חוק בתי המשפט (עבירות שענשן מוות)
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 31 בינואר 1961 |
| תאריך חקיקה עברי | י"ד בשבט תשכ"א |
| גוף מחוקק | הכנסת הרביעית |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 325 מ-6 בפברואר 1961, עמ' 24 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד המשפטים |
| מספר תיקונים | 1 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
  | |
חוק בתי המשפט (עבירות שענשן מוות), תשכ"א–1961 נחקק על ידי הכנסת הרביעית כחלק מההכנות למשפט אייכמן, שעסק בעבירות שענשן מוות.
היסטוריה חקיקתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1960 לכד "המוסד" בארגנטינה את הפושע הנאצי אדולף אייכמן וחטף אותו לישראל. בתום חקירתו הוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובו פשעים שעונשם מוות. ממשלת ישראל, בראשותו של דוד בן-גוריון, לא רצתה שבראש ההרכב במשפט זה ישב נשיא בית המשפט המחוזי בנימין הלוי, שנתן את פסק הדין השנוי במחלוקת במשפט שנודע בשם "משפט קסטנר", וכדי למנוע זאת נחקק החוק שלפנינו, הקובע שאב בית הדין במשפט שעונשו מוות יהיה שופט בית המשפט העליון.[1][2] דברי ההסבר להצעת החוק מציגים נימוק שונה: "הרכב כזה של בית המשפט בדיון בפשעים חמורים היה קיים בארץ עד שבוטל על ידי פקודת בתי משפט (הוראות מעבר), תש"ח-1948."[3] סיעת מק"י בכנסת התנגדה לסעיף זה, בהיותו מכוון נגד הלוי,[4] מועצת תלמידי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים ראתה בסעיף זה התערבות לא ראויה של הרשות המבצעת בתחומי הרשות השופטת, ופגיעה בכבודו של הלוי.[5]
החוק אושר בכנסת ב-31 בינואר 1961,[6] תוך שבועיים מיום שהוגש לכנסת מטעם הממשלה וכחודשיים לפני תחילתו של משפט אייכמן. בהתאם לחוק, בראש הרכב השופטים יש שופט בית המשפט העליון משה לנדוי, ועמו ישבו בדין שופטי בית המשפט המחוזי בנימין הלוי ויצחק רווה.[7]
מאז חקיקתו תוקן החוק פעם אחת, בתיקון עקיף במסגרת חקיקתו של חוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965, שבו בוטלו סעיפים 3, 4 ו-6 לחוק בתי המשפט (עבירות שענשן מוות).[8] הסעיפים שבוטלו:
- סעיף 3: במשפט שחוק זה חל עליו יירשם הפרוטוקול בידי אב בית הדין או בידי רושם או בידי קצרן או במכשירי הקלטה או כדרך אחרת, או חלקו בדרך אחת וחלקו בדרך אחרת, הכל כפי שיורה אב בית הדין. בוטל משום שבחוק סדר הדין הפלילי נקבע כלל זה ביחס לכל משפט.
- סעיף 4: השיב הנאשם במשפט כאמור על כתב האישום כי הוא מודה באשמה, רשאי בית המשפט להמשיך בדיון כאילו הנאשם לא הודה באשמה. סעיף זה נועד למנוע מצב שבו אייכמן יודה באשמה, וכך לא יאפשר לתביעה להציג את הזוועות שבמלוא פשעיו לפרטיהם.[9][10]
- סעיף 6: בהליכי משפט שחוק זה חל עליו לא ישים עצמו אדם צד אזרחי ולא תוגש תביעה אזרחית. סעיף זה נועד לבלום ניסיונות של עורכי דין אחדים, בהם שמואל תמיר, לייצג בתביעה אזרחית, ובכך לקבל את הזכות לחקור את אייכמן ואת העדים.[1] הסעיף בוטל משום שבחוק סדר הדין הפלילי נקבע כלל זה ביחס לכל משפט פלילי.
