טיבור ויינר
 | |
| לידה |
29 באוקטובר 1906 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
8 ביולי 1965 (בגיל 58) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| מקום לימודים | |
| פרסים והוקרה |
פרס מיקלוש איבל (1953) |
  | |
טיבור ויינר (בהונגרית: Weiner Tibor; בודפשט, טרזווארוש, 29 באוקטובר 1906[1] – בודפשט, 8 ביולי 1965)[2] היה אדריכל יהודי-הונגרי זוכה פרס על שם מיקלוש איבל,(פרס איבל מיקלוש הוקם בשנת 1953 על ידי מועצת השרים [הממשלה] של הרפובליקה העממית ההונגרית [החלטה 1069/1953. (XI. 6.)] כפרס המקצועי ההונגרי היוקרתי ביותר הקיים עבור פעילות אדריכלית). הוא היה פרופסור באוניברסיטה, קנדידט (דוקטורט .CSc) למדעים טכניים, אחד מנציגי אדריכלות הבאוהאוס והריאליזם הסוציאליסטי המשמעותיים ביותר בהונגריה. מ-1951 היה פרופסור חבר באוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה ולכלכלה ובין 1952 לבין 1957 היה העורך האחראי של כתב העת "אדריכלות הונגרית" (Magyar Építőművészet). עבודתו הידועה והחשובה ביותר היא ניהול התכנון והבנייה של העיר הגדולה החדשה דונאויווארוש, עליה עבד מ-1950 ועד מותו.
סגנונו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסגנון שלו נשלט בתחילה על ידי שאיפות מודרניות, בשנות החמישים על ידי ריאליזם סוציאליסטי, ובסוף הקריירה שלו שוב על ידי שאיפות מודרניות.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבאוהאוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיבור ויינר נולד במשפחה יהודית כבנם של שמואל ויינר (1874–1944), מנכ"ל טחנת הקיטור לתבואה ומומחה ברמה לאומית לתעשייה זו, ושל אולגה הירשפלד (1879–1918).[3] ויינר, שנולד למשפחה בורגנית אמידה, בחר במקצוע האדריכלות בניגוד לרצונו של אביו. הוא השלים את לימודיו באוניברסיטה בשנים 1927–1928 באוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה ולכלכלה. ב-1929, סיים את עבודת הגמר. התזה שלו הייתה תוכנית לבית חולים, בניהולהתיזה על ידי דז'ה הִיטְל. ב-1929 השלים עבודת עיצוב וניהול אמנות בסטודיו של פאל ליגטי, גם האדריכל פרקש מולנאר עבד שם באותו הזמן. באותה השנה, בהזמנתו של וולטר גרופיוס, יחד עם פרקש מולנאר, השתתף בקונגרס פרנקפורט של הארגון הבינלאומי של אדריכלים מודרניים CIAM. הוא היה לאחר מכן סטודנט באוהאוס בדסאו במשך שני סמסטרים בניהולו של הנס מאייר, 1930. הדיפלומה שלו, שהונפקה ב-30 בדצמבר, נחתמה על ידי לודוויג מיס ון דר רוהה. לאחר הדחתו של מאייר, הוא גורש מגרמניה, ולכן ב-1931 נסע לברית המועצות עם מאייר וכמה תלמידי באוהאוס.
בשנות ה-30 וה-40
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויינר עבד בברית המועצות עבור חברה בשם Gorstrojprojekt בין פברואר 1931 לאפריל 1936. עבודותיו העיקריות התממשו בטשקנט ובבאקו, כולל בתי ספר מקצועיים ומבני מפעלים. בין השנים 1933-1936, כקולגה של מארט סטאם והנס שמידט, עסק גם בתכנון עירוני (אורסק באורל). הוא גם השתתף בתכנון תחנת Aeroport של המטרו של מוסקבה בשנים 1936–1937. עקב פעולות משפטי הראווה הסטליניסטיים שהחלו בברית המועצות, עזבו האדריכלים הזרים את המדינה בנובמבר. לאחר מכן עבד במשרדו של האדריכל פייר פורסטייר בפריז בשנים 1938-1939, והשתתף בתכנון מתקני בריאות ובתי הבראה. ויינר ואשתו הצעירה ברחו לבירת צ'ילה בסוף קיץ 1939 מהסכנה הפשיסטית המתקרבת. בהתחלה עבד כאדריכל עצמאי, ואז בשנים 1946–1947 היה פרופסור בפקולטה לאדריכלות של אוניברסיטת סנטיאגו. במהלך שהותו בצ'ילה, הוא תכנן גם כמה חווילות, וגם בנייני דירות וב-1940, בעיצוב משותף עם ריקרדו מילר הס, תיעוד העיצוב לאולם שוק סיטונאי.
בדונאויווארוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל הסביבה הפוליטית הבלתי חיובית בצ'ילה, כמו גם ההזדמנויות המבטיחות לבנייה מחדש בבית, חזר ויינר הביתה והיה בהונגריה ביוני 1948, כלומר לפני איחוד מפלגות הפועלים ב-1949 ועבד על תכנון מרחבי במשרד הבינוי ויחד עם גאבור פרייזיך ואמיל זלדי. מינואר 1950 ועד מותו, ניהל את התכנון והבנייה של דונאויווארוש, שנקראה אז "העיר הסוציאליסטית ההונגרית הראשונה". הוא קיבל את פרסאיבל בשנת 1953, אך לא על פעילותו בתכנון ערים, אלא כהוקרה על "פועלו בתחום הצגת האמנות האדריכלית הסובייטית ותורת האדריכלות".
תואר אקדמי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קנדידט דוקטורט) במדעים טכניים (1959)
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עיטור מסדר ההצטיינות של העמל דרג ארד (1951)
- פרס איבל מיקלוש (1953)
- עיטור מסדר העמל (1960)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Magyar életrajzi lexikon II. (L–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1969. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
- Modern építészeti lexikon. Szerk. Kubinszky Mihály. Budapest: Műszaki. 1978. 338. o. ISBN 963-10-1780-X (לקסיקון לאדריכלות מודרנית)
- Elektronikus Felsőoktatási Tankönyv- és Szakkönyvtár (ספר לימוד אוניברסיטאי)
- Weiner Tibor hagyatéka a Magyar Építészeti Múzeum gyűjteményében. (עיזבון טיבור ויינר במוזיאון האדריכלות ההונגרי)
כתביו העיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Weiner T. – Valentini K.- Visontai M.: Sztálinváros – Miskolc – Tatabánya, Budapest, 1959
- Gábor E.: A CIAM magyar csoportja, Budapest, 1972
- Építészet és tervezés Magyarországon 1945-1959, Szerk. Hajdú Virág - Prakfalvi Endre. Budapest, 1996.
- Barka Gábor – Fehérvári Zoltán – Prakfalvi Endre: Dunaújvárosi építészeti kalauz 1950–1960. Dunaújváros 2007.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Születési bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári születési akv. 2770/1906. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-01-05.
- ^ "Meghalt Weiner Tibor, Dunaújváros főépítésze". Magyar Nemzet. 1965-07-10. p. 4.
- ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári házassági akv. 1150/1902. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-01-05.