חוזה עתידי

חוזה עתידי (Futures contract) הוא מכשיר פיננסי הנסחר בבורסה (בורסה לניירות ערך או בורסה לסחורות). החוזה העתידי הוא התחייבות לספק או לרכוש נכס כלשהו (סחורה, מטבע חוץ, נייר ערך וכו') במועד עתידי, כאשר המחיר (או שער חליפין במקרה של מטבע חוץ) נקבע מראש והתשלום מתבצע במועד מסירת הנכס או הסחורה.

השימוש בחוזה עתידי מאפשר לשני הצדדים להבטיח הוצאה או הכנסה כספית ברורה וידועה, מבלי להתחשב בגורמים החיצוניים, ובכך לצמצם את הסיכון הכרוך בכל מסחר. צמצום הסיכון גורר במקביל את צמצום הסיכוי לרווח. בחוזה עתידי קיים סיכון כי אחד הצדדים לא יעמוד בהתחייבויותיו בזמן בו הוא אמור לצאת לפועל, לדוגמה, אם המחיר שהוא התחייב לשלם גבוה משמעותית מהשווי הנוכחי של הסחורה. לכן, במועד קניית או מכירת החוזה העתידי, סוחר הפועל מול גוף פיננסי נדרש להפקיד ביטחון כספי, הנקרא "מרג'ין" (Margin), ביטחון כספי זה, לרוב, מתעדכן תוך מהלך חיי החוזה, בהתאם למחיר ותנודתיות צפויה בנכס הבסיס (Mark to Market). מצב בו סוחר נדרש להגדיל את ה"מרג'ין" נקרא "Margin Call", ואם הסוחר לא נענה לקריאה, הגוף הפיננסי, לרוב, יהיה רשאי לסגור את הפוזיציה בעצמו. כאשר גופים פיננסיים שווי-משקל, בגודל וסיכון דומים, כמו בנק מול בנק, מתקשרים ביניהם בחוזה עתידי, גידור הסיכונים ההדדי מורכב יותר וסימטרי יותר ואינו חד-צדדי כפי שהוא ביחס לסוחר, שהוא קטן ביחס לבנק. עם זאת, בנקים לרוב נדרשים להפקיד "מרג'ין" (Margin) כאשר הם פועלים מול מסלקת נגזרים, הסולקת סיכוני צד נגדי באופן מרוכז, כדוגמת מסלקת מעו"ף.

פיתוח של החוזה העתידי הוא האופציה, שהיא חוזה עתידי, המאפשר לצד הרוכש את האופציה לוותר על ההתחייבות לרכוש את נכס הבסיס – תמורת ויתור על הפרמיה, שהיא המחיר ששולם כדי לרכוש את האופציה. באופציה, סוחרים נדרשים להפקיד "מרג'ין" (Margin) אם כותבים אופציה, קרי, עומדים בפני הפסד פוטנציאלי, אך אין צורך בהפקדה שכזו בקניה שכן חשיפת הסוחר מוגבלת לפרמיית האופציה המשולמת. לרוב, ה"מרג'ין" מתעדכן בהתאם למחיר ותנודתיות נכס הבסיס במנגנון Mark to Market. גם בחוזה עתידי ישנה פרמיה שהיא מעין מקדמה (לרוב 10% מנכס הבסיס) – אך בחוזה עתידי האפשרות לבטל את החוזה קיימת לרוב רק בחוזים עתידיים אקזוטיים שבהם ישנם פרטים ייחודיים מאוד, שהופכים אותם למורכבים ולמותאמים לשני הצדדים בלבד, ובכך לבלתי סחירים לחלוטין.

הופעה ראשונה של חוזה עתידי

העדות המוקדמת ביותר שיש בידינו לחוזה אופציה מופיעה בכתביו של אריסטו, אשר מספרים על הפילוסוף היווני תלס, הוגה דעות עני ממילטוס שביוון העתיקה. הוא פיתח שיטה לחיזוי הצלחתו של מסיק הזיתים בסתיו הקרוב. מלא ביטחון בתחזית זו, הגיע תלס לסיכום עם בעלי בתי הבד המקומיים בדבר זכות לשימוש בלעדי בבתי הבד שלהם בתקופת המסיק. מאחר שבחורף לא היה ידוע מה יהיו תוצאות המסיק, שמחו בעלי הבד לקבל כבר בחורף סכום כסף השווה לרווחים ממסיק בינוני. לכן, היו מוכנים לתת לתלס התחייבות לזכות שימוש בלעדית בבתי הבד במחיר הוגן. משהגיע הסתיו, נסתבר כי תחזיתו של תלס התגשמה ויבול הזיתים היה רב במיוחד באותה שנה. תלס התעשר במהירות בזכות החוזה אותו חתם עם בעלי בתי הבד כבר בחורף.

יש הטוענים כי האופציה המוקדמת ביותר הידועה לנו מופיעה בתנ"ך. בסיפור המופיע בספר בראשית, פרק כ"ט, בו מתואר החוזה שכרת יעקב עם לבן הארמי, לפיו התחייב לעבוד שבע שנים תמורת הזכות להינשא עם רחל. לגרסתם של אלו, יעקב רכש מלבן הארמי אופציה לנישואין עם רחל, אשר עלתה לו בשבע שנות עבודה. גישה אחרת טוענת כי החוזה היה Forward דווקא, כיוון שיעקב היה מחויב להינשא לרחל בתום שבע שנות העבודה.

