חורחה לורנסו
 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לורנסו במרוץ אינדיאנפוליס ב-2010 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
4 במאי 1987 (בן 37) פלמה דה מיורקה, ספרד  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ספרד | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מספר אופנוע | 99 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עדכון נתונים | 19 בנובמבר 2019 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
חורחה לורנסו גררו (Jorge Lorenzo Guerrero ; נולד ב-4 במאי 1987, פלמה דה מיורקה, ספרד) הוא רוכב מרוצים ספרדי שהתחרה בסדרת ה-MotoGP, והאלוף בשנים 2010, 2012 ו-2015 בקבוצת ימאהה. בשנים 2006 ו-2007 היה אלוף העולם בקטגוריית ה-250 סמ"ק.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לורנסו החל להתחרות במרוצי גרנד פרי בקטגוריית 125 סמ"ק ביום הולדתו ה-15 בדיוק ואף נאלץ להפסיד את מקצה האימון הראשון של גרנד פרי ספרד ב-2002 עקב מגבלת הגיל. הוא רכב על אופנוע מתוצרת דרבי במשך שלוש עונות. בעונת 2003 השיג את ניצחונו הראשון וב-2004 סיים את העונה במקום הרביעי עם שלושה ניצחונות.
בעונת 2005 עבר לורנסו להתחרות בקטגוריית 250 סמ"ק על גבי אופנוע הונדה. הוא סיים את העונה במקום החמישי אף על פי שלא ניצח בשום מרוץ. רוב הניצחונות בעונה זו הושגו על ידי האלוף דני פדרוסה וקייסי סטונר, שעברו לקטגוריה הבכירה בעונת 2006. לורנסו עבר לרכוב בעונה זו עבור קבוצת אפריליה וזכה באליפות העולם הראשונה שלו. הוא שלט בעונה זו וסיים בהפרש נקודות ניכר ממתחריו, תוך שהוא ניצח בשמונה מרוצים וזכה עשר פעמים במקצה הדירוג בעמדה הטובה ביותר. גם בעונת 2007 נמשכה שליטתו של לורנסו והוא ניצח בתשעה מרוצים שאת כולם החל מעמדת הדירוג הטובה ביותר.
MotoGP
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 2007 חתם לורנסו על חוזה עם קבוצת ימאהה והפך לאחד משני הרוכבים הרשמיים של הקבוצה לעונת 2008, ביחד עם ולנטינו רוסי. בשלושת המרוצים הראשונים של העונה הוא דורג במקום הראשון במקצה הדירוג. הוא סיים פעמיים על הפודיום ובמרוץ השלישי בפורטוגל ניצח בפעם הראשונה בקטגוריה הבכירה. זה היה ניצחונו היחידי בעונה, לאחר שבמהלך העונה נפצע מספר פעמים וסיים אותה במקום הרביעי.
ב-2009 לורנסו שוב החל את העונה בהצלחה רבה, עם שני ניצחונות בארבעת המרוצים הראשונים אך פרישות ותאונות באמצע העונה הובילו לפיגור במרוץ לתואר האליפות אחר ולנטינו רוסי. הוא סיים את העונה במקום השני עם ארבעה ניצחונות, שמונה פודיומים נוספים וחמישה מקומות ראשונים במקצה הדירוג. המאבק הצמוד בין לורנסו ורוסי הוביל להתקררות היחסים ביניהם ולחרושת שמועות בקשר לעזיבתו של לורנסו לקבוצה מתחרה לקראת העונה הבאה.
לורנסו נשאר בקבוצת ימאהה גם בעונת 2010 והצליח לזכות באליפות ה-MotoGP הראשונה שלו. אף על פי שנפצע לפני העונה, הוא החל את העונה עם שני ניצחונות בשלושה מרוצים. פציעתו של רוסי במרוץ הרביעי באיטליה סימנה את לורנסו כמועמד הראשי לאליפות. חמישה ניצחונות בששת המרוצים הבאים סייעו ללורנסו לפתוח פער גדול בטבלת הנקודות ולהפוך לאלוף עוד בטרם נערכו שלושת מרוצי סיום העונה. במרוצים אלו הוא ניצח פעמיים נוספות וסיים את העונה עם תשעה ניצחונות ופער של 138 נקודות מהמקום השני של פדרוסה.
