אויב
אויב הוא אדם או קבוצה של אנשים שנחשבים כפוגעניים או שמהווים איום. המונח "אויב" משמש כפונקציה חברתית על ידי כך שהוא מגדיר ישות מסוימת כאיוּם, ובכך מעורר תגובה רגשית עזה כלפי אותה ישות[1].
בעברית המילה נגזרת מהשורש "איב" והיא קשורה למילה "איבה"[2][3].
כפונקציה במדעי החברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התחושה שקיים אויב משותף מגבירה את הלכידות של חברים בקבוצה[4]. עם זאת, הזיהוי של ישויות אחרות כאויבים והיחס אליהן ככאלה עלולים להיות לא רציונליים ואף להעיד על תפקוד פסיכולוגי לקוי. לדוגמה, קיטוב קבוצתי[5] עשוי להתפתח לחשיבה קבוצתית, מה שעלול להוביל את חברי הקבוצה לזהות אנשים שאינם חברים באותה קבוצה או אנשים שחברים בקבוצות אחרות כאילו הם אויבים, גם כאשר אלה האחרונים כלל אינם מהווים איום ממשי[6].
סכיזופרניה פרנואידית מאופיינת באמונה לא רציונלית שאנשים אחרים, החל מבני משפחה ומכרים אישיים ועד ידוענים הנראים בטלוויזיה, הם אויבים אישיים המתכננים פגיעה באדם[7][8]. גישות לא רציונליות עשויות להרחיב את ההתייחסות לתופעות לא אישיות לא רק כאל אויבים קונספטואליים, אלא כאל שחקנים חיים המביאים בכוונה מחלוקת לסובל.
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]שתי מחלקות, אחת באוניברסיטה העברית בירושלים והשנייה באוניברסיטת חיפה עוסקות בתחום לימודי השלום ופתרון סכסוכים[9][10]. באקדמיה, "אויב" הוא אותה ישות שנתפסת מאיימת, מתסכלת או מונעת השגת מטרה. בין נושאי הלימוד בתחום נכללים עניינים כגון: תהליכים בניהול קונפליקטים בין אישיים ופוליטיים, משא ומתן, גישור ויישוב סכסוכים, פתרון סכסוכים ותיאוריות ומחקר ביישוב סכסוכים, אמיתות ופייק בסכסוכים חברתיים[9].
ב-7 ביוני 2015 נשא נשיא המדינה באותה עת, ראובן ריבלין נאום שמכונה מאז "נאום השבטים", בו הוא מתאר את החברה הישראלית כבנויה מ-4 שבטים, חילונים, דתיים, ערבים וחרדים, שאין ביניהם משותף רב ואף רבה ביניהם העוינות.
בערך באותו זמן, באמצע העשור השני של המאה ה-20, נתבעה סיסמה: "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים". התקיימו הפגנות בחיפה ובמקומות נוספים בארץ תחת הסיסמה הזאת[11].
בספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אנטגוניסט (דמות)
בספרות יש פעמים רבות דמות ראשית, היא דמות הגיבור, והדמות הזאת מתגברת על מכשולים שאותם מייצג האויב האישי של אותה דמות. לעיתים מתמודד הגיבור מול אויב בעל כוחות על שיכולותיו תואמות או אף עולות על אלה של הגיבור, וכך נוצרת מתיחות סביב השאלה אם הגיבור יוכל להביס את האויב הזה. האויב עשוי להיות מוצג כדמות מרושעת שמתכננת לפגוע בחפים מפשע, כך שהקורא יעמוד לצד הגיבור בצורך להילחם באויב[12]. דוגמה מובהקת לאויב-על שכזה הוא לורד וולדמורט, האויב שנגדו נלחמים הארי פוטר וחבורתו.
בקומיקס, סרטי פעולה וסיפורת מדע בדיונית. מופיעה לפעמים דמותו של נבל-על שהוא האויב של גיבור-העל, דוגמה לכך היא הג'וקר.
בדתות שונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדתות רבות יש מצוות המעדיפות סליחה ופיוס עם אויבים על פני מלחמה.
הדלאי לאמה ציין כי כמעט לכל הדתות הגדולות יש "אידיאלים דומים של אהבה, אותה מטרה להועיל לאנושות באמצעות תרגול רוחני, ואותה השפעה של הפיכת חסידיהן לבני אדם טובים יותר".
המושג אהימסה הקיים בהינדואיזם, ג'יניזם ובודהיזם מתייחס למושג הדורש חסד ואי אלימות כלפי כל היצורים החיים על בסיס העובדה שכולם קשורים. המנהיג ההודי מהאטמה גנדי האמין מאוד בעיקרון זה, וקבע כי "למי שעוקב אחר הדוקטרינה הזו אין מקום לאויב".
ישו בדרשה על ההר אומר: "שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר 'אֱהַב אֶת רֵעֲךָ וּשְׂנָא אֶת אוֹיִבְךָ'. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם, לְמַעַן תִּהְיוּ בָּנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ עַל רָעִים וְעַל טוֹבִים וּמַמְטִיר גֶּשֶׁם עַל צַדִּיקִים וְעַל רְשָׁעִים. הֵן אִם תֹּאהֲבוּ אֶת אוֹהֲבֵיכֶם מַה שְּׂכַרְכֶם? הֲלֹא גַּם הַמּוֹכְסִים עוֹשִׂים זֹאת. וְאִם תִּשְׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בִּלְבַד, מַהוּ הַמְיֻחָד שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים? הֲלֹא גַּם הַגּוֹיִים עוֹשִׂים זֹאת. לָכֵן הֱיוּ שְׁלֵמִים, כְּמוֹ שֶׁאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׁלֵם הוּא." (מתי ה' 43–48)
האויב ביהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בספר שמות נאמר: "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כ"ג, ד'-ה').
- בספר משלי נאמר באופן דומה: בִּנְפֹל אויביך [אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ. וכן: "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נאום השבטים מאת הנשיא ריבלין בוויקיציטוט
- קאופמן קולר, דוד פיליפסון, "טיפול באויב", האנציקלופדיה היהודית (1906)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Martha L. Cottam, Beth Dietz-Uhler, Elena Mastors, Introduction to Political Psychology (2009), p. 54.
- ^ אוֹיֵב, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ רוביק רוזנטל, חולה אהבה, ירא שמיים ורודף כבוד, באתר "אומרים את המילה האחרונה"
- ^ Joan Ferrante-Wallace, Sociology: A Global Perspective (2006), p. 120.
- ^ אריה נדלר, פסיכולוגיה חברתית, האוניברסיטה הפתוחה, 1996, מסת"ב 978-965-06-0544-5
- ^ Wayne Weiten, Psychology: Themes and Variations, p. 546.
- ^ Wayne Weiten, Psychology: Themes and Variations, p. 468.
- ^ Mortimer Ostow, Spirit, Mind, & Brain: A Psychoanalytic Examination of Spirituality and Religion (2007), p. 74.
- ^ 1 2 Admission – M.A. Program in Conflict Research, Management and Resolution
- ^ תואר שני בלימודי שלום וניהול סכסוכים – אוניברסיטת חיפה, באתר אוניברסיטת חיפה, 16 במאי 2020
- ^ אחיה ראב"ד, יהודים וערבים הפגינו: "מסרבים להיות אויבים", באתר ynet, 5 ביולי 2014
- ^ Patrick Colm Hogan, What Literature Teaches Us about Emotion (2011), p. 294.