חיה פיקהולץ
 | |
| לידה |
20 בספטמבר 1902  |
|---|---|
| פטירה |
24 באוגוסט 1984 (בגיל 81) |
| מדינה |
ישראל |
  | |
חיה פיקהולץ (20 בספטמבר 1902 – 24 באוגוסט 1984) הייתה מורה ישראלית ואהובתו של חיים נחמן ביאליק בשנות חייו האחרונות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיה פיקהולץ נולדה בשנת 1902 בגליציה, שהייתה אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית. בצעירותה שימשה כמורה. בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20 יצאה ללונדון שם למדה פילוסופיה. בדצמבר 1930 יצא ביאליק בן ה-57 לשהוּת בת חודשיים בלונדון, שם ביקש לגייס כסף להוצאת הספרים "דביר" שהיה בין מקימיה. שם נקרתה חיה פיקהולץ בדרכו. נקשרו ביניהם קשרי אהבה. הם שהו יחד בחדרו במלון ראסל.
באותה שנה שלח לה ביאליק מכתב אהבה בו כתב[א]:
- "החמודה, גם תמול גם היום לא פקדני קולך ולא ראיתי את מראיך, ולבי יוצא אליך. לא ידעת עד כמה החלימו מגעי אצבעותיך את לבי ועד מה הרנינה קרבתך את בשרי. כל נשיקה ונשיקה אשר חתמת בפני ובידי היו כצרי לנפשי. אכן גם אני רק עתה אדע מה נעמת ומה יקרת לי בימי קרבתך המעטים. כבת? כאחות? ככלה? באהבתי אותך יש משלש אלה גם יחד. היי ברוכה לי על כל רגע ורגע אשר חלקת לי בחסדך. עוד כל ימי היות לשד בעצמותי לא יסוף זכר הרגעים ההם ולא יפוג ריחם מלבי".
בשנת 1933 עלתה חיה פיקהולץ לארץ ישראל וקיבלה משרת מורה לאנגלית בגימנסיה גאולה בתל אביב, אז חודש הקשר בינה ובין ביאליק. שנה לאחר מכן, בקיץ 1934, יצא ביאליק לווינה לעבור ניתוח לצורך טיפול בבעיית אבנים בכליות ממנה סבל, אולם שם נפטר ב-4 ביולי 1934, לאחר סיבוך בניתוח. מותו גרם לאבל כבד ביישוב.
חיה פיקהולץ האריכה ימים ונפטרה ערירית וחשוכת ילדים, חמישים שנה לאחר מות המשורר, בשנת 1984 ונטמנה בבית העלמין קריית שאול. בשנות חייה האחרונות התגוררה בבית אבות ברמת אביב. את העובדה שהייתה אהובתו של ביאליק שמרה בסוד כל ימי חייה.
ימים אחדים לאחר מותה פרסם איש הספרות חיים נגיד כתבה לזכרה במעריב.[1] בכתבה נתפרסם לראשונה ברבים דבר קשר האהבה שלה עם המשורר הלאומי. נגיד כתב כי את סוד אהבתם גילתה לראשונה חוקרת הספרות ד"ר זיוה שמיר, המתמחה בחקר ביאליק. העניין נתגלה לה בזכות מכתב שנמצא בארכיונו של הסופר אליעזר שטיינמן, שנאמר עליו שהיה אף הוא ממאהביה של חיה פיקהולץ. חיים נגיד מספר כי נלווה לזיוה שמיר בביקור אצל חיה פיקהולץ והם ניסו להשפיע עליה שתשחרר לפרסום את פרשת אהבתה עם המשורר, אך היא לא נעתרה. חיים נגיד מתאר את התרשמותו ממנה:
- "חיה פיקהולץ הייתה אז בת יותר מ-70 שנה, אשה בעלת הופעה אצילה. חרף כל השנים, נותר בה משהו מן הרעננות של העלמה שאהבה את המשורר הלאומי, את שיריו שמרה בליבה, ואת אגרותיו – במקום סתר."
במקום אחר חיה פיקהולץ מתוארת כך:
- "הגברת-המורה נהגה להתלבש מוזר, לחבוש כובעים גדולים ולעטות על ידיה כסיות לבנות, והעיקר, גילתה בסוד לכמה מתלמידיה שיש לה רומן עם המשורר חיים נחמן ביאליק".
את הכתבה שלו ב"מעריב" הכתיר נגיד בכותרת "האם היו לאהובת ביאליק עוד מאהבים בעלי-שם ?". וסיכם אותה במילים:
- "היום לאחר מותה, נותרה תעלומה גדולה מזו שהוסרה זמן קצר לפני מותה: האם היו לחיה פיקהולץ מאהבים נוספים בין אנשי השם והסופרים בישראל ? אם כן, תזכר הקשישה הערירית כאחת הנשים יוצאות הדופן בתולדות הישוב: משהו בנוסח האהובות הגדולות של הסופרים, שחיו בפאריס או בווינה של המאה שעברה".
נגיד עצמו נותן בכתבה מספר רמזים לתשובה. מלבד אזכור שמו הסופר אליעזר שטיינמן הוא מוסיף ומספר כי ד"ר זיוה שמיר קיבלה מכתב מחוקר הספרות פרופ' דב סדן בו כתב לה כי בארכיונו שמור מכתב מברל כצנלסון, ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, בו כתב לסדן כי פגש בלונדון את חיה פיקהולץ והם היו קרובים מאוד.
הסופר נתן שחם, בנו של אליעזר שטיינמן, התייחס בספרו "סיפורי הכיסוי הכפול של אמא שלי" למאהבת של אביו שלדבריו קיבל אותה ב"ירושה" מביאליק.
כל זאת בנוסף לפרשת אהבתם של ביאליק והציירת אירה יאן מהשנים הראשונות של המאה העשרים, אשר נתגלתה במחקרים משנות ה-80. לדעתה של זיוה שמיר חלקים גדולים מיצירתו של ביאליק מושפעים במישרין מן הקשר שהיה לו עם אירה יאן, אשר מהווה, לדעתה, את פרשת האהבה המרכזית של חייו.
כשם שפרשת קשריו עם של ביאליק עם אירה יאן לא האפילה על יחסה של אשתו מאניה לביאליק ולא פגעה בחייהם המשותפים, כך גם קשריו עם חיה פיקהולץ. במכתב למניה, שחשדה בקיומו של קשר זה, הכחיש ביאליק את הדבר מכל וכל ונשבע כי מדובר בהיכרות סתמית תמימה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- למי כתב חיים נחמן ביאליק את המשפט "לא ידעת עד כמה החלימו מגע אצבעותיך את לבי"?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 05.07.2017
- מידע על חיה פיקהולץ בקטלוג הספרייה הלאומית
- זיוה שמיר, חמודה וידידה ורעיה: עוד על פרשת הסטודנטית חיה פיקהולץ, חדשות בן עזר, גליון 1745, 9 במאי 2022, באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לצפייה בפוסט שמכון גנזים פרסם על כך (שם נמצא גם ארכיונה האישי) ראו כאן.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חיים נגיד, האם היו לאהובת ביאליק עוד מאהבים בעלי־שם?, מעריב, 28 באוגוסט 1984