את עונת 2011 החל לורנסו עם מקום שני במרוץ בקטר. הוא המשיך בניצחון במרוץ בחרז, אך נזקק לשישה מרוצים נוספים כדי לזכות שוב בניצחון במסלול מוג'לו באיטליה. הוא אמנם סיים מרוצים רבים במקום השני, אך פעמים רבות היה זה בפער גדול אחרי המנצח קייסי סטונר שזכה בסופו של דבר באליפות. לקראת סוף העונה השיג לורנסו ניצחון נוסף בסן מרינו, אך את העונה הוא נאלץ לסיים שלושה מרוצים לפני סוף העונה, עקב תאונה במקצה חימום שבה נגדם קצה אצבעו. הוא סיים את העונה במקום השני.
את עונת 2012 פתח לורנסו בארבעה ניצחונות מתוך שישה מרוצים והפך למועמד המוביל לזכייה באליפות. הוא בלט ביציבותו בהשוואה לשני מתחריו פדרוסה וסטונר, וסיים תמיד במקום הראשון או השני. במרוץ ההולנדי באסן הוא פרש מוקדם עקב התנגשות של רוכב אחר בו, אך ניצחונות נוספים באיטליה ובסן מרינו הותירו אותו בראש הדירוג. לקראת סוף העונה הוא נתקל ביכולת גבוהה של פדרוסה שניצח בשלושה מרוצים רצופים, אך במרוץ באוסטרליה הוא הוכתר לאלוף עולם כשפדרוסה נאלץ לפרוש עקב החלקה.
את עונת 2013 החל לורנסו בניצחון, אך ההמשך כלל סיום המקום השביעי ופציעה שפגעה בביצועיו באמצע העונה. הוא שבר את עצם הבריח במקצה אימון ביום שישי וטס באותו יום לניתוח בספרד. הוא הספיק לחזור ולהשתתף במרוץ ביום ראשון. לאחר כמה מרוצים חזר לורנסו לכושר מלא, אך יריבו החדש מארק מארקס שהייתה זו עונתו הראשונה בקטגוריה הצליח לפתוח פער נקודות גדול בטבלת הדירוג. לורנסו ניצח חמישה ממרוצי סיום העונה ובסך הכל ניצח שמונה פעמים, פעמיים יותר ממרקס, אך גם בסיום העונה הוא נותר שני בדירוג בפער של ארבע נקודות.
עונת 2014 נפתחה בקצב צבירת נקודות איטי יחסית - במחצית העונה צבר רק 97 נקודות, פער של 128 נקודות אחרי מארקס שהוביל את האליפות. את הניצחון הראשון בעונה רשם במירוץ אראגון שנערך במסלול רטוב[1] ובמירוץ הבא שנערך ביפן הוסיף ניצחון שני[2]. במירוץ סיום העונה, שהתקיים בוולנסיה, החליק במהלך ניסיון עקיפה בסיבוב ה-20 של המירוץ ונאלץ לפרוש. הפרישה אפשרה לרוסי לסיים את העונה במקום השני, בעוד לורנסו מסיים שלישי עם 263 נקודות.
