חוכא ואטלולא
חוּכָא וְאִטְלוּלָא (לפי הערוך: חוכא וטלולא) הוא ביטוי תלמודי, שמופיע גם בספרות ההלכה ופירושו "צחוק וליצנות".
מקור הביטוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביטוי מופיע בתלמוד פעם אחת בלבד, בהסבר של רבא לגבי דין ביטול רשות. הוא טען שיש ביטול מחצר לחצר, ומצד שני אין מבטלין וחוזרין ומבטלין.[1]:
דלא ליהוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא
כלומר, "שלא יהיו דברי חכמים כחוכא ואטלולא".
פירוש הביטוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי רש"י, פירוש המילה "חוכא" היא "שחוק" או "צחוק", וכיום מרבים לתרגם מילה זו ל"לעג"[2]. מקור המילה היא בשורש חו"ך, שמקורו בעברית, וממנו המילה "חיוך"[3].
מקור המילה "אטלולא" היא בשורש טל"ל, שמשמעו "לשחק" או "להשתעשע"[4]. רש"י מפרש מילה זו כ"ליצנות", ולפעמים מתרגמים אותה ל"קלס"[5] או "לעג"[3].
לפי גרסת הערוך[6], צריך לומר "חוכא וטלולא", ולעיתים כותבים כך את הביטוי. יש המשנים את הביטוי ל"חוכא והתלולה"[5], ויש הכותבים "חוכא ואיטלולי"[7].
השלכות הלכתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שני אנשים שהלכו בשני שבילים שונים, אשר אחד טהור והשני טמא, והגיעו יחד לבית דין, שניהם טמאים[8]. התוספות מסביר כי הטעם הוא מפני שאם אחד יהיה טהור והשני טמא, יראה הדבר כחוכא ואטלולא[9].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הערך "חוכא ואטלולא", באתר המכלול
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שפ"א, סעיף ז'
- ^ חוכא ואיטלולא, באתר מילון השפה העברית
- ^ 1 2 חוּכָא וְאִטְלוּלָא באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ מילון יסטרוב, אִטְלוּלָא א׳, הרב מרקוס יסטרוב
- ^ 1 2 חוכא ואטלולא, במילון אבן-שושן
- ^ על הגמרא בתלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ח, עמוד ב'
- ^ "חוכא ואטלולי" בספר האגדה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף י', עמוד א'
- ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס', עמוד א', ד"ה באנו