העי
הָעָי היא עיר ששכנה על הדרך בין יריחו לבית אל. על פי פרקים ז'-ח' בספר יהושע הייתה העי העיר השנייה שיהושע כבש במסעותיו לכיבוש ארץ ישראל. במערכה הראשונה לכיבוש העי נכשלו עם ישראל בכיבושה ואף ספגו אבדות, לבסוף נכבשה העי על ידי תוכנית מארב, כפי שציווה אלוהים על יהושע בן נון.
הזיהוי הנפוץ ביותר במחקר המודרני לעי, הוא עם אֶ-תֵל ("התל") הסמוך לבית אל, או בסמוך לה, תחת הגרעין העתיק של הכפר דיר דיבוואן.
העי במקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]העי נזכרת בספר בראשית בסיפור מסעותיו של אברהם אבינו[1], ולאחר מכן במסגרת כיבושיו של יהושע בן נון[2], בתקופת המלכים, במסעו של סנחריב לירושלים[3] וברשימת הערים אליהם שבו עולי בבל בתקופת שיבת ציון[4].
כיבוש העי על ידי יהושע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כיבוש העי
לפי המסופר בספר יהושע, פרק ז', יהושע בן נון שלח מרגלים אל העי, כפי שנהג לפני כיבוש יריחו, כדי ללמוד על מצב העיר לפני ההתקפה. בחזרתם טענו המרגלים כי די ב-2,000 עד 3,000 חיילים לכיבוש העיר. יהושע אכן שלח 3,000 לוחמים אך הם נגפו מפני אנשי העי בקרב, ו-36 מהם נהרגו[5].
לאחר המפלה נפלה הרוח במחנה ישראל. יהושע התפלל לה' אשר השיב לו כי סיבת הכישלון היא שאחד מישראל מעל בחרם שנלקח שלל ביריחו. יהושע ציווה על העם להתקדש, ולמחרת הטיל גורלות, כדי למצוא מי מעל בחרם. בתום התהליך עלה בגורל עכן בן כרמי אשר הודה, נסקל למוות ונשרף עם רכושו.
לאחר פרשת עכן, בספר יהושע, פרק ח', ה' הבטיח ליהושע כי בקרב השני ינצחו לוחמיו. ה' ציווה להרוג את כל יושבי העי ואת מלכה, ואת הרכוש לקחת כשלל לבני ישראל. יהושע בחר 30,000 אנשי צבא ושלח אותם בלילה למארב. תוכנית הקרב הייתה כי הצבא יתקדם לכיבוש העי וייסוג, כבפעם הראשונה, כך שיושבי העי ייצאו מעירם וירדפו אחרי הצבא הנסוג. אז ייצאו הלוחמים מהמארב ויכבשו את העיר.
תוכניתו של יהושע עלתה יפה והלוחמים מן המארב כבשו את העיר ושרפו אותה. משראו לוחמי העי את עירם נשרפת איבדו את רוח הלחימה וניגפו לפני ישראל. בסיום הקרב נמנו כ-12,000 הרוגים מלוחמי העי, ואת המלך תלה יהושע על עץ.
זיהוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הראשון שניסה לזהות את העי היה אדוארד רובינסון, שבביקורו בארץ ישראל בשנת 1838, חיפש את העי בשטח שממזרח לבית אל והתלבט בין חרבת אֶ-תֵל, התל המרשים ביותר באזור ששטחו מאה דונם בקירוב, ועליו ערמות אבנים גדולות, ותל מדרום לו שהוא לא ציין את שמו, אך על פי התיאור זיהה אותו אולברייט כחרבת ח'ין[6]. משלא מצא סימנים לחורבות בא-תל, החליט רובינסון לזהות את העי בחורבות שמדרום לו. זמן קצר לאחר מכן ביקר במקום צ'ארלס ויליאם מרדית ון דה ולדה שזיהה את העי בא-תל. ויקטור גרן הסכים עם קביעתו של רובינסון בדבר מיקומה של העי המקראית בחרבת ח'ין, אך בטעות כינה את המקום בשם חירבת אלכּדירה, הנמצאת בסמוך[7][8].