בשלושת מרוצי הפתיחה של עונת 2015 לא הצליח להגיע לפודיום ודורג רק במקום הרביעי. רצף של ארבעה ניצחונות הוביל אותו למקום השני בפער של נקודה בלבד מרוסי[3]. הניצחון החמישי בעונה הגיע בצ'כיה, ניצחון שהקנה ללורנסו את המקום הראשון עם מספר נקודות זהה לרוסי[4]. מקום רביעי במירוץ סילברסטון והתרסקות במיזאנו הגדילו שוב את הפער משותפו לקבוצה, פער שצומצם ל-14 נקודות עם השגת ניצחון שישי בעונה באראגון[5]. הניצחון במירוץ הבטיח לימאהה את הזכייה באליפות היצרנים, לראשונה מאז שנת 2010. הפער גדל ל-18 נקודות אחרי המרוץ ביפן וצומצם ל-7 נקודות אחרי המרוצים באוסטרליה ובמלזיה. עימות בין מארקס ורוסי במהלך המירוץ במלזיה הוביל להענשתו של האחרון שזינק למירוץ האחרון בעונה מהמקום האחרון. לורנסו זינק מהפול פוזישן ושמר על ההובלה לאורך כל המרוץ, בעוד רוסי מסיים רק במקום הרביעי, דבר שהקנה ללורנסו את הזכייה באליפות השלישית[6].
בשנת 2016 חתם לורנזו חוזה עם קבוצת דוקאטי הרשמית יחד עם הרוכב אנדריאה דוביציוזו לשנים 2017-2018. לורנזו התקשה לשחזר את הצלחותיו בשנת 2017 וטען כי עדיין אינו מרגיש בנוח על האופנוע ולא מצליח לשמור על הכוח למשך כל המרוץ. עם זאת לקח 3 פודיומים במהלך העונה וסיים במקום השביעי בטבלת האליפות.
בשנת 2018 ממשיך לורנזו לרכב על הדוקאטי, ובמוג'לו איטליה ניצח בפעם הראשונה על גבי הדוקאטי. אחרי המרוץ טען כי הוא שמח שדוקאטי בחרו לבסוף להישמע לעצותיו ולתת לו את חופש הפעולה לו הוא זקוק כרוכב, ובין השאר למרוץ זה זינק לורנזו עם מכל דלק שעוצב במיוחד לנוחיותו. בניצחון זה נכנס לורנזו למועדון היוקרתי של ששת הרוכבים שניצחו מרוץ ב-2 קבוצות שונות. אחרי הניצחון חתם לורנזו עם קבוצת הונדה רפסול חוזה לשנתיים הבאות 2019-2020 במקום דני פדרוסה, שעתידו לוט בערפל בשנים הבאות. בקטלוניה ספרד זינק חורחה מהמקום הראשון והוביל את המרוץ מההקפה השנייה ועד לדגל השחמט שאז נקבע הפער בינו ובין המקום השני על 4 שניות. הפעם האחרונה שלורנזו ניצח מרוץ בק טו בק (זינוק מהמקום הראשון וסיום במקום הראשון) היה בלה מאן צרפת בשנת 2016.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חורחה לורנסו
חורחה לורנסו, ברשת החברתית פייסבוק
חורחה לורנסו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
חורחה לורנסו, ברשת החברתית אינסטגרם- חורחה לורנסו, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
- חורחה לורנסו, באתר מרוצי אופנועי גרנד פרי
תמי גורלי, "המניה שלי צנחה, סבלתי מדיכאון": רוכב העל שסבל מהגרוע מכל חוזר. ריאיון עם חורחה לורנסו, באתר הארץ, 5 בפברואר 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ MotoGP Aragon: Lorenzo victorious as rain causes chaos at Aragon, Crash.net, 28 September 2014
- ^ MotoGP Japan: Lorenzo 'I never regret anything in life', Crash.net, 1 October 2014
- ^ Lorenzo makes it four in a row as Marquez crashes, Motogp.com. 14 June 2015
- ^ Lorenzo wins, ties world championship lead, Crash.net, 16 August 2015
- ^ Faultless Lorenzo slashes Rossi's title lead, Crash.net, 27 September 2015
- ^ קובי ליאני, חורחה לורנצו, אלוף המוטו GP. כשר, אבל מסריח, באתר וואלה, 8 בנובמבר 2015
| בקרת זהויות |
|
|---|