שלום
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
שָׁלוֹם במובן המדיני הוא מצב של יחסים דיפלומטיים בין מדינות והוא הניגוד של מצב המלחמה או האויבות. במצב של שלום, היחסים בין שתי מדינות או יותר אינם כוללים עימות אלים ובין הצדדים שוררת הסכמה (בכתב או בעל פה) ליישב כל מחלוקת שתתגלה ביניהם בהתדיינות ובמשא ומתן ולא באמצעות הפעלת כוח וכפייה.
מאפייני שלום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
השלום המדיני אינו מתבטא רק בהיעדר מלחמה. אחד מהיבטיו הרבים של השלום הוא גם שיתוף פעולה בין המדינות בתחומים שונים, כגון מסחר משותף, מיזמי תיירות ותשתית משותפים וחילופי תרבות וספורט. יחסי שלום שאינם כוללים היבטים נוספים אלה מכונים לעיתים "שלום קר".
השכנת שלום בין מדינות היא מטרתם של אנשים וארגונים רבים, ובראשם ארגון האומות המאוחדות. השלום יכול להתכונן מבחירה, כאשר הצדדים מסכימים ביניהם להימנע מאלימות, או בכפייה – על ידי דיכוי של אותם גורמים העלולים להפר את השלום.
הוגי דעות רבים רואים בשלום את המצב העדיף למדינה, שכן הוא מייצג מצב של ביטחון שאינו תלוי בכוח צבאי. לדוגמה, ברוך שפינוזה גרס ב"מאמר מדיני" כי השלום הוא "תכלית המצב המדיני", דהיינו הסיבה לקיום המדינה.
מדינות אחדות בעולם נהנות מתקופות ממושכות במיוחד של יחסי שלום, ובראשן שווייץ, שלא הייתה מעורבת במלחמה כלשהי מאז 1814 ונוקטת עמדה נייטרלית ביחסי החוץ שלה, ושוודיה, שגם מאחוריה תקופת שלום דומה.
אחת הסמלים של השלום היא יונת השלום.
שביתת נשק
[עריכת קוד מקור | עריכה].svg)
ערך מורחב – שביתת נשק
שביתת נשק היא סיומה של מלחמה או עימות אלים אחר, (ריב) בעקבות הסכמתם של הצדדים הלוחמים על צעד זה. זהו מצב של מודוס ויונדי, שבו שני הצדדים של עימות מסוים חולקים הסכמה ארעית ולא רשמית על הפסקה של עימות זה, מתוך נכונותם להגיע או לציית להסדרים מסוימים שיבטיחו את מסלולם התקין של חייהם.
היסטוריה של שלום
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך ההיסטוריה ציינו היסטוריונים תקופות ארוכות יותר ופחות של שלום יחסי בין מדינות העולם. תקופות כאלו היו לעיתים קרובות תוצאת שלטונה של אימפריה חזקה שהשליטה סדר ומנעה מלחמה באזורים נרחבים:
- השלום הרומאי, או פַּקס רוֹמָנָה (לטינית: Pax Romana), הוא כינויה של התקופה שנמשכה משנת 27 לפנה"ס ועד שנת 180, בה שרר שלום ושקט יחסי ברחבי האימפריה הרומית.
- השלום הבריטי (Pax Britannica), כינוי לתקופה משנת 1815 ועד 1914, בו השליטה האימפריה הבריטית שלום יחסי, לאחר שגברה על צרפת הנפוליאונית. כאשר ניסתה רוסיה להרחיב את השפעתה בבלקנים, עצרו אותה הבריטים והצרפתים במשותף במלחמת קרים (1854–1856).
- השלום האמריקני (Pax Americana): מונח לשלום יחסי מאז תום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945, תחילה בעולם המערבי, ומאז סיום המלחמה הקרה מתפשט יותר ויותר גם לשאר העולם. שלום זה חופף בחלקו לשלום הדמוקרטי השורר מאז בין מדינות דמוקרטיות. הפסיכולוג סטיבן פינקר טוען בספרו המלאכים הטובים של טבענו שזוהי קרוב לוודאי התקופה השלווה והארוכה בתולדות האנושות, במונחים של מספר ההרוגים במלחמות כאחוז מן האוכלוסייה. אף שמלחמות גדולות, למשל מלחמת עיראק-איראן ומלחמת וייטנאם התרחשו בו, מספר ההרוגים בהן קטן יחסית לאוכלוסיית העולם שגדלה מאוד. את התקופה מאז סוף שנות ה-80 מכנה פינקר "השלום החדש". בתקופה זו נעלמו כמעט לחלוטין מלחמות בין מדינות ריבוניות, אך עדיין מתרחשות מלחמות אזרחים דוגמת מלחמת האזרחים בסוריה, שבהן לפחות אחד מן הצדדים איננו מדינה ריבונית.
שלום וישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למדינת ישראל הסכמי שלום עם שתי מדינות שכנות לה, מצרים וירדן (ראו: "הסכם השלום בין ישראל למצרים" ו"הסכם השלום בין ישראל לירדן"). בנוסף, חתמה ישראל על הסכמי אברהם, שהם הסכמי שלום ונורמליזציה עם מספר מדינות ערביות: איחוד האמירויות, בחריין וסודאן. בנוסף, חתמה ישראל על הסכם שלום עם מרוקו.
בשנת 1993 חתמה ישראל על הסכם אוסלו הראשון, כחלק מתהליך שלום בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית, שאינה נחשבת למדינה, אלא רשות אוטונומית למחצה (קיבלה את מעמדה הודות להסכמי אוסלו). הסכמי אוסלו מבחינה טכנית עדיין בתוקף, אף על פי שאין תהליך שלום בין הצדדים נכון להיום אמצע שנת 2024) והסכסוך עודנו נמשך. האפשרות של השגת שלום בין ישראל לפלסטינים הוא נושא למחלוקת ציבורית עזה, הן בציבור הישראלי והן בציבור הפלסטיני.
שלום כושל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהיסטוריה היו דוגמאות לשלום שנכשל לדוגמה: בהסכם ריבנטרופ מולוטוב בין גרמניה לרוסיה ההסכם נקטע במבצע ברברוסה שעשו הגרמנים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אבריאל בר לבב (עורך), שלום ומלחמה בתרבות היהודית, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2006
- אבינועם רוזנק, מלחמה ושלום בהגות יהודית מודרנית נוכח "האחר", דעת 62 (חורף תשס"ח), עמ' 99–125.
- אברהם וינגורט, גדול השלום: השלום כערך על, גליונות משרד המשפטים, גיליון 28.
- אדמיאל קוסמן, מסכת שלום, ידיעות אחרונות 2014.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על המילה 'שלום', באתר האקדמיה ללשון העברית
- פרופ' אריה קצוביץ, ברית הפונדמנטליסטים או ניצחון הציונות?, באתר מעריב אונליין, 27 במרץ 2024
איתמר קציר, מתי ואיך נעלמה המילה שלום מהתרבות הפופולרית בישראל, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2024
