טוגולנד הבריטית

טוגולנד הבריטית
British Togoland

דגל סמל
טוגולנד הבריטית (בירקרק) והצרפתית (בסגלגל)
ממשל
משטר	מנדט חבר הלאומים שטח בנאמנות האו"ם
שפה נפוצה	אנגלית, צרפתית
עיר בירה	הו 6°23′43″N 0°28′13″E
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
היסטוריה
הקמה	כיבוש טוגולנד
תאריך	26 בדצמבר 1916
פירוק	החלטת או"ם על איחוד ועצמאות גאנה
תאריך	1956
ישות קודמת	טוגולנד
ישות יורשת	חוף הזהב (קולוניה בריטית)

טוגולנד הבריטית (באנגלית: British Togoland וגם Trans Volta Togoland) הייתה אזור במערב אפריקה, על גבול מפרץ גינאה בדרום, תחת הנהגת בריטניה.

היסטוריה

בשנים 1884–1885 הוכרה חסות גרמנית על דרום טוגולנד על ידי ועידת ברלין. ועידה זו נועדה להסדיר את הקולוניאליזם האירופאי לאחר התעניינות גוברת של מדינות המערב ביבשת אפריקה. מאוחר יותר, גבולות טוגולנד היו תחומים תחת הסכמים עם צרפת (1897) ובריטניה הגדולה (1904). באוגוסט 1914, הבריטים והצרפתים לקחו את טוגולנד מהגרמנים במהלך קרבות מלחמת העולם הראשונה. שטחה של טוגולנד הבריטית הוגדר לראשונה לאחר חלוקת טוגולנד ב-27 בדצמבר 1916, בזמן מלחמת העולם הראשונה שבמהלכה כוחות בריטים וצרפתים כבשו את טוגולנד.

לאחר המלחמה, ב-20 ביולי 1922, חילק חבר-הלאומים את האזור לשני מנדטים, טוגולנד הבריטית הוצבה רשמית תחת שלטון בריטי, בעוד טוגולנד הצרפתית, כיום טוגו, הוצבה תחת השלטון הצרפתי. בעקבות מלחמת העולם השנייה, ב-1946 הפכו המנדטים לשטחי אמון של האו"ם, אם כי טוגולנד הבריטית נשארה מנוהלת בידי בריטניה. השטח שנמצא בשליטה בריטית הסתכם ב-13,041 קמ"ר (33,776 קמ"ר). במאי 1956, האזור הדרומי ערך משאל עם על נושא הצטרפות טוגולנד הבריטית לגאנה כאשר היא זכתה בעצמאות. רוב המקומיים בעלי זכות ההצבעה הצביעו בעד איחוד הטריטוריה של טוגולנד הבריטית עם הטריטוריה של חוף הזהב, שהייתה קולוניה בריטית נוספת. בשנת 1957, הפכה טוגולנד הבריטית שהתאחדה עם חוף הזהב לחלק מהמדינה העצמאית של גאנה.

ביולי 1922, חבר הלאומים הגדיר באמנתו את תפקיד המנדט כ"מחויב לשלום, לסדר ולמשטר טוב של הטריטוריה, לקידום ולכלל רווחתו החומרית והמוסרית, ואת ההתקדמות החברתית של תושביו". החלק הצפוני של טוגולנד הבריטית הכיל גם קבוצות אתניות שחיו בשטח חסות. שטח שכזה מהווה למעשה שטח בלתי כבוש שמאפשר יחסי גומלין בלתי שוויוניים בין מעצמה קולוניאלית לבין אזור בעל אוטונומיה שמקבל את חסותה הצבאית של המעצמה במסגרת הסכם פורמלי בין הצדדים. זו הייתה הסיבה מדוע המנדט נתן לממשלת חוף הזהב את הזכות לנהל אותם כיחידה. בשנת 1946, האוכלוסייה של שטח הנאמנות הייתה כ 400,000 איש. החלק הצפוני של טוגולנד כלל ב -1932 את המחוזות של קטה-קראצ'י (Kete Krachi), דגומבה (Dagomba), ממפרוגו המזרחית (Mamprugu) וקומסי (Kumasi). במזרח דגומבה, גידולי בקר וחקלאות, כמו ברוב אזור זה, היו העיסוקים העיקריים של האזור, יחד עם מלאכות יד כגון: אריגה, הכנת חבלים, עיבוד עורות ועשיית קדרות. ברם, לטוגולנד הבריטית לא היו את משאבי המינרלים ואת מטעי הקקאו הגדולים שהיו למשל בחוף הזהב. בשל העובדה כי עתיד האזור לא היה ברור, הבריטים היססו להשקיע באזור תחת שליטה בינלאומית.