יוסף חריף, פרשן העיתון "מעריב" ראה בחוק זה חוק פרסונלי, ואף כינה אותו "חוק אייכמן",[10] וכך כינה אותו גם העיתון "על המשמר",[11] אך החוק (בנוסחו המקוצץ) בא לידי ביטוי, 26 שנים לאחר שנחקק, גם במשפט דמיאניוק, שבו שופט בית המשפט העליון דב לוין היה אב בית הדין, ואתו ישבו בהרכב שופטי בית המשפט המחוזי צבי טל ודליה דורנר.
הוראות החוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]סעיף 1: חוק זה יחול, על אף האמור בכל דין אחר, על משפטים בבית משפט מחוזי בשל עבירות שענשן מוות, בין שנקבע עונש זה כעונש חובה ובין שלא נקבע כך, בין שבכתב האישום נכללו עבירות כאלה בלבד ובין שנכללו בו גם עבירות אחרות.
סעיף 2: במשפט שחוק זה חל עליו ידון בית המשפט המחוזי בשלושה, שהם שופט בית המשפט העליון, והוא אב בית הדין, ושני שופטי בית משפט מחוזי. אב בית הדין ייקבע על ידי נשיא בית המשפט העליון. שני השופטים האחרים ייקבעו על ידי נשיא בית המשפט המחוזי או סגן נשיא על פי הוראות חוק בתי המשפט, תשי״ז–1957.
סעיף 5: במשפט שחוק זה חל עליו רשאי אב בית הדין להורות שנאשם אשר בחר להעיד, יתן עדותו מתא הנאשמים. סעיף זה בא לאפשר לאייכמן להעיד מתוך תא הזכוכית המאובטח שבו שהה, במקום שייגש לדוכן העדים, כמקובל.[9]
סעיף 7 קובע שעונש מיתה יבוצע בתלייה, כאמור בסעיף 38 לפקודת החוק הפלילי, 1936.[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק בתי המשפט (עבירות שענשן מוות), תשכ"א–1961, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק בתי המשפט (עבירות שענשן מוות), תשכ"א–1961, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 גל אמיר ואספהאן בהלול, "שישה מיליון קטגורים ושלושה סנגורים – עורכי הדין הפלסטינים ומשפט אייכמן", משפט והיסטוריה א, 2024
- ^ הממשלה מנסה להצר יריעת־המשפט של אייכמן, קול העם, 11 בינואר 1961
- ^ הצעת חוק בתי המשפט (עבירות שעונשן מוות), תשכ"א-1961, ה"ח 445 מ-16 בינואר 1961
- ^ בשביל עניין אייכמן שונו סדרי המשפט בישראל, קול העם, 1 בפברואר 1961
- ^ מועצת תלמידי הפקולטה למשפטים, פגיעה בכבוד המשפט, חרות, 30 בינואר 1961
- ^ חוק בתי המשפט (עבירות שענשן מוות), תשכ"א–1961, ס"ח 325 מ-6 בפברואר 1961
- ^ השופטים מ. לנדוי , ד"ר ב. הלוי וד"ר י. רווה ידונו את אייכמן, למרחב, 27 בפברואר 1961
- ^ חוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965, ס"ח 458 מ-15 ביולי 1965
- ^ 1 2 חוק בתי־המשפט יתוקן בקשר למשפט אייכמן, הצופה, 11 בינואר 1961
- ^ 1 2 יוסף חריף, ,חוק אייכמן' - בכנסת, מעריב, 11 בינואר 1961
- ^ אושר "חוק אייכמן", על המשמר, 1 בפברואר 1961
- ^ גלי בן-אור, 'בצווארו עד יציאת נשמתו' – על תחייתה של פקודת החוק הפלילי, 1936 במאגר החקיקה הלאומי ועל גלגוליו של סעיף 38 לפח"פ, ICON-S-IL Blog