לדלג לתוכן

טוני קסקרינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טוני קסקרינו
Tony Cascarino
מידע אישי
לידה 1 בספטמבר 1962 (בן 62)
St Paul's Cray, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.9 מטרים
עמדה חלוץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מועדונים מקצועיים כשחקן
שנים מועדונים
1980–1982
1982–1987
1987–1990
1990–1991
1991–1992
1992–1994
1994–1996
1996–2000
2000- 		קרוקנהיל
ג'ילינגהאם
מילוול
אסטון וילה
סלטיק
צ'לסי
אולימפיק מרסיי
נאנסי
הכוכב אדום 93
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנתוני גאי קסקרינו (באנגלית: Anthony Guy Cascarino) הוא כדורגלן עבר מקצועני ששיחק כחלוץ במועדונים שונים בבריטניה ובצרפת. טוני, ייצג את נבחרת הרפובליקה של אירלנד, איתה השתתף בטורניר יורו 1988 של אופ"א ובשני גביעי העולם – 1990 ו-1994.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסקרינו נולד בסנט פול'ס קריי, קנט, ב-1 בספטמבר 1962, לאב ממוצא איטלקי ולאם אנגליה. לפני שהחל בקריירת הכדורגל המקצועית שלו, קסקרינו עבד כספר וכפועל.[1]

בשלוש העונות שלהם יחד במילוול, קסקרינו וטדי שרינגהאם כבשו יחד 99 שערים.[2]

קריירת מועדונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסקרינו הצטרף לג'ילינגהאם בשנת 1982 מקבוצת קרוקנהיל. לפי דבריו, ג'ילינגהאם סיפקה לקרוקנהיל אימונים וציוד אימון במקום לשלם דמי העברה.[3] הוא ערך את הופעת הבכורה שלו ב-2 בפברואר 1982 בהפסד 0–1 בליגת החוץ לברנלי. השער הראשון של קסקרינו בקבוצת קנט נכבש בהופעת הבכורה שלו במשחק ביתי ב-13 בפברואר 1982 נגד ווימבלדון. הוא הבקיע את השער האחרון בניצחון 1–6, לאחר שנכנס כמחליף במקום דין ווייט שנפצע.[4]

בזמן ששיחק בקבוצת קנט, קסקרינו כבש 110 שערים בכל המסגרות,[1] ונבחר בקבוצת השנה בליגה השלישית של ה-PFA במשך שלוש עונות רצופות.[5]

קסקרינו המשיך לשחק במילוול, המועדון בו תמך כילד. מילוול החמיץ הזדמנות להחתים את קסקרינו כשחקן צעיר, ולאחר מכן שילם לג'ילים 225,000 פאונד כדי להבטיח את שירותיו.[6]

קסקרינו חתם באסטון וילה תמורת 1.1 מיליון ליש"ט במרץ 1990, אז דמי העברה היו שיא עבור המועדון.[7] ביולי 1991 קסקרינו חתם בסלטיק תמורת תשלום של 1.1 מיליון ליש"ט, שהיה גם שיא מועדון. בהצטרפותו לסלטיק, קסקרינו נוהל על ידי סוכנו לשעבר וחברו לנבחרת אירלנד ליאם בריידי.[8]

בפברואר 1992, קסקרינו חזר לאנגליה וחתם בצ'לסי בעסקת חילופין עם טום בויד. קקסקרינו כבש בהופעת הבכורה שלו שלושה ימים לאחר ההחתמה, במשחק שנגמר בתיקו 1-1 בליגה בבית נגד קריסטל פאלאס. עם זאת, הזמן שלו בקבוצה היה גדוש בפציעות, כאשר הוא רשם רק שמונה שערים על פני 40 הופעות ליגה בשנתיים.[9]

קסקרינו חתם במארסיי כשחקן חופשי ב-1994. הוא סיים כמלך השערים בעונת 1994–95 בליגה 2 עם 31 שערים, בעוד המועדון זכה באליפות הליגה, אך נמנע מלעלות לליגה 1 עקב חקירה מתמשכת על אי סדרים פיננסיים ושערוריות עריכת משחקים בהשתתפות הנשיא דאז, ברנרד טפי. קסקרינו, שזכה לכינוי "טוני גול" על ידי האולטראס של מארסיי. [10] קסקרינו חזר על ההישג בעונה שלאחר מכן, כבש 30 שערים כשהמועדון עלה בחזרה לליגה הראשונה .