כמו כן, דיני החוזים העתידיים נידונים בתלמוד הבבלי בעיקר בהקשר של מה מותר ומה אסור במסגרתם בשל איסור ריבית וביטול עסקה בשל איסור מי שפרע:

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו דהאי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא צריך לאתחזויי לבי דרי למאי אי למקנא הא לא קני אי לקבולי עליה מי שפרע כי לא מיתחזי נמי מקבל עליה מי שפרע הלעולם לקבולי עליה מי שפרע ומאן דיהיב זוזי אתרעא [חריפא] לבי תרי תלתא יהיב אי מיתחזי ליה סמכא דעתיה ואי לא אמר ליה אמינא דאשכחת פירי דשפירי מדידי ושקלת אמר רב אשי השתא דאמרת משום מסמך דעתא ואפילו אשכחיה בשוקא וא"ל סמכא דעתיה:

— מסכת בבא מציעא דף ס"ג עמוד ב'

.

ביאור: סוחר שמשלם לספק על סחורה שיקבל בעתיד לפי שערה היום - חייב להיות נוכח בבית הספק ביום קבלת הסחורה או לפחות להצהיר בפניו שהוא מעוניין לממש את העסקה, אחרת הספק יכול לחזור מהעסקה. הסיבה היא שהסוחר משלם פרמיה כזאת למספר גדול של ספקים ולבסוף לוקח את הסחורה ממי שמצא אצלו את התוצרת הטובה ביותר, ולכן כל שאר הספקים יכולים להסיק שהוא לא יבוא לממש אצלם.

שני הסוגים הנפוצים בחוזים עתידיים

• חוזים מסוג פיוצ'ר (Futures) שהם חוזים סטנדרטיים – הנצמדים להגדרה המקורית של החוזה העתידי – ואין בהם סעיפים ותנאים ההופכים את החוזה העתידי למורכב. עקב פשטותם הרבה נסחרים חוזים אלה בעיקר בבורסות השונות, בין שני צדדים שאינם מכירים זה את זה, בדומה לסחר בניירות ערך. חוזים מסוג Futures קיימים בנכסים פיננסים, כגון: מדדי מניות, איגרות חוב, מטבעות חוץ וסחורות. בהסכמים מסוג זה, חייבים שני הצדדים להפקיד ביטחונות (Margin) ובסוף כל יום מסחר נזקפים רווחים והפסדים לזכות כל לקוח או לחובתו (Mark to Market).
• חוזים מסוג פורוורד (Forward contracts) הם חוזים ייחודיים, הנסחרים בין צדדים המכירים זה את זה (בדרך כלל בין לקוח לבנק). חוזה הפורוורד מבטיח לרוכש מחיר לנכס בזמן עתידי, כך שביום פירעון החוזה תבוצע העברה של הנכס מהמוכר לקונה במחיר שסוכם. עיקר חוזי הפורוורד בישראל נעשים בעיקר בחדרי העסקות של הבנקים, כנגד חשיפת שערי מט"ח של מטבעות זרים מול השקל.

המסחר בחוזים עתידים

באופן מסורתי אוכלוסיית המשתמשים בחוזים עתידיים מתחלקת לשתי קבוצות מרכזיות:

1. מגדרים (מלשון גידור) או מנטרלי הסיכונים (hedgers): הרצון שלהם הוא להגן על ההשקעות מפני התנודות בשוק.
2. הספקולנטים: (Speculators): הרצון שלהם הוא להפיק רווח על ידי חיזוי נכון של התנהגות השוק, כאשר אין להם שום עניין בנכס אותו מכיל הנייר שבו הם סוחרים.

בנוסף לשניים המרכזיים, קיימים גם ארביטרז'רס (Arbitrageurs) (מלשון ארביטראז') – משתתפים בשווקים הפיננסים המרויחים מאסטרטגיות ללא נטילת סיכון וללא השקעה.

מסחר בחוזים עתידיים נעשה בעשרות בורסות בעולם. עם המרכזיות שבהן נמנות: CME בשיקגו, Euronext באירופה, LIFFE בלונדון, TOCOM ביפן. המסחר בחוזים מתנהל כיום באופן אלקטרוני ומרכז מאות רבות של מוצרים, החל בסחורות, דרך מדדים וריביות, וכלה במטבעות.

בישראל מתנהל מסחר בחוזים עתידיים בשוק המעו"ף, כחלק מהבורסה לניירות ערך בתל אביב. עם זאת, למסחר בחוזים עתידיים בתל אביב מחזור קטן, שכן הסוחרים נוהגים להשתמש בעיקר בחוזים עתידיים סינתטיים, על ידי קניית אופציות קול (CALL) ומכירת פוט (PUT) לאותו הסטרייק אשר יוצרים שיווי (Put-Call Parity), שהוא חוזה סינתטי השקול לחוזה עתידי.

ראו גם

• חוק החוזים העתידיים על בצל
• יום חמישי של מתכת הכסף

קישורים חיצוניים

• חוזה עתידי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חוזים עתידיים, דף שער בספרייה הלאומית