טורה
טורה או טוגרא (בטורקית עות'מאנית طغراء; בטורקית Tuğra) הייתה חתימתו או חותמו של השליט העות'מאני אשר עוצבה וסוגננה באופן קליגרפי ואשר הוטבעה על מטבעות, בולים, תכתובות ועל כל מסמך רשמי אחר. לכל שליט עות'מאני הייתה טורה משלו, וזו עוצבה בתחילת שלטונו על ידי הנישנג'ה (nişancı), קליגרף החצר.
הטורה הראשונה עוצבה עבור ביי אורהן הראשון, בנו של עות'מאן הראשון, אשר היה השליט העות'מאני השני ושלט במאה ה-14. זו הסיבה לכך שלמרות שהיו 36 שליטים עות'מאניים, עוצבו רק 35 טורות. לעות'מאן הראשון הייתה כמובן דוגמת חתימה אך חסרו בה שניים מארבעת מרכיבי הטורה (ראו להלן). הטורה המשיכה והתפתחה לצורתה הקלאסית בימיו של הסולטאן סולימאן הראשון במאה ה-16. אף שהטורה מזוהה במיוחד עם הסולטאנים העות'מאניים, עשו בה שימוש גם עמים טורקיים אחרים.
לטורה הקלאסית היו ארבעה חלקים, שיצרו ביחד את צורתה האופיינית:
- "בייזה" (Beyze, מערבית "ביצה") - שני קווים מעגליים בצד שמאל, שיש הטוענים כי סימלו את שני הימים עליהם שלטו הסולטאנים - המעגל הגדול הוא הים התיכון והקטן הוא הים השחור. בבייזה הופיעה גם המילה Dâimâ ("שריר" או "קיים").
- "טו" (Tuğ) - שלושה קווים אנכיים בחלק העליון המסמלים עצמאות. קווים אלה שנידמו לאות א' בערבית כונו üç Elife ("שלוש (אותיות) א") ולעיתים נקראה ה"טו" כולה בשם Elif ("אלף"). קווים אלה עוטרו בקווים מעוקלים המכונים "זילפה" (Zülfe) או "זיליף" (Zülüf) ואשר סימלו את תנועת הרוחות ממזרח למערב, או את כיוון נדידתם ההיסטורי של הטורקים. פירוש אחר גורס כי שלושת הקווים המעוקלים רומזים לצורתה של להבה.
- "סרה" (Sere) - כיתוב מסולסל בחלק התחתון שכלל את שמו של השליט ואשר נעשה מורכב במהלך השנים. בטורה הראשונה של אורהן הראשון היה רשום בפשטות "אורהאן בן עות'מאן" ואילו בזו של מהמט השישי נרשם "מהמט והידטין האן בן אבדילמג'יט עטור ניצחון לעד".
- "הנצ'רה" (Hançere) או "קול" (Kol) - שני קווים השלוחים ימינה ומסמלים חרב, אות לכוח.
