לדלג לתוכן

חסם הולכה עלייתי-חדרי מדרגה ראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חסם הולכה עלייתי-חדרי מדרגה ראשונה
תחום קרדיולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 161829 עריכת הנתון בוויקינתונים
סיווגים
ICD-10 I44.0 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 BC63.0 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חסם הולכה עלייתי-חדרי מדרגה ראשונה שבו מרווח PR ארוך מ-300 מילישניות

חסם הולכה עלייתי-חדרי מדרגה ראשונה, המכונה גם הארכת מרווח PR, הוא הפרעה במערכת ההפעלה וההולכה החשמלית של הלב, שבמהלכה מתרחש עיכוב מסוים בהעברת הזרם החשמלי בין עליות הלב וחדריו, לפרק זמן העולה על 0.20 שניות. על פי רוב, הביטוי של חסם הולכה מדרגה זו הוא באק"ג בלבד, ואינו גורר תסמינים או סימנים כלשהם. מכאן, שכאשר מדובר בהפרעה מבודדת, היא אינה מצריכה טיפול.

אפידמיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה זו שכיחה יחסית בקרב האוכלוסייה הכללית, ושיעורה עומד על 0.65%–1.1%.

הגורמים הנפוצים לחסם הולכה מדרגה ראשונה הם מחלות של הקשר העלייתי-חדרי, עלייה בהשפעה וגאלית (למשל אצל ספורטאים או במצבים של גירוי וגאלי), מיוקרדיטיס, אוטם שריר הלב (בייחוד אוטם בקיר התחתון), הפרעות אלקטרוליטריות והשפעה של תרופות. התרופות הגורמות לרוב לחסם הולכה מדרגה ראשונה הן תרופות המאריכות את התקופה הרפרקטורית של הקשר העלייתי-חדרי, ובכך מאטות את ההולכה בקוצב. תרופות אלו כוללות חוסמי תעלות סידן, חוסמי בטא, דיגוקסין ועוד.

באנשים בריאים מעכב הקשר העלייתי-חדרי את ההולכה החשמלית בין העליות לחדרים לפרק זמן מסוים. מטרתו של עיכוב זה היא לגרום לכך שהחדרים יתכווצו זמן קצר לאחר כיווצן של העליות, ובכך יתאפשר לחדרים להתמלא בדם בטרם יתבצע כיווצם. פרק הזמן הקצר בו מושהה הזרם בקשר העלייתי-חדרי, מתבטא בתרשים האק"ג כמרחק שבין תחילת גל P לבין תחילת מכלול QRS. מרווח זה נקרא "מרווח PR", ואורכו התקין הוא 120–200 מילישניות. בחסם הולכה מדרגה ראשונה, הקשר העלייתי-חדרי מוליך את הזרם החשמלי באופן איטי יותר, מה שמתבטא בתרשים האק"ג כמרווח PR מוארך מעל ל-200 מילישניות. חסם הולכה מדרגה ראשונה לרוב אינו מתבטא בתסמינים כלשהם, והאבחנה מתבצעת בבדיקת אק"ג, לרבות בדיקה שגרתית.

ככלל, חסם עלייתי-חדרי מדרגה ראשונה כשלעצמו אינו מצריך טיפול, אך נהוג לעקוב אחר תרשים האק"ג תקופתית, בפרט אם הוא מלווה בהפרעות הולכה נוספות, כדוגמת חסם צרור הולכה ימני או שמאלי. במקרה של סיבה הפיכה, אזי טיפול בגורם, כגון תיקון של הפרעות אלקטרוליטריות או הפסקת טיפול תרופתי, עשוי לפתור את ההפרעה. קיום של חסם הולכה מדרגה ראשונה אינו התוויית נגד לתרופות המאטות את ההולכה החשמלית בקשר העלייתי-חדרי, כגון חוסמי בטא, חוסמי תעלות סידן ודיגוקסין, אולם רופאים נוקטים משנה זהירות בעת רישום תרופות אלה לאנשים המציגים חסם הולכה זה.

כאשר הוא אינו מלווה בהפרעות נוספות, חסם הולכה מדרגה ראשונה הוא לרוב חסר משמעות קלינית. עם זאת, מחקרים מראים כי קיומו של חסם הולכה מדרגה ראשונה מכפיל את הסיכון להתפתחותה של הפרעת קצב מסוג פרפור עליות, משלש את הסיכוי של החולה להזדקק בהמשך להשתלת קוצב לב ומקושר לעלייה קטנה בתמותה. הסיכון עולה ככל שעיכוב הזרם בקשר העלייתי-חדרי הוא משמעותי יותר, כלומר ככל שמרווח PR ארוך יותר. השילוב של חסם הולכה מדרגה ראשונה עם חסם צרור הולכה ימני וחסם צרור הולכה שמאלי קדמי או אחורי (שילוב הידוע גם בשם "trifascicular block" – חסם תלת-צרורי), מעלה באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות של חסם הולכה מלא של הלב.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]