חוקי שמות

חוק שמות הוא חוק המסדיר רישום של שמות אנשים. בחלק מהמדינות (דוגמת ישראל) החוק מתערב באופן מינימלי בשיקולי האזרחים. במדינות אחרות, בהן רבות ממדינות אירופה, החוק קובע תנאים נוקשים ביותר על המותר והאסור בבחירת שם.

תוכן החוקים

חוק פחות מתערב כולל סעיפים כמו:

• מניעת החלפת שמות כדי להטעות את הציבור
• הסדרת מתן שם במקרה של סכסוך בין ההורים או הורה בלתי ידוע
• הענקת שם לחסרי שם.

חוק יותר מגביל כולל אחת או יותר מן ההגבלות הבאות:

• חובה לרשום את שם היילוד תוך זמן מוגדר
• זכות ממשלתית לאשר או לדחות שם
• כללים לקביעת שם חוקי שנועדו למנוע מנושא השם אי נוחות על פי שיקול דעת פקידי המדינה. כללים אלו יכולים למנוע שמות פוגעניים, אך גם שמות אשר סוטים מהמסורת או מתיימרים לרכוב על דמות מפורסמת.
• מתן רשימת שמות ממנה ההורים צריכים לבחור את שם ילדם

במקומות בהם ישנו חוק שמות מגביל, מנומק החוק בכך שהשמות יכולים לפגוע בילדים וההורים אינם תמיד אחראיים מספיק לבחור שם בהתאם לטובת ילדם. כמו כן ניתן לציין רק את הסיבה תועלתית להגבלה בבחירת השם- ההנחה כי שם פחות טוב פוגע בילד. אלברט מהרביאן, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה ומחבר ספר על שמות ילדים, טוען שילדים עם שמות לא מקובלים מצליחים פחות בלימודים.

דוגמאות לחוקי שמות

ישראל

ערך מורחב – חוק השמות

חוק השמות משנת 1956 מסדיר את אופן מתן השמות לאנשים בישראל, אפשרויות שינוי השמות, ומצבים בהם המדינה מתערבת בשמות האנשים. באופן כללי, אין בישראל הגבלה על מגוון השמות הפרטיים שניתן לתת לאדם, או שאדם יכול לבחור לעצמו מגיל מסוים, ובעת הנישואין, ניתן לשנות את שם המשפחה. החוק מסדיר את הליך קביעת השם כשהדבר נמצא במחלוקת בין ההורים.

שוודיה

ערך מורחב – חוק השמות השוודי

בשוודיה נכנס לראשונה לתוקף חוק בנושא בשנת 1901, שחייב את האזרחים בשם משפחה. בשנת 1982 התקבל חוק מפורט יותר, המגביל את מגוון השמות שניתן לבחור על ידי פסילתם של שמות מעליבים.

פורטוגל

בעבר, השם בפורטוגל היה נבחר על ידי הכומר שהטביל את הילד לנצרות. ב- 1911 נחקק חוק השמות הראשון אשר התיר גם שמות לא קתוליים, בתנאי שיוכח שמדובר בשמות אותנטיים למסורת של ההורים.

במקרים של ספק היה השם מובא להכרעה של פרופסור באוניברסיטת ליסבון אשר השתמש במילונים של שמות כדי לברר האם יש להתיר את השם. בעידן האינטרנט הועלו לאתר של משרד המשפטים הפורטוגלי רשימות של שמות מותרים ואסורים. השמות האסורים כוללים את "לוליטה", "מרדונה", "מונה ליסה" ו-Ovnis, שמשמעותו עב"מ.

לאחרונה, יש קולות בפורטוגל המבקשים את שינוי החוק על מנת להתאימו להתפתחות במתן השמות. על פי הצעה שהועלתה לדיון בשנת 2006 תותר בחירה חופשית של שמות, בתנאי שאינם פוגעים בכבוד האדם.

נורווגיה

עד לשנת 2002 היה על ההורים בנורווגיה לבחור מרשימה סגורה של שמות. בשנה זו הוחלף החוק לחוק המתיר שמות בתנאי שאינם קללות, שמות שליליים, קשורים במין או שמות מחלות.

דנמרק

בדנמרק, החוק שונה בשנת 2006, שינוי שהתיר להורים בחירת שמות שלא מהרשימה המאושרת, לדוגמה שמות ממדינות זרות כארצות הברית.

פרו

בניגוד למדינות אירופה הנמצאות במגמה של התרת הרסן במתן שמות, באפריל 1998 הועבר חוק שמות חדש בפרו המגביל את ההורים במתן שמות. על פי החוק החדש לא ניתן להשתמש בשמות הנחשבים מגוחכים, פוגעניים או בניגוד לאמונה דתית. בנוסף, לא ניתן להעניק לילד יותר משני שמות (בנימוק שיותר משני שמות ייצרו בעיות מחשוב) ואין להשתמש בשמות בנים לבנות ולהפך. פקידי ממשלה יבחנו את השמות ויחליטו אלו שמות אסורים.

המתנגדים לחוק טוענים שהחוק פוגע בחופש הבחירה של ההורים, אולם דוברי הממשלה טענו שהחוק נדרש בגלל שמות שניתנו לילדים שמשמעותם בספרדית היא חתוך גרון, רותח ומילה, והשם H2O.

איראן

באיראן צריך לקבל אישור לשם הילד מפקידי ממשלה, אשר לא מאשרים שמות בעלי הקשר לא איסלאמי^{[דרושה הבהרה]}.

פולין

בפולין לא ניתן להעניק לילד יותר משני שמות ואין להשתמש בשמות בנים לבנות ולהפך. כמו כן לא ניתן להשתמש בשמות הנחשבים מגוחכים, וולגריים או פוגעניים. אם שם אינו מאושר וההורים מסרבים לתת שם חדש יכול פקיד משרד הפנים לבחור בעצמו את שם הילד. הפקיד חייב לציין זאת בתעודת הלידה.

צרפת

חוק שנחקק בתקופת שלטונו של נפוליאון בונפרטה קבע רשימה של 200 שמות פרטיים שממנה יכלו הורים לבחור שם לילדם. בשנת 1992 בוטלה הגבלה זו ביוזמת הנשיא פרנסואה מיטראן, אך משרד הפנים רשאי לפסול שם שעלול לפגוע בילד.

קישורים חיצוניים

• בעיה: יותר מדי סינים - יותר מדי שמות, באתר ynet, 19 במרץ 2006
• ילדה איסלנדית ניצחה את הרשויות ותוכל להיקרא בשמה, באתר הארץ, 31 בינואר 2013
• מאמר אודות שינוי השמות בשוודיה (באנגלית)
• חוק שמות חדש בפרו (באנגלית)