בדצמבר 1996, קסקרינו חתם בקבוצת נאנסי מהליגה הראשונה. הוא כבש שלושער בהופעתו השנייה, בניצחון חוץ 1–3 נגד לה האבר.[11] קסקרינו מחזיק בשיא בליגה 1 עבור השחקן המבוגר ביותר שכבש שלושער, אותו הוא עשה בזמן ששיחק עם ננסי בניצחון 0–3 על סטאד רנה בגיל 37 שנים ו-31 ימים.[12][13] במאי 2000 הוענק לו מדליית הזהב על ידי העיר ננסי כהוקרה על תרומתו לצד.[14]

קסקרינו סיים את הקריירה שלו עם הכוכב האדום 93 (אנ') בדרג השלישי של הכדורגל הצרפתי, אך סיים את חוזהו במועדון באוגוסט 2000 לאחר שתי הופעות בלבד. הוצע לו חוזה לחזור לננסי אך סירב.[15]

קריירה בין-לאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסקרינו, שנולד באנגליה, ייצג את הרפובליקה של אירלנד בעקבות סבו האירי, מייקל או'מאלי, שהיה מווסטפורט שבמחוז מאיו בנוסף, היה כשיר לשחק בסקוטלנד ובאיטליה בזכות מוצאו הסקוטי והאיטלקי.[16][17][18]

קסקרינו ערך את הופעת הבכורה הבין-לאומית שלו נגד שווייץ בספטמבר 1985, במהלך קמפיין ההעפלה הקשה של אירלנד למונדיאל 1986.[19] קסקרינו ימשיך לשחק עבור אירלנד בשלושה טורנירים גדולים: יורו 1988, מונדיאל 1990 ומונדיאל 1994.[20]

המשחק הבין-לאומי האחרון של קסקרינו היה נגד טורקיה בסוף 1999, כשאירלנד לא הצליחה להגיע ליורו 2000. במהלך המשחק, הוא נקלע לקטטה עם מגן טורקי ויצא מהמגרש כשהוא מראה את צלקות הקרב. זה סימן את סופה של קריירה בין-לאומית שנפרשה על פני 14 שנים ברמה הגבוהה ביותר.[21]

מחלוקת על אזרחות אירית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2000, קסקרינו היה נושא לכותרות העיתונים הלאומיים כאשר פורסמו קטעים מהאוטוביוגרפיה הקרובה שלו ב"סאנדיי מירור".[22] בו הוא חשף כי אמו אמרה לו ב-1996 שהיא מאומצת ולכן אינה קרובת משפחה של סבו האירי. קסקרינו אמר באוטוביוגרפיה שלו: "לא הייתי כשיר לאירלנד. הייתי רמאי. אירי מזויף". מנכ"ל ה-FAI, ברנרד או'בירן, הצהיר כי הוא מזועזע מההודעה והמנהל הבין-לאומי לשעבר של קסקרינו, ג'ק צ'רלטון, שאל מדוע הוא הגיע עם המידע. קסקרינו חשף שחבר לנבחרת הרפובליקה של אירלנד, אנדי טאונסנד, המליץ לו לשתוק לגבי המצב.[22]

