלבום ראשון עבור חברת וורנר. האלבום Badfinger, שנשא את שם הלהקה, היה הראשון שלא צעד במצעד מכירות האלבומים אם כי אומנותית היה מוצלח מקודמו. אחת הסיבות לכישלון המסחרי הגדול של שני אלבומים אלו הייתה בסמיכות תאריך יציאתם. בארצות הברית הם יצאו בפער של שלושה חודשים אחד מהשני, ובאנגליה האלבום שהוקלט עבור וורנר יצא עוד קודם לזה שהוקלט עבור אפל. מולאנד אמר אחר כך בביקורתיות: ״ אתה לא מוציא שני אלבומים בו זמנית ומתחרה עם עצמך״. תחת לחצו של פולי, מיהרו באדפינגר לשוב לאולפן ההקלטות, האלבום אותו הקליטו בשנת 1974, נחשב על ידי רבים ממעריציהם כאלבומם הטוב ביותר.[3] Wish You Were Here (אין קשר לאלבומם של פינק פלויד שיצא שנה אחר כך באותו השם), היה מאמץ קולקטיבי להקתי. הוא כלל את שיר המועקה של ג׳ואי מולנד Got To get Out Of Here, את Dennis שכתב האם עבור בנה של חברתו לחיים, שני שירים שכתב גיבינס שחוברו לכדי מיני אופרת רוק, ואת Meanwhile back at the ranch/Should i smoke שני שירים של מולנד והאם שחוברו יחד. התגובות לאלבום היו מצוינות והוא החל להמכר היטב בחנויות התקליטים. אך אז גילתה חברת וורנר, שכסף נעלם ללא רשותה מחשבון נאמנות. כצד משפטי הגישה תביעה כנגד פולי וכנגד הלהקה, ועצרה את הדפסת והפצת האלבום שבעה שבועות בלבד לאחר יציאתו. הוא לא חזר להיות מודפס במשך שנים רבות אחר כך.
חברי הלהקה ההמומים והמאוכזבים מהמהלך לא ידעו את נפשם. מולנד עזב את הלהקה, כשעוד קודם האם ביקש לפרוש אך שוכנע להישאר לאחר שוורנר הודיעה כי אם יעזוב חוזה ההקלטות עימה יבוטל. הקלטות חדשות שהעבירה הלהקה לוורנר, נדחו. הם יופיעו לראשונה עשורים אחר כך תחת השם Head First ביניהם שירו של אוואנס ״Mr. Manager״, אודות מנהל שהורס את חייו.
התאבדותו של פיט האם
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשזוגתו נמצאת בחודש מתקדם להריונה, והוא מצפה ללידת ביתו הבכורה, ניסה שוב ושוב פיטר האם ליצור קשר ללא הצלחה עם משרדו של סטן פולי בניו יורק, על מנת שיעביר לו כסף שיסייע לו בתשלום משכנתא על בית חדש שרכש. השיחות לא הועברו למנהל הלהקה, והאם צלל לדיכאון. בשל הקושי המשפטי מול וורנר, הלהקה לא הורשתה להופיע או לחזור להקליט. גם כספי התמלוגים מחברת אפל רקורדס לא הועברו לחברי הלהקה בשל בעיות משפטיות שיפתרו רק בשנת 2013. שיחת טלפון ביום ה 23 באפריל 1975 עם ארצות הברית הבהירה להאם שכל חסכונות הלהקה נעלמו. הוא הזמין את חברו טום אוואנס לשיחה בפאב השכונתי, שם אמר לו ״I know a way out". אוואנס הסיע חזרה את האם לביתו ונפרד ממנו. בבוקר המחרת, גילתה זוגתו אן פרגוסון את האם תלוי מחבל יורד מתקרת חניית הבית. האם התאבד בגיל 27. בפתק שהשאיר בסמוך אליו, הוא האשים את סטן פולי וכתב: Stan Polly is a basterd. I wiil take him with me". [4] יתר חברי הלהקה ההמומים שגם כך לא הבינו כיצד להתנהל תחת התביעות מול וורנר ותחת פולי חדלו מלעבוד יחדיו.
==אלבומיה המאוחרים ועד התאבדותו של אוואנס==
עד שנת 1977 פרשו חבריה הלהקה הנותרים מזרקור עולם המוזיקה. מייק גיבינס הפך אמנם לנגן הקלטות, וניגן באחד מלהיטיה ובהופעותיה של הזמרת בוני טיילר, אך אוואנס ומולנד עבדו לפרנסתם הראשון כמתקין צינורות גז והשני כמנקה שטיחים.
שני מוזיקאים ממעריצי הלהקה דפקו יום אחד על דלת ביתו של מולנד והציגו עצמם כחברי להקתו החדשה. האחרון הטיס את אוואנס לארצות הברית. הם הקליטו דמו של מספר שירים, וקיבלו הצעה לחוזה הקלטות. תנאי חברת התקליטים אלקטרה היה שהם יצאו תחת השם Badfinger.
Airwaves, אלבום הקאמבק הופיע ב־1979 ונכשל מסחרית למרות ביקורות חיוביות. הרכב הופעות חדש של הלהקה בהנהגתם של אוואנס ומולנד יצא לסיבוב הופעות מוצלח בארצות הברית. האלבום השני שהקליט הצמד היה Say No More שכלל את הלהיט המינורי Hold On. גם אפיזודה זאת של הלהקה לא החזיקה מעמד. בראיון ל Vh1 סיפר מולאנד שכשהגיע לאולפן לאסוף את כספי המקדמה שהמתינו לו עבור הקלטת אלבום חדש נוסף, התברר לו שאוואנס נעלם עם כל הכסף והוא הגיש נגדו תביעה. מאותו הרגע התנהלו במקביל שתי להקות תחת השם Badfinger כשמולנד מתקשר למועדונים ואמרגנים ומבקש מהם שלא לאפשר לאוואנס להופיע תחת שם הלהקה.
בשנת 1983, כשהוא שרוי בדיכאון ובצרות כלכליות ומשפטיות לאחר שחתם על חוזה עם אמרגן אמריקאי שתבע אותו אחר כך על סכום של 5 מיליון דולרים, הלך טום אוואנס בעקבותיו של חברו פיטר האם, ושם קץ לחיוו כשהוא נמצא על ידי בנו תלוי מעץ בחצר ביתו.
אלבומי הלהקה:
Maybe Tomorrow (The Iveys)- 1969
1970- Magic Christian Music
1970- No Dice
1971 -Straight Up
1973-Ass
1974- Badfinger
1974-Wish You Were Here
1979- Airwaves
1981 -Say No More
2000-Head First
אלבומי סולו של פיט האם שהוקלטו כסקיצות ביתיות בבית הלהקה
7Park Avenue- 1997
Golders Green- 1999
The Keyhole Street Demos1966-67 - 2013
לקריאה נוספת:
2000."Without You: The Tragic Story Of "Badfinger
- ^ Michael Heatley, he story of Badfinger: the torment of rock'n'roll and the tragedy that follows, Louder Than Sound, 24/4/2023
- ^ Steve Knopper, Why 'Breaking Bad' chose Badfinger's 'Baby Blue, RollingStone, 1/10/2013
- ^ Allmusic, Badfinger on AllMusic Guide, All Music, 1999
- ^ Dan Motvina, Without You: The Tragic story of "Badfinger", Frances Glover Books, 2000