בשנת 1869 זיהה צ'ארלס וילסון את העי באֶ-תֵל ולזיהוי זה הסכימו גם קלוד קונדר ורוב החוקרים שבאו לאחריהם. עם זאת, היו כאלו שדבקו בזיהוי של רובינסון, בהם שארל קלרמון-גנו. משנתגלה ששם התל מדרום לא-תל הוא חרבת ח'ין, שצלילו דומה ל"העי", חזר בו קלוד קונדר ועבר לתמוך בזיהוי בח'רבת ח'ין. זיהויים נוספים היו ברמון ובחרבת אל-האייה (Hirbet el-Haiyeh) אך אלו לא זכו לתמיכה ונזנחו. אולברייט ערך בא-תל סקר חרסים ומצא כמעט אך ורק חרסים כנעניים מתקופת הברונזה, ללא חרסים מהתקופה הישראלית. הוא הסיק שא-תל הוא בוודאות האתר של העי הכנענית. לטענתו, העי הישראלית הוקמה בסמוך למקום בעוד העי עצמה נשארה חרבה, כדברי הפסוק ביהושע "תל עולם שממה עד היום הזה"[9].
במטרה לחקור את אתר אֶ-תֵל השיגה יהודית מרקה-קראוזה מימון מהברון רוטשילד ורישיון חפירות מממשלת המנדט[10]. עונת חפירות ראשונה התקיימה במשך כשישה שבועות בספטמבר-אוקטובר 1933, על ידי יהודית מרקה-קראוזה ושמואל ייבין. עונת חפירות שנייה התקיימה ביולי 1934 על ידי מרקה-קראוזה וויליאם פוקסוול אולברייט[11]. עונת חפירות שלישית החלה בספטמבר 1935[12][13]. ממצאים מהחפירות הוצגו בתערוכה במקווה ישראל שנפתחה בנוכחות הנציב העליון בינואר 1936[14]. החפירות העלו עיר מוקפת חומות מתקופת הברונזה הקדומה, בעלת ארמון, מאגר מים, מקדשים, ובתים רבים[15]. העיר חרבה בשנת 2200 לפנה"ס בערך. מאז ועד למאה ה-12 לפני הספירה האתר לא היה מיושב ואז נוסד בו כפר קטן בעל 12 דונם, שנעזב במאה ה-11 לפני הספירה[16].
בעקבות החפירות טענו חוקרים שהממצאים הארכאולוגיים סותרים את הסיפור המקראי, שכן בעת כיבוש הארץ על פי ספר יהושע, העי כבר הייתה נטושה למשך מאות שנים. בנוסף, התיאור המספר "וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע ח, כח), צריך להיות מאוחר מהמאה ה-11. לפיכך, יש הסבורים כי תיאור כיבוש העי ושרפתה הוא סיפור אטיולוגי בדוי, שנוצר על רקע הניסיון להסביר את הממצא הבולט בשטח: תל חורבות (ולמעשה, זוהי משמעות המילה "עי")[17].
לעומת זאת, היו שטענו שזיהוי א-תל עם העי הוא שגוי ויש לזהות את א-תל עם העיר הכנענית "בית און" שהייתה חרבה בזמן מלחמת יהושע ושימשה רק כנקודת ציון, בעוד שהעי היה יישוב קטן ששכן בסמוך לתל, ואולי נקרא על שמו[18]. כראייה לזיהוי זה מביא יואל אליצור את העובדה שא-תל גדול פי שניים משטח התל המזוהה עם גבעון בסתירה לכתוב ביהושע[19] שגבעון הייתה גדולה מהעי[20].
הגאוגרף וחוקר התנ"ך בן ציון לוריא זיהה את העי עם תל או חורבת "ג'אבר א-תנתאני", אשר נמצאת מדרום מזרח ליריחו בקצה הערבה בדרך העולה בימינו לירושלים במרחק של כארבעה וחצי ק"מ מיריחו שלאחר החורבן[21]. הרב יואל בן נון הציע לזהות את העי עם ח'רבת מרג'מה הסמוכה לעין סמיה[22].
