חיילים היינו
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על |
חיילים היינו וצעירים!  |
|---|---|
| בימוי | רנדל וולאס |
| הופק בידי | ג'ים למלי |
| תסריט |
הרולד מור ג'וזף ל. גאלווי רנדל וולאס |
| עריכה | סאלי מנק |
| שחקנים ראשיים |
מל גיבסון סם אליוט מדלין סטו גרג קיניר דון דאונג כריס קליין קרי ראסל ברי פפר דילן וולש |
| מוזיקה |
ניק גלני-סמית' |
| צילום |
דין סמלר |
| מדינה |
גרמניה, ארצות הברית |
| חברת הפקה |
Icon Productions |
| חברה מפיצה | סרטי פרמאונט |
| הקרנת בכורה | מרץ 2002 |
| משך הקרנה | 138 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט מלחמה, סרט שמבוסס על ספרים, סרט דרמה |
| מקום התרחשות |
וייטנאם |
| תקציב | 75,000,000 US$ |
| הכנסות | 115,400,00 US$ |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 weweresoldiers |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
חיילים היינו (באנגלית: We Were Soldiers) הוא סרט מלחמה אמריקאי מ-2002 המשחזר את קרב יה דראנג בעמק יה דראנג בווייטנאם, שהתרחש באמצע נובמבר 1965 והיה הקרב הרציני הראשון של צבא ארצות הברית במלחמת וייטנאם.
הסרט בוים על ידי רנדאל וולאס ומבוסס על הספר "חיילים היינו וצעירים!", שנכתב בידי עיתונאי צבאי, ג'וזף גאלווי, שנכח בקרב, ומפקד הקרב לוטננט קולונל הרולד מור.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלילת הסרט ראשיתה 11 שנה לפני הקרב בו הוביל הרולד מור את חייליו לעמק יה דראנג. גדוד צרפתי חודר לעמק יה דראנג לפטרול, כאשר מארב וייטקונג פותח באש והגדוד נמחק כמעט לחלוטין. המפקד שוכב, מדמם ונכנע, ומעליו עומד חייל וייטקונג ושוקל אם להורגו או לקחתו בשבי, כאשר ניגש אליו מפקדו ואומר לו "עשה זאת, רק ככה הם יבינו שלא לבוא לפה".
11 שנה לאחר מכן, צבא ארצות הברית מקים את היחידה המוטסת הראשונה. בעת ההיא החל השימוש במסוקים בקרב, וזו הייתה היחידה הראשונה שהשתמשה בטכניקה של הובלת חיילים לקרב, במסוקים למקומות מרוחקים. קולונל צעיר ומעוטר, הרולד מור, נקרא לפקד על היחידה. המטרה היא לאמן את היחידה המוטסת לפני שהיא נשלחת לְוִייטנאם.
בלילה שלפני יציאתם לווייטנאם, מספר מפקד הבסיס להרולד מור כי יחידתו תיקרא מעתה הגדוד הראשון של רגימנט הפרשים השביעי. הרולד מור חושש, מכיוון שיחידה בעלת שם זהה, רגימנט הפרשים השביעי, בפיקודו של ג'ורג' ארמסטרונג קסטר, נטבחה בקרב ליטל ביגהורן.
כמו כן אומר לו מפקד הבסיס, שהנשיא לינדון ג'ונסון מדבר על כך שהמלחמה היא לא מצב חירום בינלאומי, ולכן מטעמי קיצוצים, רק כ-75 אחוזים מהגדוד שלו יישלח לווייטנאם, מה שאומר שהוא יצטרך לבחור את החיילים הטובים ולהסתדר עם מספר מופחת של לוחמים. לפני יציאתם לְוִייטנאם, מור מוסר נאום בלתי נשכח ליחידה שלו:
"הסתכלו סביבכם. בחיל הפרשים השביעי, יש לנו סרן מאוקראינה, אחרים מפוארטו ריקו. יש לנו סינים, יפנים, שחורים, היספנים, אינדיאנים צ'ירוקים. יהודים וגויים. כולם אמריקאים. עכשיו, כאן בארצות הברית, מספר אנשים מיחידה זו, אולי חווים גזענות בשל גזעם או אמונתם. אבל בשבילכם ובשבילי, כל זה נגמר. אנחנו נעים לעבר גיא צלמוות, היכן שאתה תשמור על חברך, כפי שהוא ישמור עליך, ולא ישנה לך מה צבעו, או באיזה שם הוא מכנה את אלוהים.