בשנים 1890–1930 התבצעה חלוקת סמכויות של התושבים המקומיים. אחרי 1930, המחלקות הקטנות של השטחים הצפוניים וצפון טוגולנד התאחדו לכמה מדינות גדולות כמו ממפרוסי (Mamprusi) ודגומבה. בשנת 1933 פורסמו שלושה צווים הנוגעים לארגון מחדש של הרשות המבצעת, השיפוטית והפיננסית. המנהיגים יכלו להשתמש בכוחות החדשים האלה כדי לבצע רפורמות כלכליות וחברתיות. פקודת בית הדין המקומי אפשרה לנציב הראשי להקים בתי דין להגדרת היקף השיפוט האזרחי והפלילי שלו. הפדיון הוחל על כבישים, מחסנים, שירותים סניטריים ומשכורות קבועות למפקדים ולחברי בית הדין, מה שאפשר אוטונומיה מקומית ששיפרה משמעותית את הכלכלה המקומית. הצמיחה הכלכלית של האזור השתפרה בהתמדה, והתרחשה עלייה הדרגתית של התעניינות בחינוך, בבריאות ובדת. בשנת 1946 הוקמה מועצת שטח צפונית, והיא הייתה נציגה של כל המפקדים.

דרום טוגולנד היא הרבה יותר קטנה, שטח של כ-5,845 קילומטרים רבועים. תקנות המושבה של חוף הזהב יושמו על דרום טוגולנד, ואילו אלה של השטחים הצפוניים הוכרזו בצפון טוגולנד. חמשת המחוזות של המנדט היו מנוהלים על ידי מפקדי המחוז. כמו בשטחים הצפוניים, משנת 1930 מטרת הממשלה הייתה למזג קבוצות אתניות קטנות. ב-1939, כל 15 המחלקות של 68 החטיבות התאחדו לארבע מדינות גדולות. לאחר מכן התחזקו המוסדות המקומיים: למושל המקומי הייתה הזכות להכריז על הרשויות המקומיות. מועצות המדינה קיבלו הכרה ואפשרו להן לחקור מחלוקות פוליטיות וחוקתיות . כל אלו אפשרו לראשונה למנהיגות המקומית לנהל שלטון אוטונומי שנפרד במידה רבה מהמעצמות האירופאיות. למושל המקומי היה הכוח להקים בתי דין בכל אזור סמכותו. פקודה 1932 העניקה לחטיבות את הזכות להקים את משרד האוצר ולגבות מיסים. נושא החינוך היה מופקד בידי מיסיונרים, בסיוע כספי הממשלה. ההתפתחות הכלכלית באזור נבעה בעיקר מהגידול בייצור הקקאו.

לאחר 1951 השינויים החוקתיים המתרחשים בחוף הזהב החלו להשפיע על התנאים בטוגולנד. ביוני 1954 הודיעה בריטניה לאו"ם, שלאור ההתפתחויות לקראת מתן עצמאות לחוף הזהב השכנה, לא תוכל עוד לשלוט בטוגולנד. תחילה, התנגדו רוב חברי האומות המאוחדות להקמתה של טוגולנד הבריטית כמדינה עצמאית, אך עד מהרה הכירו בכך שמשמעותה של טוגולנד הבריטית היא ממשלה אפריקאית עצמאית ולא סיפוח קולוניאלי, מה שיביא לסיום השליטה הבריטית באזור. בדצמבר 1955 הסכימה האספה הכללית של האומות המאוחדות למשאל עם באנגליה כדי לקבוע האם האוכלוסייה מעדיפה שילוב עם חוף הזהב לאחר שהוכרזה עצמאותה או את עצמאותה שלה כישות נפרדת. קונגרס טוגולנד (TCP) שפעל למען הקמת ישות עצמאית לבני שבט האווה ניהל מסע תעמולה כנגד האיחוד. אנשי האווה רצו להביא לאיחודה של טוגולנד הבריטית עם טוגולנד הצרפתית כצעד מקדים להקמת מדינה נפרדת של האווה (טוגו המודרנית) במקום לבצע איחוד עם חוף הזהב, כפי שמשאל העם הציע.

