טבח סרמאשו

טבח סרמאשו התרחש בלילה שבין 16 ל-17 בספטמבר 1944 על גבעה בשם סוסקוט (Suscut) בגבול היישוב קמראשו (Cămăraşu), בנפת סרמאשו (Sărmaşu) אשר ברומניה. במהלך הטבח רצחו ז'נדרמים ואנשי צבא הונגרים 126 יהודים ובהם גברים, נשים, זקנים ילדים ותינוקות.

סרמאשו נמצאת בטרנסילבניה, ונותרה בידי הרומנים גם לאחר תכתיב וינה. ביום 27 באוגוסט 1944 הודח השליט הרומני יון אנטונסקו ורומניה, שהייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית, החליפה צד ועברה למחנה בעלות הברית שלחמו נגד גרמניה. בתגובה, פלשו כוחות צבא גרמניים והונגריים לחלק הרומני של טרנסילבניה וכבשו חלק ממנו ובין היתר, ביום 5 בספטמבר, את אזור סרמאשו. יומיים לאחר מכן, ב-7 בספטמבר, התאספו נכבדי המקום בחשאי בביתו של יוליו ורגה (Varga Iuliu), בעל בית המרקחת. בכינוס זה החליטו הנכבדים על מעצר היהודים והעבירו את החלטתם לכוחות ההונגריים ששלטו במקום. בכינוס לקחו חלק, בנוסף למארח, לאשתו יקטרינה (Ecaterina) ולדניאל בתלם (Bethlem Daniel), בנם המאומץ יוזף בירו (Biro Jozef), קצין מילואים שמונה למפקד הנפה, בלה קמן (Kemeny Bela), מוכתר סרמאשו, אלכסנדרו בטג (Betegh Alexandru), מוכתר באלדה, שטפן מויטלי (Moitelly Ştefan) ויוסיף גל (Gall Iosif), מוכתרי סיליוואש (Silivaş), קארוי ואצ'מן (Vacsman Karoly) ובנו אלמר (Elemer), מוכתרי טקשור (Tăcşor).

למחרת נעצרו כל 127 יהודי המקום והועברו לגטו מאולתר שם הוחזקו כלואים, בעוד שרכושם ובתיהם נשדדו. ב-16 בספטמבר העביר קפטן לאסלו לאנץ' (Lancz Laszlo) הוראה טלפונית למחלקת הז'נדרמים המקומית, לעבור לחיסול היהודים. גויסו 20 יהודים מבין הכלואים ונלקחו לגבעת סוסקוט, שם הצטוו לחפור שני בורות גדולים. בלילה הועברו בכפייה ותוך שימוש רב בכוח כל היהודים לגבעה, ועל הגבעה נרצחו באכזריות, הוטלו לתוך הבורות ונקברו, חלקם בעודם עדיין בחיים. רק יהודי אחד ניצל.

לאחר שהכוחות הרומנים כבשו את האזור מחדש, המקרה נחקר והמעורבים נשפטו, חלק שלא בפניהם. במהלך החקירה נחפרו שני הבורות ונחשפו הגוויות. אחד מעדי הראיה לחשיפת הגוויות סיפר: "...הרבה גופות, בעיקר בבור השני, שם היו יותר נשים וילדים, ניכרו בהן סימנים לאלימות פראית, גולגולות מרוצצות, גם של ילדים, ממכות חזקות של חפצים קשים וחדים (קתות רובים, מכושים, אתים וכו'), הרבה גופות היו מנוקבות או קרועות על ידי כלי נשק קרים, חלקן עם עצמות גפיים עליונות או תחתונות שבורות. הגופות הוטלו אחת על השנייה ללא סדר כלשהו, אך נמצאו גם גופות מחוברות, בעל מתחבק עם אשתו, אב מצמיד לחזהו את ילדו...".

מתתיאס קארפ כתב על הפרשה ספר בשם "Sărmaş, una dintre cele mai oribile crime fasciste" (סרמאש, אחד הפשעים האיומים ביותר של הפשיזם).

בנוסף לפשעיהם בסרמאשו, אותם אנשי צבא הונגרים היו מעורבים גם ברציחתם של 13 יהודים, מרביתם נשים שנאנסו לפני רציחתן, ביישוב לודוש (Luduş) בימים שבין 5 ל-13 בספטמבר.

לזכר האירוע הוקמה אנדרטת יהודים שנרצחו.