הארכאולוג האמריקאי דייוויד ליוינגסטון עמד בראש קבוצת ארכאולוגים שטענה כי חורבת ניסיה הנמצאת בתחומי היישוב פסגות היא מקומה של העי[23]. דעה זו אינה מקובלת, אך למרות זאת התקבע השם "עי" אצל תושבי היישוב, ואף קמה בסמוך לחורבה "שכונת העי".
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לאה מזור, "הסיפור אודות הניצחון על העי (יהושע ח): עיוני נוסח וספרות", בתוך: שרה יפת (עורכת), המקרא בראי מפרשיו: ספר זיכרון לשרה קמין, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ד, עמ' 73–108
- רון לביא, "מקדש A בתל העי - איפכא מסתברא", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, ירושלים: החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 275–282
- בן ציון לוריא, "מקומה של העי", בתוך: גלילות במולדת: מסות ומחקרים בהיסטוריה ובטופוגרפיה של ארץ ישראל, ירושלים: קרית ספר, תש"ז, עמ' 213–231
- הרב שי עילם, לצאת לקרב עם פירוש המלבי"ם, קולמוס גיליון 150
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- העי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יואל בן נון ותגובה מאת יואל אליצור, "בא על עית..." - פתרון חדש לזיהוי העי, באתר "דעת"
- מידע על אתר העי, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- תימוכים לזיהוי העי עם א-תל עי ידי הקדמת זמן כניסת ישראל לארץ, מתוך מאמר "מקרא וארכאולוגיה", מאת דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין
עי (עיר קדומה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ח'; פרק י"ג, פסוק ג'
- ^ ספר יהושע, פרק ז'-ח'
- ^ ספר ישעיהו, פרק י', פסוק כ"ח
- ^ ספר עזרא, פרק ב', פסוק כ"ח; ספר נחמיה, פרק ז', פסוק ל"ב
- ^ יצוין, שלשיטת רבי נחמיה. (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א, עמוד א', סנהדרין מד א), רק יאיר בן מנשה מת במלחמה זו, והוא שקול כנגד 36 אנשים - כרובה של סנהדרין. (הרוב המצומצם ביותר של סנהדרין המונה 71 דיינים).
- ^ 645854/225604 רשת ישראל החדשה
- ^ 645220/225629, רשת ישראל החדשה
- ^ Grintz, Jehoshua M. "" 'AI WHICH IS BESIDE BETH-AVEN " A Re-examination of the Identity of 'Ai." Biblica 42, no. 2 (1961): 201–216. Accessed March 30, 2020
- ^ Albright, W. F. 1924, Appendix V-Ai And Beth-Aven, AASOR Vol. IV. pp. 141–142
- ^ רשיונות לחפירות, דבר, 27 בינואר 1935
- ^ שמואל ייבין, החפירות בארץ ישראל בשנת תרצ"ד, הארץ, 14 בספטמבר 1934
- ^ החפירות הארכיאולוגיות בארץ ישראל בשנת תרצ"ה, דואר היום, 27 בספטמבר 1935
- ^ החפירות בעי, הארץ, 17 באוקטובר 1935
- ^ נפתחה התערוכה של חפירות עי, דבר, 15 בינואר 1936
- ^ י. צדקוני, החפירות בא-תל, דבר, 19 בפברואר 1934
- ^ The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land, Carta, January 1993, p. 37–40
- ^ מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, כרך 4 עמוד 43 הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 1989
- ^ יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשנ"ח 1998, עמ' 132; יהודה אליצור, "ויצא מבית אל לוזה": למהלכו של גבול בנימין-אפרים, באתר "דעת"
- ^ ספר יהושע, פרק י', פסוק ב'
- ^ יואל אליצור, "מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא, עמ' 19–30
- ^ בן ציון לוריא, "מקומה של העי", בתוך: גלילות במולדת: מסות ומחקרים בהיסטוריה ובטופוגרפיה של ארץ ישראל, ירושלים: קרית ספר, תש"ז, עמ' 213–231
- ^ יואל בן נון, "בא על עית..." - פתרון חדש לזיהוי העי, באתר "דעת", גם נדפס במחקרי יהודה ושומרון, תשנ"ב/1992
- ^ About the Author: Dr. David P. Livingston, Ph.D
בקרת זהויות  |
|
|---|