ארבעה ימים לאחר העיתון הבלעדי, בנובמבר 2000, פרסמה התאחדות הכדורגל של אירלנד הצהרה קצרה: "ה-FAI מרוצים שטוני קסקרינו תמיד היה כשיר להיות אזרח של הרפובליקה של אירלנד ולכן היה תמיד כשיר לשחק". עבור אירלנד".[23] האינדיפנדנט האירי דיווח כי קסקרינו קיבל 'דרכון מוגבל בתוקף' בשנת 1985 וששם אמו, תרזה אומאלי, נרשם למעשה במרשם הלידות הזרות במחלקת החוץ לפני המפגש הבין-לאומי של קסקרינו. הופעת בכורה עבור הרפובליקה של אירלנד.[24][25]

אוטוביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסקרינו הפיק אוטוביוגרפיה בשנת 2000 בשם Full Time: The Secret Life of Tony Cascarino,[26] שזכתה לשבחי המבקרים.[27]

הספר פירט את אהבתו להימורים, במיוחד לשחק בכל צורות הפוקר, וחשף כי הקריירה שלו נפגעה בספק עצמי משתק, שאותו סיכם כ"הקול הקטן".[28]

ההוא גם חשף כי בתקופתו במארסיי, הוא ועוד רבים משחקני המועדון הוזרקו על ידי הרופא האישי של נשיא המועדון, ברנרד טפי, בחומר לא ידוע. הפיזיותרפיסט באותה תקופה התעקש שהחומר חוקי ויספק "חיזוק אדרנלין". קסקרינו אמר שרוב השחקנים קיבלו את הזריקות וש"זה בהחלט עשה את ההבדל: הרגשתי חד יותר, אנרגטי יותר, רעב יותר לכדור". מאוחר יותר הוא גם הודה שסבל מדיכאון.[29]

סטטיסטיקות קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין-לאומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופעות ויעדים לפי נבחרת ושנה[30]
נבחרת לאומית שנה הופעות גולים
הרפובליקה של אירלנד 1985 3 0
1988 7 3
1989 8 2
1990 11 1
1991 6 3
1992 3 1
1993 8 1
1994 6 1
1995 7 0
1996 7 2
1997 10 5
1998 3 0
1999 9 0
סַך הַכֹּל 88 19