כאשר משאל העם נערך ב-9 במאי 1956, תחת פיקוח האו"ם, הרוב, שהיה מודע לעצמאותה הקרובה של שכנתה חוף הזהב, הצביע בעד שילובה של טוגולנד הבריטית עם חוף הזהב. העצרת הכללית של האו"ם הסכימה אז לאיחודם של טוגולנד הבריטית וחוף הזהב לאחר העצמאות של חוף הזהב. ב-13 בדצמבר 1956, העבירה העצרת הכללית של האומות המאוחדות את החלטת העצרת הכללית 1044 על "עתיד טוגולנד תחת השלטון הבריטי". בהחלטה זו הכיר האו"ם בתוצאות משאל העם שהתקיים בשטחים, שהיה רוב בעד אחדות עם חוף הזהב. החוקה האחרונה, לפני קבלת העצמאות, פורסמה בפברואר 1957. תאריך העצמאות נקבע ל -6 במארס 1957. בתאריך זה, חוף הזהב המאוחדת עם טוגולנד הבריטית, הפכו למדינה העצמאית גאנה בתוך חבר העמים הבריטי. הבירה של טוגולנד הבריטית הייתה הו (HO), המשמשת כיום כבירת אזור וולטה. האזור כולל חלק גדול משטח המנדט לשעבר.

משאל עם

ב-15 בדצמבר 1955, האספה הכללית של האו"ם המליצה בעזרת החלטה 944 לערוך משאל עם שייערך תחת פיקוח האו"ם וייקבע האם האוכלוסייה המקומית בטוגולנד הבריטית מעוניינת לאחד את הטריטוריה שלה יחד עם זו של חוף הזהב, שהייתה מוגדרת כדומיניון בריטי או האם היא מעוניינת ליצור ישות מדינית שתהיה נפרדת מחוף הזהב ומהאדמיניסטרציה הבריטית. במשאל העם השתתפו 194,230 מקומיים מ-6 מחוזות שונים. ניהול משאל העם הופקד בידי סר ג'ון דרינג, שהיה אחראי מטעם ממשלת בריטניה לערוך משאלי עם ברחבי הקולוניות הבריטיות. דרינג קבע בדו"ח שהגיש כי רישום האוכלוסין היה מקיף ותשומת לב רבה ניתנה לכל פרט בניהול המשאל ובשמירה על הליך הצבעה שקוף והוגן. דרינג הביע תקווה שתוצאות משאל העם ישקפו את רצונם של המקומיים בנוגע לעתידה של הטריטוריה. תוצאות משאל העם קבעו כי 58% מהמצביעים (כ-93 אלף תושבים) תמכו באיחוד בעוד 42% (כ-67 אלף תושבים) הצביעו בעד היפרדות מחוף הזהב כאשר רק בשניים מתוך ששת המחוזות היה רוב שתמך בהיפרדות.^[5]

ב-13 בדצמבר 1956, העצרת הכללית של האומות המאוחדות העבירה את החלטה 1044 שעסקה בעתידה של טוגולנד תחת השלטון הבריטי. בהחלטה זו קיבל האו"ם את ההכרה במשאל העם שנערך בטוגולנד והסכים על איחוד בין חוף הזהב לטוגולנד הבריטית וכינונה של מדינה חדשה באזור – גאנה, שזכתה לעצמאות ב-6 במרץ 1957.

