חו האנמין
 | |
| לידה |
9 בדצמבר 1879 Panyu District, הרפובליקה העממית של סין  |
|---|---|
| פטירה |
12 במאי 1936 (בגיל 56) גואנגג'ואו, הרפובליקה העממית של סין |
| מדינה |
הרפובליקה הסינית, שושלת צ'ינג |
| השכלה |
אוניברסיטת הוסיי |
| מפלגה |
קוומינטנג, Tongmenghui |
  | |
חוּ הָאנְמִין (胡漢民; באנגלית: Hu Hanmin; 9 בדצמבר 1879 – 12 במאי 1936) היה אחד המנהיגים הראשונים של מפלגות הימין השמרני, קוומינטנג במהלך מלחמת האזרחים הסינית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האנמין היה ממוצא האקה מג'יאן, ג'יאנגשי. אביו עבר לגואנגדונג, כדי לקבל משרה רשמית. אחרי סיום לימודיו בגיל 21 שנים, יצא ללמוד ביפן החל משנת 1902, והצטרף לטונגמנגואי (הברית המהפכנית הסינית) ב-1905 כעורך העיתון "מין באו". בשנים 1907–1910 השתתף במספר מהפכות מזוינות. זמן קצר לאחר מהפכת שינהאי בשנת 1911, הוא התמנה למושל של גואנגדונג וכמזכיר הראשי של הממשלה הזמנית. הוא השתתף במהפכה השנייה בשנת 1913, והצטרף לסון יאט-סן שעבר ליפן לאחר כישלון המהפכה השנייה. שם הם הקימו את הקוומינטנג (המפלגה הלאומנית הסינית). הוא חי בגואנגדונג בין 1917 ו-1921 ועבד עבור סאן יאט-סן, כשר התחבורה ויועץ הראשי מאוחר יותר.[1]
הוא נבחר לוועד הפועל המרכזי בוועידה הראשונה של הקואומינטנג בינואר 1924. בספטמבר הוא פעל כסגן הנשיא, כאשר סון יאט-סן עזב את גואנגג'ואו לשאוגואן. סאן מת בבייג'ינג במרס 1925, וחו היה אחד משלוש הדמויות החזקות ביותר בקוומינטנג. שני האחרים היו וואנג ג'ינגווי וליאו ז'ונגקאי. ליאו נרצח באוגוסט באותה שנה, והו נחשד ונעצר. לאחר ״פיצול נינגהאן״ (=הפסקת שיתוף הפעולה בין הקוומינטנג ובין המפלגה הקומוניסטית) בשנת 1927, הוא תמך בצ'יאנג קאי שק, ומונה לתפקיד שלטוני בכיר בנאנג'ינג.[2]
מאוחר יותר, ב -28 בפברואר 1931, הוא הוכנס למעצר בית על ידי צ'יאנג עקב מחלוקות על החוקה הזמנית החדשה. לחץ פנימי במפלגה אילץ את צ'יאנג לשחרר אותו. לאחר מכן, הוא הפך למנהיג רב עוצמה בדרום סין, שדגל בשלושה עקרונות פוליטיים: התנגדות לפלישה היפנית, התנגדות לקומוניסטים מיליטריסטים, ולבסוף התנגדות למנהיג המוצהר, צ'יאנג קאי-שק.
הפלגים שהתנגדו לצ'יאנג בקואומינטאנג התכנסו בגואנגג'ואו כדי להקים ממשלה יריבה. הם דרשו את התפטרות צ'יאנג מתפקידיו הכפולים כנשיא המדינה וראש הממשלה. מלחמת האזרחים נמנעה על ידי הפלישה היפנית למנצ'וריה. הו המשיך לשלוט בדרום סין, בלב ליבו של הקואומינטאג, בסיוע צ'ן ג'יטנג וחבורת ניו-גואנג-שי. שם הוא ניסה ליצור ממשלה ללא שחיתות כאלטרנטיבה למשטר של צ'יאנג. הו ביקר את צ'אנג שלא נקט מדיניות חזקה ״כלפי הכוח הזר [יפן] שקרע והרס את מולדתנו!"[3]
חו ביקר באירופה והפסיק את ההתקפה הפוליטית שלו על צ'יאנג קאי-שק ביוני 1935. בפגישה הראשונה של הוועידה החמישית של קואומינטאנג בדצמבר 1935 נבחר ליו"ר הוועדה המרכזית. הוא חזר לסין בינואר 1936, חי בגואנגג'ואו עד שמת מדימום במוחו ב -12 במאי 1936.
מותו עורר משבר. צ'יאנג רצה להחליף את חו בחסידיו הנאמנים בדרום סין ולחסל את האוטונומיה שממנה נהנה הדרום תחת חו. כתוצאה מכך, צ'ן והחבורה של גואנגשי קשרו קשר נגד צ'יאנג. במה שקרוי "תקרית ליאנג-גואנג". צ'ן נאלץ להתפטר מתפקידו כמושל גואנג-דונג לאחר שצ'יאנג שיחד רבים מקציניו לערוק והמזימה התמוטטה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חו האנמין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Newspaper clippings about Hu Hanmin in the 20th Century Press Archives of the German National Library of Economics (ZBW)
- ^ "CHINA: Swath to Success". TIME. July 23, 1934. Retrieved May 22, 2011.
- ^ CHINA: Swath to Success". TIME. July 23, 1934. Retrieved May 22, 2011.