טובה בלמן
 | |
| לידה | 1947 (בת 77 בערך) |
|---|---|
| מקום לימודים |
בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים  |
| תחום יצירה | ציירת, מרצה לעיצוב, רישום ואיור, ואנימטורית |
  | |
טובה בלמן (נולדה ב-1947) היא ציירת, מרצה לעיצוב, רישום ואיור, ואנימטורית בעברה. יצרה בשיתוף עם בעלה, אלכס בלמן, סרטי אנימציה שזכו בפרסים, וייצגו את ישראל בפסטיבלים לסרטי אנימציה ברחבי העולם.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלמן נולדה במחנה מעבר בדרך מרומניה לישראל.
למדה עיצוב גרפי בבצלאל בין השנים 1970 ל-1974 ובשנה שלאחר מכן יצרה את "איש קטן אפור" – סרט אנימציה קלאסי באורך 8 דקות. הסרט השתתף בפסטיבלים לאנימציה, מאוטווה בקנדה ועד אדלייד באוסטרליה. בישראל זכה הסרט בפרס ראשון לאנימציה בתחרות הסרט הישראלי הקצר. כמו כן, עיצבה ואיירה את הסרט "מיצי" בנושא השואה. תסריט, בימוי וצילום הסרט בוצעו על ידי אלכס בלמן. הסרט זכה בפרס ראשון בתחרות הסרט הישראלי הקצר באנימציה. השחקנים והקריינים בסרט השתתפו בהתנדבות.
בשנים הבאות המשיכה לעסוק באנימציה ובגרפיקה לסרטים ולטלוויזיה הישראלית. את הסדרה "בופי הילד שבא מהכוכבים" בנושאי זהירות בדרכים באורך כ-25 דקות יצרה בלמן יחד עם בעלה הבמאי אלכס בלמן. העורך היה סטיב אדוארדס, ואת שיר הנושא "בופי החבר הכי שלי" הלחין יוני רכטר, שרה יהודית רביץ, וחרז דידי מנוסי. הסדרה אף תורגמה לאנגלית ולערבית. כמו כן, איירה בלמן מספר ספרי ילדים בהוצאת הספרים "כתר".
במקביל לעבודתה בהוראת רישום, עיצוב, צבע, פרספקטיבה, הדפס ואיור במכללת הדסה", מכללת אורט, המכללה למינהל והאוניברסיטה הפתוחה, הציגה תערוכות ציור רבות בירושלים ומחוצה לה. ציוריה נמצאים באוספים פרטיים בארץ ובעולם.
בלמן עוסקת בעיקר בציור נופי הארץ, לעיתים במבט מיוחד כמו ב"מראות צד", 2003 – כבישים ומכוניות בנוף, "שיגעון הדקלים", 2005 – מבט מקרוב על הדקל שנשקף מחלון ביתה, "סימני-מים", 2007 - דמויות בהקפאת תנועה בטיילת תל אביב, ואתרי מים מוכרים ומוכרים פחות. מתוך ה"אני מאמין" שלה כציירת: "אני מאמינה שההתייחסות לנוף של ימינו בהתעלמות מכבישים ומכוניות, פרספקטיבה, אנשים בתנועה ועוד, הינה אבסורדית, מלאכותית ובלתי אמינה. עבורי שילוב נושאים אלה הוא שיוצר את היופי המדהים והאמיתי, אשר אנו מוקפים בו."
בלמן מציירת בעיקר בצבעי אקריליק על קנבס ולוחות עץ, ובנוסף עוסקת בצבעי מים ובטכניקות הדפס. אומנים נערצים עליה מהעבר: אדוארד הופר, ג'ון סינגר סרג'נט, מוריס אוטריו, קאמי פיסרו.
בלמן מתגוררת עם משפחתה באזור ירושלים.
סרטי אנימציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל הסרטים בשיתוף אלכס בלמן כבמאי, תסריטאי וצלם:
- איש קטן אפור, 1975, פסטיבל אוטבה, קנדה, פסטיבל אדלאיד, אוסטרליה, ועוד. הסרט זכה בפרס ראשון בתחרות הסרט הישראלי הקצר באנימציה.
- מיצי – בנושא השואה, 1980, זכה בפרס ראשון בתחרות הסרט הישראלי הקצר באנימציה.
- חציית-כביש (תחבורה להולכי רגל) פסטיבלים בנושאי זהירות בדרכים.
- מוישל'ה – נהיגה בגשם (תחבורה לנהגים) פסטיבלים בנושאי זהירות בדרכים.
- מוישל'ה – נהיגה בערפל (תחבורה לנהגים) פסטיבלים בנושאי זהירות בדרכים.
- בופי הילד שבא מהכוכבים – סדרה של 5 סרטים (תחבורה לילדים).
