חורבת בית הבד
 | |
| פסגת חורבת בית הבד | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
תקופה ההלניסטית התקופה החשמונאית התקופה הרומית |
| אתר ארכאולוגי | |
| ארכאולוגים | איתן קליין, גדעון גולדנברג, אילן חדד |
| מצב | חורבה |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מיקום | שפלת יהודה |
חורבת בית הבד (חירבת אום א-ראס) היא אתר ארכאולוגי בה נתגלו שרידי יישוב יהודי שעל חורבותיו נבנתה כנסייה ובשלב מאוחר יותר מבנה עות'מאני. החורבה שוכנת בגובה של 442 מטר מעל גובה פני הים, במרחק של 2.5 ק"מ מזרחית מבית נטיף וכשלושה ק"מ צפונית לתל עדולם.[1]
תולדות המחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתר נסקר במפת ה-PEF כאשר קונדר וקיצ'נר ביקרו באתר בשנת 1883. בשנת 1898 ביקר באתר האב הדומיניקני לואי הוגו ונסן שגילה באתר שרידי כנסייה עם פסיפס שהוקדשה ליוחנן המטביל. בשנת 1899 הגיע לחורבת בית הבד רוברט אלכסנדר סטיוארט מקליסטר שיצר תרשים מדויק של הכנסייה והמבנה שלה. בשנות התשעים של המאה העשרים נסקר האתר כחלק מסקר נס הרים. בעקבות ריבוי חפירות השוד במקום בשנת 2014, נערך במקום סקר חללים תת-קרקעיים בין השני 2014 ל 2016 על ידי איתן קליין, גדעון גולדנברג ואילן חדד.[1]
ארכאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחורבת בית הבד נתגלו שרידי יישוב יהודי מהתקופה ההלניסטית. היישוב היה חלק ממערך יישובים יהודים גדול בסביבה, שהיוו חלק מפלך יהודה בתקופת בית שני, כאשר בית נטיף מהווה את בירת הפלך. בראש החורבה עומדים שרידי מבנה מהתקופה העות'מאנית. על המדרון הדרום מערבי של הגבעה ניתן לראות את שרידי מבנה הכנסייה הביזנטית שנתגלתה במקום. בשאר המדרונות של הגבעה, יש עשרות פתחים לחללים תת-קרקעיים שכוללים 4 מקוואות טהרה, מערות קבורה כולל מערת קבורה ביזנטית שנחצבה בקצה המזרחי של הכנסייה ולמעשה, עשתה שימוש משני במקווה הטהרה, שכבר היה חצוב במקום, מערות אחסון, בית בד תת-קרקעי, מערת קולומבריום, בורות מים ומערכת מסתור.[1]
ממצאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הממצאים שנתגלו בחורבת בית הבד אפשרו לחוקרים לקבוע ציר זמן לתולדות היישוב במקום. היישוב הוקם ככל הנראה בתקופה ההלניסטית המאוחרת כיישוב יהודי שהתקיים עד לסוף מרד בר כוכבא. בתקופה הביזנטית הוסב מקווה אחד במקום למערת קבורה ביזנטית, כאשר במאה השישית לספירה בערך, מוקמת במקום כנסייה סביב לקבר החצוב, כדי שניתן יהיה להשתמש בו. הזיהוי שמערת הקבורה היא שימוש משני של מקווה טהרה, התאפשר בזכות זיהוי הטיח האפור על קירות מערת הקבורה. טיח אפור הוא אלמנט אופייני למקוואות בתקופת בית שני.[1] בכנסייה הייתה רצפת פסיפס עם כתובת הקדשה ליוחנן המטביל, שככל הנראה זו לשונה:
"הקדוש יוחנן, יונאס הכומר [עשה זאת]"
בעבר נתגלה ותועד לוח סורג גם כן עם כתובת הקדשה ואבן קובייתית עם כתובת יוונית. הממצא הקרמי כולל שבר פך בישול מהתקופה הרומית הקדומה, שברים של נרות מעוטרים מהמאה השלישית והרביעית לספירה, שברי כלי זכוכית משלהי התקופה הרומית, תחילת התקופה הביזנטית, שברי קדרות חרס מהתקופה הביזנטית והמוסלמית הקדומה.
מערכת המסתור במקום עשתה שימוש במחסנים התת-קרקעיים בחורבת בית הבד. היא נחצבה בתקופת בית שני והיוותה חלק ממערכות המסתור שהוכנו למרד בר כוכבא. כמו כן, נתגלה משקוף מעוטר בתבליט, שככל הנראה לא הסתיימה הכנתו. לחוקרים קשה לדעת אם זהו משקוף בפני עצמו או שהיה חלק מהמשקוף שנתגלה באתר בסוף המאה ה-19.[1]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 איתן קליין, גדעון גולדנברג, אילן חדד, חורבת בית בד: יישוב יהודי מימי הבית השני ואתר כנסייתי מהתקופה הביזנטית, באתר "במעבה ההר" – הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, 2019