טיוטה:אליהו דרוקמן
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליהו דרוקמן בן נחום וחווה נולד ב־13 במאי 1914 בעיירה הרצה ברומניה, שני אחיו מנחם ואיזק עלו לארץ והתגוררו במושב אבן יהודה ועסקו בגידול עופות ואחותו אנה שחיה רוב ימיה בפריז ואף הייתה חברה פעילה במחתרת הצרפתית ועלתה לארץ בשנות השבעים, אליהו עלה לארץ בשנת 1934 עם רעייתו גולדה (זהבה) דרוקמן שאף היא הייתה פעילה פוליטית בארגון אנד"י והשתתפה בכנסי נשים פמיניסטיות בעולם והגיעו לקיבוץ שריד משם עברו לחיפה שם התגוררו כל חייהם, בשנת 1935 נולד בנם צבי דרוקמן [1]שנפל ביום כ"ז בתמוז תשי"ד (28.07.1954) בזמן שירותו הצבאי בחטיבת גבעתי בתאונת אימונים והוא בן 19 ובשנת 1942 נולדה ביתם אילנה דרוקמן שנקראה על שם שמו המחתרתי של אליהו והיא אם נכדיו רענן אופיר וטל.
חיים פוליטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליהו שעבד תחילה כפועל בנין והיה שותף בבניית המבנה של קולנוע אורה (חיפה) בחיפה, הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה והיה חבר בה תחילה במחתרת תחת שם הקוד "אילן" תחת הכיבוש הבריטי כשהמפלגה הוצאה מחוץ לחוק,עם פרוץ מלחמת העולם השנייה המפלגה התנגדה לגיוס תושבי ארץ ישראל למאמץ המלחמה בגרמניה הנאצית, אולם בשנת 1941, עם פלישת הנאצים לברית המועצות, מצאה עצמה המפלגה עומדת בשורה אחת עם היישוב כולו בתמיכה בברית המועצות, והמפלגה הוחזרה אל שורות ההסתדרות הכללית. בשנת 1943 שוב חל משבר בקרב המפלגה. העילות לפילוג הפעם היו עמדות המפלגה בעניין הגיוס לבריגדה היהודית ובעניין שיתוף הפעולה עם ההסתדרות בשביתות והפגנות, שהוביל לסילוק המפלגה מהקומינטרן. היהודים, בהנהגת המזכ"ל שמואל מיקוניס, מאיר וילנר ואסתר וילנסקה המשיכו לקיים בשנים 1943-1948 את הפק"פ ולהחזיק בעמדות דומות לאלה של קבוצת אמת בשנות ה-30. חברי הפק"פ היהודים השתתפו בבחירות לאספת הנבחרים בשנת 1944 תחת השם "רשימה דמוקרטית עממית"[2], וזכו בשלושה מנדטים (שמואל מיקוניס, אסתר וילנסקה ואליהו דרוקמן) ונציגיהם ישבו במועצת העם (1947-1948). מאיר וילנר אף חתם על מגילת העצמאות .עם קום המדינה אליהו היה מדורג במשך שנים בחמישייה ובעשיריה הפותחת של המפלגה ברשימה שלה לכנסת אך היא לא זכתה מעולם במספר המנדטים הדרוש.[3] ב־1953 אף יצא אליהו כנגד בן-גוריון בישיבת הוועד הפועל ה 15 והגן על המפלגה מהסתה כפי שאיזכרה ח"כ תמר גוז'נסקי במאמרה [1][4]
לאחר שמק"י היהודית זכתה במנדט אחד בלבד בבחירות לכנסת השישית ובבחירות לכנסת השביעית, היא החליטה לקראת הבחירות לכנסת השמינית ב-1973 להתאחד עם כוחות שמאל נוספים. בראש אותם כוחות עמדה תנועת תכלת-אדום, שהורכבה מתנועת שמאל ישראלי חדש (שי"ח) ומקבוצת מרצים, בעיקר מאוניברסיטת תל אביב, בראשות ד"ר מאיר פעיל. הרשימה המשותפת קיבלה את השם "מוקד". אליהו היה מזכיר המפלגה וניהל במשך שנים את הסניף שלה בחיפה ברחוב הרצל. לקראת הבחירות לכנסת התשיעית התפצלה המפלגה: מק"י הצטרפה לחד"ש הקומוניסטית, והחברים הלא-קומוניסטים הצטרפו למחנה של"י ומאוחר יותר למפלגת רצ כמו גם אליהו שהצטרף אליה ופרש בתקופה זו לגמלאות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דרוקמן, צבי, באתר Honor Israels Fallen
- ^ סופרנו, הדיון הכללי בוועידה וי15 של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, קול העם, 1965, עמ' 1
- ^ המכון הישראלי לדמוקרטיה, רשימת המפלגה לכנסת, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ תמר גוז'נסקי, כיצד נכשל בן-גוריון במסע נגד מק"י?, עמוד מק"י, 2011, עמ' 1