חורבת מחוז
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מנוסח כמדריך טיולים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מנוסח כמדריך טיולים. | |
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
התקופה הביזנטית בארץ ישראל  |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 32°57′02″N 35°16′13″E / 32.950611111111°N 35.270138888889°E |
|
(למפת הגליל המערבי רגילה)   חורבת מחוז | |
  | |
חורבת מחוז (ערבית:خربة المخوز; ח'רבת אל-מאחוז) היא חורבה עתיקה הממוקמת מדרום-מזרח ליישוב לפידות והשדות של כפר כיסרא, מצפון לדיר אל-אסד, בחבל תפן שבגליל המערבי. החורבה צופה לכיוון דרום נחל בית העמק (ואדי מג'נונה) ולכיוון צפון לנחל חשק. החורבה[1] צופה לכיוון דרום אל נחל בית העמק ולכיוון צפון לנחל חשק. בסמוך לחורבת מחוז, מעבר לוואדי בית העמק, נמצאתחורבת תפן, בעבר מצודה הלניסטית - רומית, הממוקמת בנקודה אסטרטגית מעל ערוצו של נחל בית העמק. ייעודה של מצודת תפן הייתה בלימת כיבוש העיר עכו מכיוון מערב.
החורבה נמצאת במרחק 200 מטר מכביש 854 ונמוכה יותר מחורבת חשק (קסר אל-עשאק). היישוב ישב על מסלע קשה וקרקע טרה רוסה. עקב מחסור המעיינות מקומיים, נכרו בחורבת מחוז בורות מים רבים. עקב מחסור המעיינות מקומיים, נכרו בחורבת מחוז בורות מים רבים.
היסטורייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה ההלניסטית המקום היה הגבול המערבי של ממלכת החשמונאים. היישוב הוקם בתקופה הרומית והתפתח בתקופה הביזנטית עם אוכלוסייה נוצרית. חורבת מחוז היא חורבה גדולה וכוללת שרידי עיירה ביזנטית עשירה. מחוז היה היישוב המרכזי באזור. היישוב נעזב, כמו יישובים אחרים באזור בתחילת המאה השביעית, בפלישה הפרסית לאזור בשנת 614 או בפלישה המוסלמית 638. המקום נזכר בתעודה צלבנית משנת 1230 בשם "Gastina Mahuz" - כאשר משמעות המילה גסטינה היא חורבה. שמות ישובי הגליל נשמרו בכתבי הצלבנים הטבטונים. לאחר שהטבטונים איבדו את מעוזם המרכזי, מבצר מונפורט, והפסידו בקרב עכו בשנת 1291, הם נסוגו גם ממחוז לאירופה. בתקופת הממלוכים (1260–1517) שכן במקום ישוב מוסלמי. בתקופה העות׳מאנית התגוררו באתר מספר קטן של חקלאים במבנים קמורים שהוקמו על חורבות ביזנטיות.
ממצאים ארכאולוגיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חורבת מחוז הוא אתר חורבות גדול מאוד, אך לא נערכה כאן חפירה ארכאולוגית, אלא סקר בלבד.
בחורבת מחוז[2] נסקרה כנסייה עם שער אבן שעל משקופו חקוק צלב בתוך עיגול ורצפת פסיפס. ממצאים ארכאולוגיים של סקר חורבת מחוז כוללים גִתות יין, בורות המים, שתי כנסיות ביזנטיניות (אחת עם רצפת פסיפס), מחסנים ומבני מגורים. במקום נחשפה בריכת מים שאורכה 20 מטר. בעבר הייתה הבריכה מכוסה קשתות.
ממצאים מרכזיים[3]:
- בכל השטח ניכרים קווי הקירות של בתים חרבים, שנבנו מאבנים מסותתות בגודל בינוני.
- בורות מים ומרתפים חצובים בסלע.
- בריכה גדולה בעלת צלעות באורך של עשרים מטר, חצייה חצוב בסלע והחצי האחר בנוי. כיום הבריכה סתומה חלקית; כמעט כל הטיח שציפה את דפנותיה הפנימיות נקלף, ועצי אלה עתיקים גדלים בתוכה.