אנשים אומרים שאנחנו עוזבים את הבית. לא, אנחנו הולכים אל מה שהבית תמיד אמר להיות. אז בואו ונבין את המצב, אנחנו נעים אל הקרב, נגד אויב קשה ונחוש. אני לא יכול להבטיח לכם שאחזיר את כולכם בחיים הביתה. אבל זה, אני אשבע, בפניכם ובפני הכל יכול, שכאשר נכנס למלחמה, אני אהייה הראשון להציב את רגלי בשדה הקרב, ואני אהייה האחרון שרגלו תעזוב את שדה הקרב, ואני לא אשאיר אף אחד מאחור. חיים או מתים, כולנו נבוא הביתה ביחד".
כאשר הם מגיעים לווייטנאם, מספרים למור שבסיס אמריקאי הותקף ועליו לקחת את 395 חייליו ולרדוף אחר האויב. למרות העובדה המסוכנת שלמודיעין האמריקאי אין מושג מה מספר החיילים של האויב, מור מוביל את חייליו אל עמק יה דראנג, הידוע גם כ"עמק המוות", שם הוא נתקל בחטיבה של מעל ל-4,000 חיילי אויב, מצוידים ומאומנים.
פן רגשי נוסף לסרט, קיים גם בצד הביתי, כאשר בארצות הברית, לוקחות על עצמן אשתו של מור, ג'ולי (מדליין סטו), ואשת חייל אחר (קרי ראסל) את תפקיד מסירת המברקים המבשרים על מות חייל בקרב, אל המשפחות.
לאחר ההנחתה בעמק יה דראנג, חיילי מור לוכדים עריק וייטנאמי שמספר להם שהמקום אליו הם נשלחו הוא בעצם מפקדה של הצבא העממי של צפון וייטנאם, ובה כוח צבאי של אלפי חיילים. תוך כדי כך, אחת מהמחלקות של מור נפרדת מהשאר, כאשר מפקד המחלקה, סגן משנה הנרי האריק (מארק בלאכס), מאתר זקיף אויב ומתחיל לרדוף אחריו. חייליו לא מתלהבים לרדוף אחריו אבל רצים בכל זאת. הזקיף הבורח מוביל אותם למארב, בו נפצעים ונהרגים רוב חיילי המחלקה, כולל סג"ם האריק בעצמו, שלפני שמת מעביר את הפיקוד אל סגנו, סמל סאבאג'. בעזרת ארטילריה מדויקת וניהול נכון של הקרב, מצליחים סאבאג' ומספר חיילים מהמחלקה שנותרו בחיים, להחזיק עד רדת החשכה, ומבקשים סיוע.
הסרט קופץ מספר פעמים אל נקודת המבט הווייטנאמית של הקרב ואל מפקד החטיבה שמחלק פקודות ללוחמיו ממערת מסתור בהרים.
כאשר המצב קשה, והגדוד עומד בפני שבירת הקווים, הרולד מור מבקש בקשר "חץ שבור". חץ שבור הוא שם הקוד במלחמת וייטנאם למצב בו יחידה אמריקאית נמצאת בסכנת פריצת הקווים, וכל מטוס קרב אפשרי נקרא לעזור. משהו במתקפה משתבש ומטוסי הקרב, שהורגים את רוב פלוגות האויב, פוגעים בטעות גם במחלקה אמריקאית. בתום היום השני לקרב, כאשר השטח נקי מחיילי אויב, נעים חייליו של הרולד מור ומחלצים את המחלקה של סאבאג' מהגבעה.
