טבח נוקריה
טבח נוקריה היה מעשה טבח שביצע לכאורה המצביא הקרתגי חניבעל ברקה בתושבי העיר נוקריה (Nuceria) בשנת 216 לפנה"ס. חוקרים מודרניים מטילים ספק באמיתות הסיפור.[1]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר נוקריה (Nuceria) הייתה עיר חשובה בקמפניה, היא הובאה בברית עם הרפובליקה הרומית בשנת 307 לפנה"ס, ונותרה נאמנה לברית במשך כל שנות קיומה.
בשנת 216 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפונית השנייה, הביס המצביא הקרתגי חניבעל ברקה שמונה לגיונות רומאיים בקרב קאנאי. חניבעל לא ניצל את ניצחונו כדי לכבוש את רומא עצמה, והעדיף לנסות להעביר לצידו את ערי קמפניה ולעורר מרד כללי נגד רומא. העיר העשירה קפואה פתחה בפניו את שעריה, וחניבעל הפך אותה לבסיס הראשי שלו. הדיקטטור הרומאי מרקוס יוניוס פארה, יצא באזור נובמבר של אותה שנה לאזור העיר קאסילינום, עם 25,000 חיילים. חניבעל, שחשש שנוכחות של צבא רומאי בקמפניה תעורר מרד אנטי-קרתגי בקפואה, פתח בהתקפה על מחנהו של פארה והכריח אותו לסגת. לאחר מכן הטיל מצור על קאסילינום והרעיב אותה קשות. לאחר התגוננות שנמשכה בערך חודשיים, נכנעה קאסילינום והתירה לחניבעל להותיר חיל מצב קרתגי בשטחה.
במקביל להטלת המצור על קאסילינום תקף חניבעל שתי ערים נוספות נוקריה ואקרי (Acerrae). על הקרב עצמו ידוע מעט מאוד. חניבעל הטיל מצור, והרעיב את העיר. הוא הגיע להסדר עם התושבים על פיו הם יורשו לעזוב עם בגד אחד לכל אחד, ולאחר שהתושבים התפנו הוא התיר לחייליו לבזוז ולשרוף את העיר,[2] מעשה מקובל מאוד בעת העתיקה.
הטבח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריון הרומאי דיו קסיוס מתאר כך את שאירע לאחר כניעת העיר:
חניבעל השיג את הכניעה של הנוקרים על תנאי שהם יעזבו את העיר עם בגד אחד לכל אחד. אבל כאשר חייהם היו בידיו, הוא נעל את הסנטורים [של העיר] בבית המרחץ וחנק אותם. ובזמן שהוא אפשר לאחרים ללכת לכל מקום שהם רוצים, הוא הרג גם רבים מהם בדרך.
— Dio fr. 57.30 = V. 34
גרסה דומה מופיעה אצל ההיסטוריון הביזנטי יואנס זונאראס שהסתמך בחיבורו על דיו קסיוס.[3] ההיסטוריון היווני אפיאנוס מתאר כך את האירוע:
אנשי נוקריה... נכנעו להם [לקרתגים] במסגרת הסכם שהם יוכלו לעזוב את העיר עם שני בגדים לכל אחד. הם סגרו את הסנטורים של נוקריה בחדר המרחץ וחנקו אותם עם חום. ואז הם ירו באנשים פשוטים עם חיצים כשהם הלכו משם.
— App. Pun. 9.63
גרסה זהה כמעט לזו של אפיאנוס מוסר הסופר ולריוס מקסימוס.[4] על פי המתואר חניבעל נהג בדרך דומה גם בתושבי אקרי.[5]
אמינות התיאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]להיסטוריונים רומאים או יוונים מהעת העתיקה היה אינטרס ברור להכפיש בכל הזדמנות את שמו של חניבעל.[6] אולם לא ברור כמה אמת יש בתיאורים אלה אם בכלל. במבחן המציאות נראה שרק לעיתים נדירות עבר חניבעל על כללי המלחמה שהיו מקובלים בעת העתיקה – הוא מעולם לא הפר בריתות, נהג כבוד בגופות אויביו, וגילה כבוד כלפי מקדשים והיכלים.
בדיקה היסטורית וארכאולוגית הוכיחה שהסיפור הוא המצאה. בדיקה שנערכה מעלה שלא היה ניתן לחנוק אנשים באמצעות בתי מרחץ רומיים.[1] בנוסף, שני המקורות הטובים ביותר הקיימים לאותה תקופה, פוליביוס וטיטוס ליוויוס, אינם מזכירים כלל את המאורע.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Arthur J. Pomeroy, Hannibal at Nuceria, Historia: Zeitschrift für Alte Geschichte, Bd. 38, H. 2 (2nd Qtr., 1989), pp. 162-176
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושלושה, 15.
- ^ יואנס זונאראס, ספר תשיעי, 2.
- ^ ולריוס מקסימוס, ספר תשיעי, 6.
- ^ אפיאנוס, "המלחמות הפוניות", ספר תשיעי, 63.
- ^ השוו למשל טיטוס ליוויוס: ”אכזריות לא אנוש הייתה בו, וכחש גדול מן הכחש הפוני. לא יראה מפני האמת, ולא מפני קדושה, ולא מפני האלים. לא שבועה ולא חובה.”