- במרחק מה מן הבריכה הזאת רואים על כיכר מלאכותית נאה שרידי מתחם בנוי מאבנים נהדרות שנלקחו מבניינים קודמים. הנה כי כן שוקעו בבנייה הזאת קטעי עמודים ומשקופי דלתות. בתוך המתחם, שאורכו שלושים מטר ועשרים ושמונה רוחבו, אתה נתקל בגלים של אבני גזית בתוך סבך עבות. ואפשר להיווכח שהוא נחלק לכמה מדורים קטנים, קמורי תקרה.
- ממזרח למתחם הזה עמדה כנסייה, צמודה אליו, שחרבה מן המסד עד הטפחות. משלושת האפסיסים שסיימו אותה כלפי מזרח נותרה רק המלית, כי כל אבני הגזית שציפו את כותליהם נשדדו.
- למעלה משם במדרון ההר נראו לי עתיקים הנדבכים התחתיים של כמין מגדל רבוע אשר נבנה מאבנים נאות ובתוכו בור מים וחדר-מחסן קמור תקרה. כשהוספתי לעלות, כמו על מדרגות, הבחנתי בקווי הקירות של בתי מגורים קטנים הנראים עתיקים עד מאוד. באחדים מהם נראה עוד פתח הכניסה המלבני שיש בו שתי מזוזות ומשקוף.
- במרחק מה מזרחה, בשיפולי הגבעה של גבעה סמוכה, שני אולמים קטנים העומדים עוד על תילם. הם מקבילים ומצרניים מוארים בעד חלונות צרים ביותר, דמויי חרכים. שני פתחי הכניסה בצד מערב מצוידים במזוזות מונוליתיות שגובהן שני מטרים ועשרה סנטימטר ומעליהן משקופים, מונוליתיים גם הם, שעל אחד מהם, המהוקצע הקצעה גסה יחסית, מגולף באמצע צלב שווה זרועות בתוך עיגול, והאחר מעוטר בכפתורים מוקפים מסגרת מלבנית. קירות שני האולמים האלה, שאורכם שמונה - עשר מטר, נבנו מאבנים מהוקצעות פחות או יותר, והרווחים במישקים מולאו ברסיסי אבן. לפי כיוונם והצלב החקוק בכניסה לאחד מהם סבורני כי זה היה לפנים חדר תפילה.
צמחייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחורבת מחוז למרגלות החורבה לצד השביל פורח אירוס נצרתי[4] שהוא מין ייחודי לארץ ישראל. זוהי האוכלוסייה היחידה ממין זה שנמצאת מערבית לקו פרשת המים. שהם הובאו לכאן בעבר, והם אינם צומחים כאן באופן טבעי. פריחת האירוס הנצרתי חלה בחודש מרץ. מוסלמים נוהגים לשתול אירוס נצרתי בבתי קברות. אוכלוסיות מסוימות הובאו למקומן על ידי האדם. אוכלוסיות אחדות שגדלות בבר כנראה התפתחו מצמחים שנשתלו בבתי הקברות המוסלמיים.
רוב השטח נטוע בכרמי זית וגפן. בטראסות שבין עצי הזית, פורחים גם כלניות בשלל צבעים, כרמלית נאה ועצי שקד.
מדרונות תלולים של חורש ים-תיכוני מפותח (בין היתר עצי אדר סורי ושיחי מורן החורש). סבכי החורש מהווים בתי גידול לחזירי בר, תנים ודלקים.
גאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתר יושב על מסלע קשה וקרקע טרה רוסה. זהו אזור של טרשים - מסלע גירני חשוף שעבר המסה קרסטית. הוא אינו שופע במעיינות, אין בו אדמה חקלאית רבה ולכן קשה להתיישבות. עקב מחסור במעיינות מקומיים, נכרו בחורבת מחוז לאורך השנים בורות מים רבים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יעקב שורר, טיולי ישראל - צפון, באתר books.google.co.il
- ^ טיול - חורבת מחוז, באתר www.tzofit.co.il/
- ^ אורי ערד ואורי רמון, סקר דרום הגליל המערבי, באתר www.deshe.org.il/ (ארכיון)
- ^ חוה בראון ועירית, חורבת מחוז, באתר www.wildflowers.co.il, 01/03/2010