לדלג לתוכן

טיוטה:אין לדיין אלא מה שעיניו רואות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אין לדיין אלא מה שעיניו רואות הוא כלל הלכתי האומר שעל הדיין להכריע על פי הנתונים שיש מול עיניו או בהישג ידו, והוא לא צריך לחשוש לטעות בגלל מקרים רחוקים, מקור הכלל הוא בדיני ממונות, אבל הוא בשימוש גם בדיני איסורים.

מקור הכלל בגמרא בסנהדרין:

ויהו הדיינין יודעין את מי הן דנין ולפני מי הן דנין ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר (ספר תהלים, פרק פ"ב, פסוק א') "אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" וכן ביהושפט הוא אומר (ספר דברי הימים ב', פרק י"ט, פסוק ו') "וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי (אם) לה'"
שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה? תלמוד לומר - "וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט" - אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות

הגמרא מזהירה את הדיינים להזהר בפסיקת הדין, כי הם עומדים לפני הקב"ה בזמן הפסיקה, אבל הגמרא שואלת: ומה עם הדיין יחשוש כל כך מטעות שלא ירצה להתעסק בדיינות? ועונה שהוא לא צריך לחשוש, כי כל עוד הוא פועל על פי מה שעיניו רואות - הוא עשה את המוטל עליו.

וכך גם הביא הרמב"ם:

כל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל ... ושמא יאמר הדיין מה לי ולצרה הזאת? תלמוד לומר: "וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט" - אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

שימוש בכלל בנושאים אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]