חוק גייסו
חוק גייסו (בצרפתית: Loi Gayssot), הוא חוק שנחקק בצרפת ב-13 ביולי 1990 והופך הכחשת שואה לעבירה פלילית.
החוק אוסר הטלת ספק בקיום או בגודל הפשעים נגד האנושות כפי שהוגדרו באמנת לונדון (אנ') משנת 1945, שעל בסיסה הורשעו מנהיגים נאצים על ידי בית הדין הצבאי הבינלאומי בנירנברג בשנים 1945–1946 (סעיף 9).
חקיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק גייסו הוא תיקון לחוק משנת 1881 העוסק בחופש העיתונות. חוק זה אוסר הן את האנטישמיות והן את הכחשת השואה.
הוא נקרא על שם יוזם החוק, חבר הפרלמנט הצרפתי, ז'אן קלוד גייסו, מטעם המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. זהו אחד מכמה חוקים אירופיים האוסרים על הכחשת שואה. הסעיף הראשון שלו קובע כי "כל אפליה הנובעת מחברות או אי-חברות בקבוצה אתנית, לאום, גזע או דת אסורה". החוק גם מחייב את הוועדה המייעצת הלאומית לזכויות אדם (Commission National Consultative des droits de l'homme), שהוקמה ב-1947, לפרסם דו"ח שנתי על היחסים בין עדות אתניות בצרפת.
חקיקה קודמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]פול מארשאנדו (אנ'), חבר המפלגה הרדיקלית ושר המשפטים בממשלות דאלאדיה, הוציא ב-21 באפריל 1939 את הצו לתיקון חוק חופש העיתונות של 29 ביולי 1881. זאת לבקשת הליגה הבינלאומית נגד גזענות ואנטישמיות (אנ'). הצו אפשר הגשת תביעה במקרה של "לשון הרע או עלבון שבוצעו נגד קבוצת אנשים, לפי מוצאם, גזעם או דתם, אשר נועדו לעורר שנאה בקרב אזרחים או תושבים". בצעד הראשון שננקט נגד יהודי צרפת על ידי שלטון וישי, ביטלה הממשלה הצרפתית ב-16 אוגוסט 1940 את צו מארשאנדו[1]. הצו נכנס שוב לתוקף לאחר שחרור פריז באוגוסט 1944, המבטל את רוב חקיקת וישי[2][3].
רנה פלוון, שר המשפטים בממשלות שבאן-דלמאס ומסמר (אנ') בשנים 1969 – 1973, הציע ב-1972 חוק חדש נגד גזענות, אשר אומץ פה אחד על ידי האספה הלאומית, חוק 72–546 1 ביולי 1972 בנושא המאבק בגזענות. חוק זה הגיע כדרישה לאחר שב-1971 אשררה צרפת את האמנה הבינלאומית לביטול כל צורות האפליה הגזעית. זה היה שונה במידה ניכרת מהצו משנת 1939, שהתיר רק לפרקליטות לפתוח בהליך, בעוד שהחוק משנת 1972 אפשר לכל ארגון ייצוגי לפתוח בהליך משפטי.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימת ביקורת על חוקים נגד הכחשת שואה. חוקים מעין אלה, מטבעם פוגעים בחופש הביטוי ובחופש המחשבה והדעה. טענה נוספת היא שהאפקטיביות של חקיקה זו נמוכה, וכי השימוש בה כבסיס להגשת כתבי אישום נמוך. בנוסף, אין הוכחות לקשר ברור בין חקיקה שכזו לבין ירידה במספר התקריות של הכחשת שואה.
לאחר שמכחיש השואה רובר פוריסון הודח ממשרתו האקדמית באוניברסיטת ליון, הוא ערער על כך כהפרה של זכותו לחופש הביטוי על פי האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות (ICCPR). ועדת האו"ם לזכויות אדם אישרה את הדחת פוריסון, אך ציינה כי ייתכן שחוק גייסו רחב מדי[4].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אריה בראונר, משואה — קובץ שנתי לתודעת השואה והגבורה כרך י"ב (עמ' 116-117), משואה — יד לחברי תנועות הנוער הציוניות בשואה ובמרי תל־יצחק — תל־אביב, ניסן תשמ"ד—אפריל 1984
- ^ Gilles Devers, "Vichy: L'antisémitisme légalisé", Actualité du droit, 25 July 2010
- ^ "Ordonnance du 9 août 1944 relative au rétablissement de la légalité républicaine sur le territoire continental", Journal officiel
- ^ Communication No 550/1993 : France. 16/12/96. CCPR/C/58/D/550/1993, Human Rights Committee, Fifty-eighth session, 21 October - 8 November 1996