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טוני קסקרינו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 "PAST MASTERS - TONY CASCARINO - News - Gillingham". www.gillinghamfootballclub.com (באנגלית בריטית). נבדק ב-6 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Top Goal Scorers". Millwall History. נבדק ב-28 באוגוסט 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Bandini, Nicky (11 במאי 2007). "Small Talk: Tony Cascarino". The Guardian. London. נבדק ב-8 ביוני 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Full Time: The Secret Life of Tony Cascarino. London: Simon & Schuster/TownHouse. 2000. pp. 68–70. ISBN 1-903650-13-5.
  5. ^ Lynch, Tony (1995). The Official P.F.A. Footballers Heroes. London: Random House. pp. 145–146. ISBN 978-0-09-179135-3.
  6. ^ "Lions Roaring into the Big Time".
  7. ^ Evans, Gregg (2 ביולי 2016). "Aston Villa: The transfers that didn't pay off". BirminghamLive (באנגלית). נבדק ב-6 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Full Time: The Secret Life of Tony Cascarino. pp. 118–119.
  9. ^ Full Time: The Secret Life of Tony Cascarino. p. 125.
  10. ^ Full Time: The Secret Life of Tony Cascarino. p. 153.
  11. ^ "Le Havre AC - AS Nancy 1:3 (Ligue 1 1996/1997, 23. Round)". worldfootball.net (באנגלית). נבדק ב-6 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ BBC. "Real Betis 3-2 Athletic Bilbao: Joaquin hits hat-trick aged 38 - BBC Sport". BBC Sport. נבדק ב-9 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ "AS Nancy - Stade Rennes 3:0 (Ligue 1 1999/2000, 9. Round)". worldfootball.net (באנגלית). נבדק ב-6 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Full Time: The Secret Life of Tony Cascarino. p. 183.
  15. ^ Full Time: The Secret Life of Tony Cascarino. p. 198.
  16. ^ Thomas, Greig (20 במרץ 2008). "Tony Cascarino: I Should Have Played For Scotland, Not Ireland". dailyrecord. נבדק ב-2 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Tony Cascarino's life story shows us football players can be human - Unusual Efforts". Unusual Efforts (באנגלית אמריקאית). 8 בפברואר 2017. נבדק ב-1 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "La Rivelazione di un Perdente: La Vita Segreta di Tony Cascarino" (באיטלקית). lastanzabianca.net. 6 במאי 2014. נבדק ב-11 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "WORLD CUP 1986". www.allworldcup.narod.ru. נבדק ב-27 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Tony CASCARINO". Sporting Heroes. נבדק ב-27 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Leahy, Ed (10 בנובמבר 2011). "Ireland's chequered play-off history". RTÉ Sport. אורכב מ-המקור ב-11 בנובמבר 2011. נבדק ב-10 בנובמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ 1 2 "TONY'S OWN GOAL; I Did not qualify for Ireland. I Was Just a Fraud, a Fake Irishman". Sunday Mirror. 30 באוקטובר 2000. נבדק ב-17 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "FAI: OUR TONY IS NOT A FRAUD; Cas always eligible". The Mirror. 3 בנובמבר 2000. אורכב מ-המקור ב-11 ביוני 2014. נבדק ב-17 במרץ 2014 – via Highbeam. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Corcoran, Jody (24 בנובמבר 2000). "Revealed: New twist in Cascarino row". Independent.ie. נבדק ב-17 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Cas mother was Irish but didn't realise.(News)". The Mirror. 6 בנובמבר 2000. אורכב מ-המקור ב-11 ביוני 2014. נבדק ב-17 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Full Time: The Secret Life of Tony Cascarino. London: Simon & Schuster/TownHouse. 2000. ISBN 1-903650-13-5.
  27. ^ "Books of the Year: The reading list". The Guardian. London. 18 בדצמבר 2000. נבדק ב-6 בנובמבר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Full Time: The Secret Life of Tony Cascarino. p. 22.
  29. ^ Full Time: The Secret Life of Tony Cascarino. p. 152.
  30. ^ "Tony Cascarino". National Football Teams. נבדק ב-26 באפריל 2024. {{cite web}}: (עזרה)
נבחרת אירלנד – יורו 1988

1 בונר • 2 מוריס • 3 כ.הוטון • 4 מקארתי • 5 מורן • 6 ווילאן • 7 מקגראת' • 8 ר.הוטון • 9 אולדרידג' • 10 סטייפלטון • 11 גאלבין • 12 קסקרינו • 13 אובריאן • 14 קלי • 15 שידי • 16 פייטון • 17 ביירן • 18 שרידן • 19 אנדרסון • 20 קווין • מאמן: צ'רלטון

אירלנדאירלנד
נבחרת אירלנד – מונדיאל 1990

1 בונר • 2 מוריס • 3 סטונטון • 4 מק'קרתי • 5 מורן • 6 ווילאן • 7 מקגראת' • 8 ר.הוטון • 9 אולדרידג' • 10 קסקרינו • 11 שידי • 12 אולירי • 13 טאונסנד • 14 כ.הוטון • 15 סלאבן • 16 שרידאן • 17 קווין • 18 סטייפלטון • 19 קלי • 20 ביירן • 21 מק'לפלין • 22 פייטון • מאמן: צ'רלטון

אירלנדאירלנד
נבחרת אירלנד – מונדיאל 1994

1 בונר • 2 ארווין • 3 פלאן • 4 מורן • 5 מקגראת' • 6 קין • 7 טאונסנד • 8 ר.הוטון • 9 אולדרידג' • 10 שרידאן • 11 סטונטון • 12 ג קלי • 13 קרנגן • 14 באב • 15 קווין • 16 קסקרינו • 17 מק'גולדריק • 18 ווילאן • 19 מק'לפלין • 20 ד. קלי • 21 מק'אטיר • 22 קלי ג'וניור • מאמן: צ'רלטון

אירלנדאירלנד
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טוני_קסקרינו&oldid=40354717"