חנמאל בן שלום
לפי ספר ירמיהו, חנמאל בן שלום היה בן-דודו[1] של הנביא ירמיהו, אשר שנה לפני חורבן ירושלים וגלות בבל נצטוה על ידי אלוהים לגאול את שדהו של חנמאל, כאות לכך שעם ישראל ישוב לארץ ישראל: ”וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ: הָיָה דְּבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר 'קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת” (ירמיהו, ל"ב, ו') הוא שילם עליו "שִׁבְעָ֥ה שְׁקָלִ֖ים וַעֲשָׂרָ֥ה הַכָּֽסֶף".
לפי התלמוד הבבלי חנמאל היה נביא, כהן (כירמיהו), ומצאצאי רחב: "שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן: נריה, ברוך ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל ושלום. רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה".[2]
אברהם שליט מציג השערה אפשרית, שעל חנמאל בן שלום התייחס חנמאל המצרי, הכהן הגדול בתקופת המלך הורדוס, הנזכר אצל יוסף בן מתתיהו בשם "חננאל הבבלי". בעקבות המסורת הכפולה על מוצאו, מציג שליט את האפשרות שחנמאל בן שלום הוגלה לבבל אחרי כיבוש ירושלים, או שירד למצרים עם יוחנן בן קרח ואנשיו.[3]