חוק הסדרת מקומות רחצה

חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד–1964

פרטי החוק
תאריך חקיקה	29 ביולי 1964
תאריך חקיקה עברי	כ' באב תשכ"ד
גוף מחוקק	הכנסת החמישית
חוברת פרסום	ספר החוקים 434 מ-7 באוגוסט 1964, עמ' 172
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד הפנים
מספר תיקונים	5
נוסח מלא	הנוסח המלא

חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד–1964 מסדיר את פעילותם של מקומות רחצה ציבוריים בישראל.

היסטוריה חקיקתית

החוק בא להחליף חקיקה קודמת שהתיישנה, כפי שמציינים דברי ההסבר להצעת החוק:

הרחצה הציבורית מוסדרת כיום בפקודת מקומות רחצה ציבוריים, משנת 1933, ובסעיף 98(2) לפקודת העיריות, 1934. הניסיון הראה שאין בחוקים אלה כדי להשליט סדר ומשמעת נאותים, מה גם שהם אינם חלים על הרחצה בבריכות שחיה, שתנאי הבטיחות והתברואה בהן מפורשים ברישיונות המוצאים לפי פקודת המלאכות והתעשיות (הסדרתן).

החוק אושר בכנסת החמישית ב-29 ביולי 1964. מאז אישורו תוקן החוק חמש פעמים. במסגרת החוק בוטלה פקודת מקומות רחצה ציבוריים.

בתיקון מס' 2 לחוק, משנת 1996, נוסף לו סעיף 5א, המכיל הוראות לעניין מקום מרפא מוכרז (כהגדרתו בחוק).

בתיקון מס' 5 לחוק, משנת 2008, נקבע שבמקום רחצה שבו נגבים דמי כניסה, לא ייגבו דמי כניסה בעד ילד שטרם מלאו לו 13 שנים, והוגבל גובה דמי הכניסה שניתן לגבות בעד ילד שמלאו לו 13 שנים אך טרם מלאו לו 17 שנים.

הוראות החוק

שר הפנים רשאי לאסור בצו את הרחצה בחלק של חוף ים, נהר או אגם, אם הרחצה באותו חלק עלולה, לדעתו, לסכן חייהם של בני אדם, וכן רשאי הוא לאסור, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, רחצה כאמור אם היא עלולה לפגוע בבריאותם של בני אדם. שר הפנים רשאי לקבוע בצו שמקום פלוני יהיה מקום רחצה מוכרז; היה המקום סמוך לנמל, יהיה צו כאמור טעון הסכמתו של שר התחבורה. בהתאם לסמכותו זו פרסם שר הפנים צווים אחדים, שהוחלפו בצו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה אסורים ומוכרזים בים התיכון, בים כנרת, בנהר הירדן, בים המלח ובים סוף), התשס״ד–2004.

שר הפנים יקבע בצו הוראות בדבר –

(1) אמצעים לשמירת הבטיחות והתברואה במקום רחצה, לרבות מיתקנים ומבנים הדרושים בקשר לכך;

(2) סדרים לשימוש במקום רחצה, לרבות איסור הרחצה בו בזמנים ובנסיבות שיש בהם משום סכנה לבטיחותם ולבריאותם של המתרחצים;

(3) איסור או הגבלת פעולה שלדעתו עלולה להפריע לרחצה;

(4) דרכי הפיקוח על סדרים ואיסורים כאמור;

(5) כשירותם, סמכויותיהם וחובותיהם של סדרנים, פקחים, מצילים ומגישי עזרה ראשונה שיתמנו לעניין ביצוע חוק זה וכל צו, חוק עזר או הוראה אחרת על פיו, וכן דרכי פעולתם;

(6) תקנים של סדרנים, פקחים, מצילים ומגישי עזרה ראשונה שיוצבו במקום רחצה.

בהתאם להוראה זו פרסם שר הפנים את צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), התשע״ו–2016. רשות מקומית שבתחומה נמצא מקום רחצה מוכרז חייבת לקיים בו את הוראות שר הפנים שניתנו בצו זה. בנוסף פרסם שר הפנים את תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), התשס״ד–2004.

במקום שהרחצה נאסרה בו תציב הרשות המקומית שבתחומה הוא נמצא שלטים לציון דבר האיסור; במקום הנמצא מחוץ לתחומה של רשות מקומית, תציב המדינה שלטים כאמור.

רשות מקומית רשאית, באישור שר הפנים, לקבוע בחוק עזר הוראות להסדרת הרחצה בים, בנהר, באגם או בבריכת שחיה, הכל במידה שלא נקבעו להם הוראות בחוק זה או בצו על פיו. רשויות מקומיות רבות פרסמו חוקי עזר להסדרת הרחצה בהן. במקום הנמצא מחוץ לתחומה של רשות מקומית, יהא הממונה על המחוז רשאי להתקין, באישור שר הפנים, חוק עזר כאמור.

לא ייגבו דמי כניסה למקום רחצה בים, בנהר או באגם אלא אם נקבע חלק סביר של אותו מקום, שהגישה אליו נוחה, לכניסה בלי תשלום ובכפוף לקבלת אישור שר הפנים, ובכל מקרה לא ייגבו דמי כניסה למקום רחצה כאמור –

(1) בעד ילד שטרם מלאו לו 13 שנים;

(2) בעד ילד שמלאו לו 13 שנים אך טרם מלאו לו 17 שנים, בסכום העולה על עשרה שקלים חדשים.

בבריכות שחיה, מרחצאות או מעיינות מרפא הנתמכים בידי המדינה או רשות מקומית, ששר הפנים קבע שהם מקום מרפא, יש לקבוע מועדים לרחצה נפרדת לגברים ולנשים; מועדים כאמור ייקבעו בשעות היום ולמשך זמן שלא יפחת מחמש שעות שבועיות לגברים וחמש שעות שבועיות לנשים. במקום מרפא יש להתקין את כל הנחוץ כדי לאפשר לאנשים עם מוגבלות גישה למקום המרפא ושימוש בו.

על אדם המפר הוראות המפורטות בחוק, למשל מתרחץ במקום שהרחצה בו אסורה, מוטל קנס.

קישורים חיצוניים

• חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד–1964, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד–1964, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• הנחיות לפתיחת עונת הרחצה 2024, באתר של משרד הפנים