חוק הזהב

חוק הזהב (פורטוגזית: Lei Áurea), שנחקק ב-13 במאי 1888, היה החוק שהביא באופן סופי לביטול העבדות בברזיל. הקדים אותו "חוק הרחם החופשי" מה-28 בספטמבר 1871 ששחרר את כל הילדים להורים עבדים. חוק הזהב נחתם על ידי איזבל הנסיכה האימפריאלית מברזיל, העוצרת בזמן שאביה, פדרו השני, קיסר ברזיל, שהה באירופה. על החוק השני קיבלה את מדליית "ורד הזהב" מהאפיפיור לאו השלושה עשר.

החוק עצמו היה קצר ביותר, וכלל שני סעיפים:

Art. 1.º: É declarada extinta desde a data desta lei a escravidão no Brasil.
Art. 2.º: Revogam-se as disposições em contrário.

תרגום:

סעיף 1: מהתאריך הרשום של חוק זה, לא תהיה עבדות בברזיל.
סעיף 2: כל החוקים הקודמים בעניין מתבטלים.

מעבר לפעילות של מתנגדי העבדות האידאולוגיים, היו מספר סיבות לחקיקת החוק. סיבה אחת היא שהכדאיות של העבדות קטנה, מכיוון שעקב הגירה רבה מאירופה שכרם של המהגרים האירופאים היה נמוך מאוד, לעיתים נמוך מעלות אחזקתו של עבד. בנוסף, מחיר העבדים עלה, בגלל ההאטה בקצב הבאת עבדים חדשים - ברזיל הייתה המדינה האחרונה בעולם המערבי שביטלה את העבדות. יתר על כן, מרידות עבדים במספרים הולכים וגדלים, בריחת עבדים לקילומבו ושיטות התנגדות פסיביות תרמו גם הן לקושי שבשימוש שיטת העבדות ולאי הכדאיות המצטברת שבאחזקת העבדים. בין השאר, הופעל על הממשלה הברזילאית לחץ מצד בריטניה שרצתה לעצור את השימוש בעבדים, מעבר למאבק לזכויות האדם, גם במטרה למנוע תחרות זולה בתוצרת של הקולוניות שלה. דוגמה אחת לתחרות זו היה הסוכר, שיוצר הן בברזיל והן בקולוניה הבריטית באיים הקאריביים. הבריטים רצו להבטיח שלברזילאים לא יהיה יתרון בשוק העולמי מהשימוש בעבדים.

לחוק הזהב היו השפעות נוספות מלבד שחרורם של כל העבדים. בעלי המטעים שהיו זקוקים לידיים עובדות פעלו להגביר את ההגירה מאירופה לברזיל. בנוסף, חוסר הנחת בקרב בעלי העבדים בברזיל, בעיקר ברזילאים מהמעמד הגבוה, מהשלטון המלוכני ששחרר את עבדיהם, גרם להפלת האימפריה הברזילאית ולהקמת הרפובליקה ב-1889. למעשה, חוק הזהב נחשב לגורם המיידי (אך לא היחיד) לנפילת המונרכיה בברזיל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חוק הזהב בוויקישיתוף

נוסח החוק - באתר הרשמי של נשיאות ברזיל (בפורטוגזית)