טוביה גרינבאום
| לידה | גרמניה |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| מקום מגורים |
יגור |
  | |
טוביה גרינבאום הוא שחקן ובמאי, מראשוני הקאמרי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרינבאום נולד בגרמניה לאב כימאי[1]. הוריו לא הסכימו שילך לבית ספר למשחק, ולכן בגיל 18 הוא הצטרף לתיאטרון מקצועי במינכן. לאחר שנתיים הוא התקבל לתיאטרון בהמבורג בו ביים ושיחק במשך 4 שנים. לאחר מכן עבר לברלין ושיחק בסרט "אופרה בגרוש". לאחר מכן שיחק ארבע שנים בציריך. אז הצטרף לתיאטרון של האגודה היהודית לתרבות שפעלה בחסות הנאצים[2]. בשנת 1939 עלה לארץ ישראל הצטרף לקיבוץ יגור ועבד בתחילה בעבודה פיזית. אך לאחר שחלה נתנו לו עבודות יותר קלות והוא הדריך את הנוער ובין השאר העלה אתם הצגה. בשנת 1945 עזב את הקיבוץ, הצטרף לקבוצה שייסדה את התיאטרון הקאמרי[1] ושיחק בארבע ההצגות הראשונות של התיאטרון. הוא שיחק את פנלופו במשרתם של שני אדונים[3], את האב בחתונת הדמים[4], ותפקיד נוסף ב"דודתו של צ'רלי"[5]. בשנת 1947 הוא ביים את ההצגה ז'אן[6].
בהמשך הוא שיחק את השופט בנטלי בהצגה "נערת הפקר"[7], את הורודניצי ברביזור[8] וכן שיחק בכולם היו בניי[9] ובוולפונה ולאחר מכן הוא ביים את ביבר הזכוכית. בשנת 1952 הוא ביים את אופרה בגרוש עבור תיאטרון אהל[10]. באמצע שנות ה-50 הוא ירד לגרמניה ונשכח מהתודעה של הציבור הישראלי.
אורי קיסרי כתב עליו: "היה שחקן בעל פרצוף סוגסטיבי, בעל כתפיים רחבות מעין כתפיו של ינינגס, או וורנר קראום. כוחו העיקרי היה בלשונו, בעיניו, בקולו. מת דרוש יותר מזה? הוא לא עיצב תפקידים, אפילו לא דמויות. הוא עיצב אנשים."[11]. על משחקו בדודתו של צ'רלי כתב אשר לרנר בהמשקיף: "טוביה גרינבוים הוא אולי היחידי היודע לכוון את המידה הדרושה ומשחקו מחושב לכל פרטיו. הוא גרוטסקי בהליכתו, בכל תנועותיו ואפילו בדבורו. בהיותו שחקן ותיק לא קבל כנראה על עצמו בכל חומר הדין את מרותו של הבמאי והוא התכוון לא רק להצחיק, אך בעיקר לשחק."[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טוביה גרינבאום, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 טוביה גרינבאום, דבר, 1 בפברואר 1952
- ^ אינגה דויטשקורן, תיאטרון יהודי בברלין הנאצית, מעריב, 25 במרץ 1977
- ^ 1 2 אשר לרנר, במה אמנותית חדשה, המשקיף, 2 בנובמבר 1945
- ^ יעקב הורביץ, תחת כנפי הירח והמות, הארץ, 9 באוגוסט 1946
- ^ א. לרנר, דודתו של צ'רלי התיאטרון הקאמרי, המשקיף, 18 באוקטובר 1946
- ^ אשר לרנר, ז'אן בתיאטרון הקאמרי, המשקיף, 27 ביוני 1947
- ^ י. ברג, נערת הפקר בתיאטרון הקאמרי, קול העם, 14 בנובמבר 1947
- ^ רביזור מאת גוגל בתיאטרון הקמארי, חרות, 4 באוגוסט 1950
- ^ הצגה לעולם חוזרת, מעריב, 3 בספטמבר 1976
- ^ ב"אהל", על המשמר, 22 באוגוסט 1952
- ^ אורי קיסרי, עידן הקאמרי, מעריב, 16 בינואר 1970