חוסיין ברגותי
 | |
| לידה |
5 במאי 1954 כובאר, מדינה פלסטינית  |
|---|---|
| פטירה |
1 במאי 2002 (בגיל 47) כובאר, מדינה פלסטינית |
| מדינה |
מדינה פלסטינית |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה לטכנולוגיה ולכלכלה של בודפשט, אוניברסיטת ביר זית, אוניברסיטת וושינגטון |
| שפות היצירה |
ערבית, אנגלית |
  | |
חוסיין ג'אמיל ברגותי (בערבית: حسين جميل برغوثي; 5 במאי 1954 – 1 במאי 2002) היה משורר פלסטיני, מחזאי, מתרגם, מבקר ופילוסוף. ממייסדי "בית השירה" הפלסטיני ומנהל הוצאה לאור של שני כתבי עת לספרות.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברגותי נולד בכפר כובר, והעביר את ילדותו בין הכפר יחד עם אמו ובין ביירות בה עבד אביו. מנודה בילדותו מצא נחמה בחיק הטבע והמילים. בשנתו המסיימת בתיכון השתתף בתחרות כתיבת שירה שנערכה על ידי משרד החינוך הירדני בעת שליטתו בגדה המערבית, והמקום הראשון נמנע ממנו בתואנה לפלגיאט לה השיב בנוכחות הקהל "בורות אינה תירוץ". ברגותי השלים את לימודי התיכון בבית הספר אמיר חסן בביר זית. משך חמש שנים למד בבודפשט מדע המדינה ומימון ציבורי. עם חזרתו החל ללמוד באוניברסיטת ביר זית והשלים תואר ראשון בספרות אנגלית. במהלך השנה לתום לימודיו אלה, ב-1983, לימד באוניברסיטת ביר זית עד שנסע להמשיך את לימודי המאסטר (1987) והדוקטורט (1992) בספרות השוואתית באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל. ברגותי שב לרשות הפלסטינית עם מינויו לפרופסור לפילוסופיה וחקר התרבות באוניברסיטת ביר זית, ומשך שלש שנים (1997) החזיק במשרת פרופסור לספרות, ביקורת ותיאטרון באוניברסיטת אל קודס, במהלכן היה ממייסדי "בית השירה" הפלסטיני ומנהל הוצאה לאור בשני כתבי עת לספרות. ברגותי נפטר ב-1 במאי 2002 בבית החולים רמאללה לאחר מחלת סרטן ממושכת.
עבודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגוון עבודותיו של ברגותי חובק רומנים בהם בעלי הקשרים אוטוביוגרפיים מובהקים, שירה, מסאות וביקורת, פזמונאות, מחזאות ותסריטאות. אך שתיים מעבודותיו, "האור הכחול"[1] ו"בין עצי השקד"[2], תורגמו לצרפתית על ידי מריאן וייס.
מיצירותיו הבולטות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האור הכחול
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירת המופת מאת ברגותי נכתבה בשנת 2001, ופורשת מחוויותיו בחברת החריגים המנודים ו"המשוגעים" ברחובות סיאטל, הפוקדים את בית הקולנוע "האשליה הנוראה", את הבר "האור הכחול" ואת בית הקפה "המוצא האחרון", וכן את מפגשו עם בארי, דרוויש סופי מקוניה שנטש את חייו האקדמיים ואת מולדתו לטובת חיי ”חסר בית משוגע, או כל מילה אחרת המשמשת לתיאור אלה שאנו לא מבינים”. הספר עוסק בחקירת השיגעון של הגיבור והפרדוקס הרוחני המתואר כ"מפגש בין ילד הרים והים" שני מושגים המקטבים את נפשו. ספר ברוח דור הביט. הרומן אף תורגם לצרפתית[3].
הגדה השלישית של נהר הירדן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרו זה[4] ראה אור ב-1984, במהלך מסעו באירופה, ומתאר את מצבו הנפשי חסר המנוחה והגבולי. באמצעות אנלוגיה לנהר הירדן מדגים של"נהר החיים", שתי גדות, מולדת וגלות, בעוד אחדים נועדו לחיים מדומים "בגדה השלישית", גדה של רוחניות, הגות, תשוקה וכאב, אהבה, שיגעון ושירה.
בין עצי השקד
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכתב בשנתו האחרונה, בדומה לרומן "האור הכחול", ומתעד את שנותיו האחרונות והתמודדותו עם מחלת הסרטן. בספר זה שב ומתבונן במקורותיו, ילדותו ואחריתו, תוך איור דיוקן כפרו האהוב הנאנק תחת מגף הקולוניאליזם. בכתיבתו ביקש להעניק חיי נצח לאזור הפראי של הגבעות סביב כובר מכורתו המכונה "דיר אל ג'וואני". ”אמור לה, לא משנה מה יקרה...אם תבקר אותי, אהיה בין עצי השקד” לאחר מותו נקברה גופתו של ברגותי בין עצי השקד בגינה שבבית אימו. הספר תורגם לצרפתית[5].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The language of almonds, סרט תיעודי על חוסיין ברגותי, בבימוי של סאלים אבו ג'בל
חוסיין ברגותי, ברשת החברתית Goodreads
