חסן אל-עסכרי
 | |||||||||
| לידה |
6 בדצמבר 846 אל-מדינה שבערב הסעודית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 בינואר 874 (בגיל 27) סאמרא, בית עבאס  | ||||||||
| מדינה |
בית עבאס | ||||||||
| מקום קבורה | מסגד אל-עסכריה בסאמרא שבעיראק | ||||||||
| בן או בת זוג |
נרג'ס | ||||||||
| שושלת האימאמים השיעים | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
חַסַן אִבְּן עַלי אַל-עַסְכַּרי (בערבית: حسن بن علي بن محمد العسكري; 846–874), האימאם השיעי האחד-עשר. על פי אמונת השיעים, חסן הוא אביו של מוחמד אל-מהדי, גואל העולם בראייה המוסלמית.
לידתו ומשפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חסן אל-עסכרי נולד בסאמרא או במדינה, לאימאם השיעי העשירי עלי אל-האדי, וסאליל. את שנותיו הראשונות העביר בבית משפחתו בסאמרא עם אביו, שהיה במעצר בית בהוראת הח'ליפים העבאסים, שחששו ממרידת השיעים נגד השלטונות הסוניים.
קיימות מסורות שיעיות שונות לגבי מקור כינויו של חסן אבן עלי, "אל-עסכרי", שנגזר מן המילה הערבית "עסכר" - צבא. מסורת אחת טוענת כי מקור הכינוי בעיר מגוריו של חסן, העיר סאמרא, שבאותה העת חנו בה צבאות רבים של הח'ליפים. מסורת שיעית אחרת טוענת כי הח'ליף העבאסי קרא לחסן לבקרו בארמונו בבגדאד; הוא הורה לצבאו לצעוד מולו, כדי לשכנע את חסן בחוסר התוחלת של כל מרידה אפשרית (מאחר שהקהילה השיעית, שחסן שימש כמנהיגה, הייתה עוינת לשלטון העבאסי). כאשר הסתיים המסדר, ביקש חסן מהח'ליף להציץ בין שתי אצבעות ידו; הח'ליף ראה צבא גדול מזה שלו עצמו, הכולל פרשים וחמוש בחרבות וברומחים. הח'ליף, שנדהם מהנס, כינה אותו "אל-עסכרי"[1].
לטענת מספר מקורות שיעיים, חסן נישא לשפחה ביזנטית, שהייתה נכדתו של קיסר רומאי, בשם נרג'ס. במקורות שיעיים אחרים לא מוזכרים נישואיו של חסן.
מאסר ושחרור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לטענת מקורות שיעיים, הוצא חסן ממעצר הבית שלו, והושם בבית הכלא בבגדאד. בתקופה זו של בצורת ורעב, הופיע מטיף נוצרי מול קהל מוסלמים, הרים את ידיו לעבר השמים, התפלל וגשם החל לרדת. הח'ליף דאג כי המוסלמים ימירו את דתם לנצרות בעקבות אירוע זה. חסן הבטיח כי ילך למקום הכינוס, ובעת שהנוצרי יבצע את הנס, הוא ישכנע את המאמינים להישאר מוסלמים. חסן הותר מכלאו והגיע למקום ההתקהלות, בעת שהנוצרי הרים את ידיו, התפלל וירד גשם, אל-עסכרי אמר לאחד מבני לווייתו להביא את העצם שמוחבאת בידו של המטיף. כשהעצם הובאה אליו, הוא אמר כי זוהי אחת מעצמותיו של הנביא מוחמד, שגרמה לתפילות הנוצרי להתקבל בשמים, והמאמינים הבינו את התרמית. האימאם חסן התפלל וגשם רב ירד לאדמה, והפך אותה לפורייה שוב. בתמורה, שוחרר חסן מכלאו, והושם חזרה בסאמרא תחת מעצר בית, הוא לא הורשה לבקר באל-מדינה[2].
למדנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לטענת מקורות שיעיים, עסק חסן אל-עסכרי במהלך מרבית חייו בלימוד הקוראן והאסלאם. הוא חיבר מספר ספרים בנושא, ואף כתב ספר פירוש לקוראן בן 1,920 עמודים, שחוקרים בעתיד עשו בו שימוש. כמו כן, הוא הוסיף מספר רב של חדית'ים (שיעיים) על דבריו של מוחמד. הוא נחשב לאדם אמין, ומאמין אדוק[3].
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חסן אל-עסכרי מת ב-1 בינואר 874 בסאמרא, כשהיה בן 27 או 28. לטענת השיעים, בדומה לאימאמים אחרים, הוא הורעל בהוראת ח'ליף מבית עבאס, על ידי ערבוב רעל על פירות שאכל. הוא הותיר אחריו ילד בשם מוחמד, שהיה אז בן חמש. השיעים מאמינים כי הילד הוא המהדי. מקורות סוניים רבים אינם מכירים בקיומו של מוחמד, וטוענים כי חסן לא היה נשוי ולא היו לו צאצאים.
הלווייתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי מקורות שיעיים, במהלך ההלוויה, כשאחיו של חסן, ג'עפר אבן עלי, התכוון להוביל את התפילה, ניגש אליו בנו של חסן, מוחמד, ואמר לג'עפר כי הוא אינו יכול להוביל את התפילה בהלווייתו של אימאם, מאחר שאינו אימאם. מוחמד בן החמש ניהל את התפילה, ולאחר מכן נעלם בשל בואם של חיילי הח'ליף.
קבורתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חסן נקבר במאוזוליאום שבו נמצא גם קברו של אביו, עלי אל-האדי, במסגד אל-עסכריה בסאמרא שבעיראק. באתר, שנחשב לקדוש עבור השיעים, ביצעו סונים קיצונים (בעלי קשר מסוים לאל-קאעידה) פיגוע תופת ב-22 בפברואר 2006, והרסו חלק גדול מהמבנה המפואר.
את חשיבותם הרבה של האימאמים עבור השיעים ניתן לראות בתגובתם לפיגוע זה, שהוביל להחרפת הסכסוך הבין-עדתי בעיראק, והתעצמותן של פעולות המיליציות השיעיות במדינה נגד המיעוט הסוני.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מהאתר השיעי אל-אסלאם
- ^ ראו שוב באתר אל-אסלאם
- ^ ראו למשל את דברי מוחמד שקירי, אחד ממלוויו, המספר כי במהלך תפילתם יחדיו חסן השתטח במהלך התפילה. מוחמד נרדם, וכאשר התעורר, חסן עדיין היה משוטח. ראו ב אתר השיעי הזה
| האימאמים השיעים התריסריים | |
|---|---|
|