ביום השלישי, מורה הרולד מור על פתיחת המתקפה הסופית. חייליו, והוא בראשם, מסתערים על הגבעה, שבראשה נמצאת המפקדה המרכזית של חטיבת האויב – המעוז האחרון שצריך לנצח. מה שהם לא יודעים זה שבראש הגבעה מחכים להם חיילי אויב עם מכונות ירייה וכלי נשק כבדים. את מה שנראה כטבח אפשרי, מונעים טייסי המסוקים ובראשם מייג'ור ברוס "סנייק-שיט" קרנדל וקפטן אד "טו-טול" פרימן. הם מנטרלים את כל מפעילי מכונות הירייה ושומרי הכניסה למפקדה עם מכונת הירייה של מסוקיהם. סגנו של המפקד הווייטנאמי ניגש אליו ואומר לו שהאמריקאים פרצו את כל הקווים, ואין ביניהם ובין המפקדה עוד חיילים שיגנו עליהם. מפקד החטיבה מורה מיד על פינוי הווייטנאמים מהמפקדה, מה ש"לא רשמית" מגדיר ניצחון אמריקאי.
הרולד מור חוזר עם חייליו אל אזור נחיתה X-RAY, שם הכל התחיל. לאחר שכל חייליו, חיים או מתים, עוזבים את שדה הקרב, הוא האחרון להרים את רגלו משדה הקרב אל המסוק שמוציא אותו משם.
הסרט מסתיים כאשר מור, לאחר 235 ימי לחימה נוספים, שב הביתה למשפחתו.
דיוק היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט איננו עוקב במדויק אחר העובדות ההיסטוריות, וסוטה מתיאור הקרב המתואר בספר וזאת מאחר שהבמאי נטל לעצמו חרות אמנותית. כך למשל הסרט מתאר הסתערות הרואית על פסגת ההר תחת פיקודו של מור, הסתערות שמנצחת את הקרב ומשמידה את הכוחות הווייטנאמיים. למעשה הסתערות זו לא אירעה כלל. הסרט מתעלם לחלוטין מהאסון שהכה באמריקאים במארב בנקודת הנחיתה אולבני ומסתפק באמירה הכללית כי ה"קרב" נמשך למעלה מ-300 ימים נוספים.
- מל גיבסון - לוטננט קולונל הרולד מור
- מדלין סטו - ג'ולי מור
- טיילור מומסן - גולייט מור
- סלואן מומסן - ססיל מור
- לוק בנווארד - דייוויד מור
- גרג קיניר - מייג'ור ברוס "סנייק-שיט" קרנדל
- סם אליוט - סרג'נט מייגור בסיל ל. פלאמלי
- כריס קליין - סגן ג'ק גייגהאן
- קרי ראסל - ברברה גייגהאן
- ברי פפר - ג'ו גאלווי
- דון דאונג - קולונל נויגן הו האן
- ראיין הארסט - סרג'נט ארני סאבאג'
- רוברט בנל - סגן צ'ארלי הייסטינגס
- מארק בלאכס - סגן הנרי האריק
- ג'וש דוהרטי - סרג'נט רוברט קולט
- ג'ו גרסיה - קפיטן טוני נדאל
- ג'ון האם - קפיטן מאט דילון
- דזמונד הרינגטון - פרייבט ביל בק
- בלייק הארון - פרייבט גאלן בונגהאם
- קלארק גרג - קפיטן טום מצסקר
- אריק מקארתור - פרייבט ראסל אדמס
- דילן וולש - קפיטן רוברט אדוארדס
- מארק מקראקן - קפיטן אד "טו-טול" פרימן
- אדווין מורו - פרייבט וילי גולדבולט
- בריאן טי - פרייבט ג'ימי נאקיאמה
- בלמי יאנג - קתרין מצסקר
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיילים היינו, ברשת החברתית פייסבוק
"חיילים היינו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"חיילים היינו", באתר נטפליקס
"חיילים היינו", באתר AllMovie (באנגלית)
"חיילים היינו", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"חיילים היינו", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"חיילים היינו", באתר Metacritic (באנגלית)- "חיילים היינו", באתר אידיבי
"חיילים היינו", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "חיילים היינו", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג"..
- אורי קליין, איזו מלחמה נוראה נפלאה, באתר הארץ, 12 ביוני 2002.