קונגרס טוגולנד (TCP)

קונגרס טוגלנד (TCP) היה מפלגה פוליטית שנוסדה ב-1951, אשר זכתה בשלושה מנדטים בבחירות של חוף הזהב באפריל 1954 ושני מושבים בבחירות ביולי 1956, אומנם לא שרדה זמן רב לאחר מכן. מטרתו המשנית של קונגרס טוגולנד הייתה לפעול למען איחודם של בני שבט האווה בטוגולנד הבריטית ובטוגולנד הצרפתית כמדינה נפרדת. אך המפלגה נכשלה שוב במשא-ומתן של האו"ם שנערך ב-1956 בטוגולנד הבריטית, שהביא לאיחוד טוגולנד הבריטית עם חוף הזהב.

אנשי האווה

אווה הם קבוצה אתנית אפריקאית הדוברת את שפת האווה והיא הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בטוגו (32%). אנשי האווה, התיישבו בחלק הדרומי של טריטוריית הנאמנות של טוגולנד הצרפתית וטוגולנד הבריטית ובפינה הדרום-מזרחית של חוף הזהב. הטריטוריה שלהם מחולקת בפרופורציות של 80% ו-20% בין טוגולנד הצרפתית לבין טוגולנד הבריטית. אנשי האווה בעלי תרבות אחידה ומגדירים עצמם כשבט. קיימות מספר וריאציות לניב שלהם כך שהשפה שלהם מעט שונה. אנשי האווה מהמערב מתקשים לפעמים להבין את אנשי האווה מהמזרח. הניב של אנשי האווה שייך לשפת הקווה (kwa). על פי המסורת של כל בני האווה, יש הסכמה על כך שאנשי האווה הגיעו ממקום כלשהו בצפון, ולמרות שכל תת-שבט נוטה לתת וריאציה שונה במקצת של הסיפור, נראה שיש הסכמה לגבי זה שהם היגרו ממקום הנקרא קוטו או אמדזווה ((Amedzowe, ממזרח לנהר הניז'ר. לפי מפקד האוכלוסין שנערך ב-1948, בחוף הזהב ובטוגולנד הבריטית מתיישבים כ-514,935 מבני שבט האווה.

לוח זמנים לתולדות הטריטוריה

• 26 בדצמבר 1916 - סיום כיבוש טוגולנד מידי הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה והחלטה בריטית-צרפתית על חלוקת השטח
• 20 ביולי 1922 - החלטת חבר הלאומים על מתן מנדט בריטי מטיפוס B על טוגולנד הבריטית וקריאתה בשם הרשמי Mandate Territory of Togoland
• ב-1945, לאחר מלחמת העולם השנייה הכריז האו"ם על השטח כשטח בנאמנות האו"ם בניהול בריטי ושינוי שמה ל-Trust Territory of Togoland
• ב-1954 הודיעה בריטניה לאו"ם, שלאור ההתפתחויות לקראת מתן עצמאות לחוף הזהב השכנה, לא תוכל עוד בריטניה לשלוט בטוגולנד
• במאי 1955 נערך משאל עם בטריטוריה שנוהל על ידי האו"ם. מפלגת הקונגרס שהטיפה לאיחוד עם טוגו הצרפתית ויצירת ישות מדינית נפרדת זכתה ל-42%, לעומת 58% מן הבוחרים שהעדיפו להתאחד עם חוף הזהב
• ב-13 בדצמבר 1956 - החלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות 1044 לאיחוד טוגולנד הבריטית עם חוף הזהב וכינון גאנה העצמאית
• 6 במרץ 1957 - כינון גאנה העצמאית

ראו גם

• טוגולנד הצרפתית
• כיבוש טוגולנד
• גאנה
• טוגו
• אווה (קבוצה אתנית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טוגולנד הבריטית בוויקישיתוף

• החלטת עצרת האומות המאוחדות 1044
• דף באתר האימפריה הבריטית
• Trans Volta Togoland and the refuseniks of the union with Ghana, אתר ghanaweb.com ‏ 9 במאי 2008
• https://www.britannica.com/place/Togoland
• Daniel Miles McFarland, Historical Dictionary of Ghana, 1985, p. 173
• The Ewe-Speaking People of Togoland and the Gold Coast: Western Africa, חלק 6
• https://web.archive.org/web/20131217051012/http://unyearbook.un.org/1956YUN/1956_P1_SEC3_CH5.pdf
• החלטה 1044 של האום: http://www.worldlii.org/int/other/UNGARsn/1957/8.pdf