חרם אנקונה
חרם אנקונה הוא חרם יהודי שהוטל במאה ה-16 על המסחר עם עיר הנמל אנקונה שבמדינת האפיפיור (כיום באיטליה).
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-40 של המאה ה-16 ביקשה קבוצה של אנוסים עשירים מפורטוגל לשבת באנקונה. למרות שהאפיפיור, פאולוס השלישי, ידע שהמבקשים הם מומרים שחזרו ליהדות (וזאת בניגוד לחוקי הנצרות), הוא שמח לבואם והבטיח להם הגנה וחופש.
כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1555, אפיפיור חדש בשם פאולוס הרביעי התעלם מההבטחות של קודמיו בתפקיד, ציווה לאסור את האנוסים, להחרים את רכושם, לכלוא אותם במרתפי האינקוויזיציה ולהעלותם על המוקד. הגזרה חלה רק על האנוסים ולא על היהודים היות שאלו נחשבו כנוצרים. היו גם יהודים שניצלו בשל היותם נתיני האימפריה העות'מאנית. אוצר ישראל שחובר בסוף המאה ה-19 מספר כי "עד היום קוראים באנקונא בתשעה באב קינה על מות הקדושים אשר יסד ר' מרדכי בן אליהו צבלאניס או ר' יעקב די צאנו".
סך הכל הועלו על המוקד בכיכר העיר בכיכר דלה מוסטרה (Piazza della Mostra)[1], עשרים וארבעה מומרים (23 גברים ואישה אחת)[2].
כמה מהאסירים נמלטו מיד מעניהם וקיבלו מחסה בעיר הנמל פזארו, שהייתה אז חלק מדוכסות אורבינו (אנ'). הדוכס גוידובלדו השני (אנ') ניאות לקלוט את הנמלטים בתנאי שהם יפתחו את המסחר ואת עיר הנמל שלו.
הטלת החרם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שדונה גרציה ודון יוסף נשיא לא הצליחו להציל את יהודי אנקונה, ביוזמתם התכנסו חכמים רבים בעיר הבירה קושטא והטילו חרם על כל מי שימשיך לנהל מסחר עם אנקונה וחרם על נמל אנקונה, שהיה נוח מאוד למעגן אניות. האניות שהיו קשורות עם סוחרים יהודים הצטוו להפליג לנמל הקרוב בפזארו. קהילות ישראל התפלגו: קהילת פזארו והנספחים אליה עודדו את החרם, אך יהודי אנקונה והקרובים אליה התנגדו לו. יהודי אנקונה חששו פן יעלה החרם את חמתו של האפיפיור ויסכן מאוד את מצבם של היהודים במדינת האפיפיור.
הדעה המקובלת היא כי החרם נתן את אותותיו באנקונה רק לזמן קצר, העיר שותקה והמסחר נדם. בחוף לא עגנו יותר אניות והמצב הכלכלי הורע. אך החרם לא ארך זמן רב. הנמל בפזארו לא יכול לשמש תחליף הולם לנמל העמוק והרחב של אנקונה. בינתיים מת האפיפיור והחרם חדל להיות אפקטיבי. עם זאת קיימת דעה אחרת לפיה החרם היה אחד הגורמים שגרמו לירידה במעמדו של הנמל, אליו לא חזר לאחר ביטול החרם[3].
רבנים ספרדיים התנגדו למהלך מה שתרם לחוסר הצלחתו על אף הסכמתם של המבי"ט ורבי יוסף קארו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוסף ויכלדר, חרם אנקונה, "המבשר תורני" ט"ו סיון תשע"א
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנקונה, באתר Jewish Virtual Library (באנגלית)
- Marc Saperstein, Martyrs, Merchants and Rabbis: Jewish Communal Conflict as Reflected in the Responsa on the Boycott of Ancona, Jewish Social Studies Vol. 43, No. 3/4 (Summer - Autumn, 1981), pp. 215-228, in JSTOR
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עוד אחד התאבד ו-27 שהודו נשלחו לעבודת פרך לאי מלטה אך נמלטו בדרך
- ^ השמות הם: Simeon Ben Menachem, Yoseph Guascon, Samuel Guascon, Abraham Falcon, Isac Nahmias, Salomon Alguades, Moses Paggio, Salomon Pinto, Yoseph Molcho, Abraham Sirolia, David Nahas, Abraham di Spagna, Moses Bar-Zilon, David Reuben, Salomon Yahia, David Saqueira, Yoseph Edrei, Yoseph Papo, Yacob Cohen, Yacob Montalban, Abraham Lobo, Yacob Mosso, Abraham Cohen http://www.italian-family-history.com/jewish/_Ancona.html מקור
- ^ Bernard Dov Cooperman' In Iberia and Beyond page 298