- פתיחים וגרפיקה לתוכניות שונות בטלוויזיה הישראלית ולסרטי תעודה.
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שפת האבנים, תערוכת יחיד במרכז הקונגרסים, בנייני האומה, 1999
- איקונות של נוף, תערוכת יחיד בתיאטרון ירושלים, 2000.
- ארץ ושמיים, תערוכת יחיד בימק"א העולמית ירושלים, 2001
- מראות צד, תערוכת יחיד בבית האומנים ירושלים, 2003
- תערוכת אביב, קבוצתית, גלריה עין-הוד, 2003
- כמו נהר, תערוכת יחיד בתיאטרון ירושלים, 2003
- חברים חדשים, קבוצתית בבית האומנים ירושלים, 2003
- ירושלים שלי, קבוצתית, מוזיאון התנ"ך, תל אביב, 2004
- כסאות, קבוצתית, גלריה עין-הוד, 2004
- יודאיקה, קבוצתית, מוזיאון התנ"ך, תל אביב, 2005
- שיגעון הדקלים, תערוכת יחיד בתיאטרון ירושלים, 2005
- סימני מים, תערוכת יחיד בתיאטרון ירושלים, 2007
- כפות תמרים,היברו-יוניון-קולג', ירושלים, 2008
- עין לירושלים, קבוצתית, תערוכת חוצות בשדרות אלרוב, ירושלים, 2009
- פרח לב זהב, קבוצתית, בית התרבות, ראשון לציון, 2011
תערוכות ברשת : אתר אגודת האמנים ירושלים, ארטיספו ועוד.
השקפת העולם האמנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלמן ניסחה לעצמה ולתלמידיה את 13 העיקרים שלה:
- זכרי מאין באת ולאן את הולכת.[1] נולדת להיות ציירת – לא תוכלי לברוח מזה, לפחות תיהני מהדרך.
- אל תחכי למוזה – לפעמים היא נחה. תתחילי והיא תתעורר, וגם מצב הרוח ישתפר.
- כמו בורא עולם – לצייר את השמיים ואת הארץ ואחר כך את כל השאר. שיטה טובה, אך אין להיצמד מדי לשום שיטה – זה ישעמם אותך.
- שיווי משקל דינמי (מונדריאן) – לחפש את האיזון אך לא בלי המפתיע. אם זה לא מרגש, מדגדג את חוש הראיה, עוצר נשימה ומרחיב אישונים – את בדרך לעוד ציור חביב ותו לא.
- תוכנית ותכנון – רצוי להתחיל איתם, אבל תני למקרה להשתלב ולהשפיע – זה כל היופי בשיטה – הכול צפוי והרשות נתונה – למקריות. תשמרי את הציור רענן, שלא יהיה "עשוי" מדי, שיהיה פה ושם איזה קו או כתם לא מוסבר. לציור יש חיים משלו – תני לו לנשום.
- ציור טוב מקרין שקט. זהו שקט פעיל וערני כמו הגוף בחלום, בשינה או בהקיץ
- את לא בתחרות עם אלוהים. שלושה תפוזים על אדן החלון, מוארים מאחור– איזו שלמות. לצייר דמיון מוחלט למקור – מתסכל. תיצרי מזה משהו חדש ואישי. או שתחליפי נושא.
- האור הוא הציור. הנוף הכי בנאלי באור החם והזוהר של השקיעה הופך לדרמה מדהימה.
- המציאות זה לא סרט, אל תתחילי לערוך אותה – אם יש כביש, מכוניות, עמודי חשמל – תשלבי, זה עכשווי-בלי-מירכאות, ויוצר קונטרסטים, פרספקטיבה ומה לא. עם זאת, לא כדאי לעקור עץ כי הוא מפריע לקומפוזיציה
- כמו שאמר מלחין ידוע (ברנשטיין) "נדמה לכם שאני שוכב ונח, למעשה אני עובד קשה..." תעשי הפסקות, תתבונני, תני לציור לדבר אליך.
- כדאי לעבוד על סדרות. סדרה יוצרת המשכיות בעבודה וההבדלים בין הציורים הם סוג של מחקר ותשובות לשאלות רבות, כמו: מתי ציור אחד דומה מדי למשנהו והגיע הזמן להפסיק.
- בשלב מסוים כדאי לוותר על שיפוטיות עצמית יתירה – שיעשו זאת המבקרים. כשהעבודה גמורה – אל תגעי. אישית, אני שונאת לחזור ולתקן, לרוב זה בעיקר מקלקל.
- ולסיום, ציורים הם כמו ילדים – עם כל הצער, הם חייבים לפרוח מהקן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טובה בלמן(הקישור אינו פעיל) באתר בית האמנים בירושלים.
- טובה בלמן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- טובה בלמן - שגעון הדקלים