חוזה יחס

חוזה יחס (relational contract) הוא חוזה שבא להסדיר יחסים ארוכי טווח. מרבית החוזים הם חוזים קצרי טווח, הבאים להסדיר עסקה מסוימת (כגון רכישת מכונית), אך יש גם חוזים ארוכי טווח, שמימושם מתבצע במשך שנים רבות, כגון חוזה עבודה אישי או חוזה למגורים בבית אבות.

מאפיינים

נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, עמד על מאפייניו של חוזה יחס:

"חוזה כזה מתאפיין ביחסים ארוכי טווח ומורכבים. חוזים אלה רגישים לקיומן של נסיבות עתידיות שלא הוסדרו במפורש בחוזה. הם מנסים ליצור במסגרתם שלהם איזון בין הצורך בוודאות וצפיות לבין הצורך בגמישות ויכולת הסתגלות לתנאים משתנים. איזון זה מושג על ידי אמצעים מגוונים, ובהם קביעת מנגנונים לשינוי תנאי החוזה והשלמתם, קביעת אמות-מידה לחלוקה הדדית של סיכונים וקביעת דרכים לפתרון מוסכם של מחלוקות תוך המשך קיום היחסים החוזיים."

בפסק דין של בית הדין לחוזים אחידים נקבע שחוזה הבנק עם לקוחותיו הוא חוזה יחס. ד"ר רות פלאטו-שנער העירה על כך:

"מדובר בקשר חוזי ארוך טווח ומורכב, המתאפיין ברמה גבוהה של סולידריות וביצירת מערכת יחסים נמשכת וקרובה בין הצדדים. מחלוקות המתגלעות במהלך קיום הקשר מיושבות בדרך של שיתוף פעולה בין הצדדים ומתוך כוונה להביא להמשך קיומו של הקשר. איכות הקשר בין הצדדים היא כזו, שהנורמות החוזיות כוללות גם נורמות אשר לא סוכמו בין הצדדים מראש, אלא הן נוצרות תוך כדי קיומו של הקשר, לצורך השלמת ההסכמות המקוריות או שינויין. מאפיינים אלו מצדיקים אף הם הטלת חובת אמון על הבנק."

יש החולקים על קביעת פסק דין זה, וטוענים שכל הסימנים מראים כי ההפך הוא נכון, זאת משום שיחסי הלקוח הבודד עם הבנק יוצרים, לכל היותר, מונופול חד-צדדי של הבנק, ולא מונופול הדדי. כמו כן, לא הלקוח ולא הבנק עורכים שינויים מבניים של העסק לקראת ההתקשרות. החוזה עם הבנק ניתן לסיום בכל עת, מבלי שייגרם נזק לאחד הצדדים. השירות שהבנק נותן הוא מוגבל. מערכת היחסים בין הצדדים מנוכרת לחלוטין. פשטותה של מערכת היחסים מובילה למסקנה כי שום צד לחוזה, לא הבנק ולא הלקוח, רואים עצמם קשורים בחוזה יחס. כמעט בכל המקרים נוקט הבנק הליכי גבייה אגרסיביים נגד לקוחות חייבים. העובדה שהבנק משתמש בכספי לקוחות בחשבונות עו"ש כדי להפיק רווחים מבלי שיזכה את הלקוח בכל ריבית על יתרת הזכות, היא סימן נוסף שאין מדובר בחוזה יחס. סימן מובהק אחר הוא הנוהג של הבנקים לחסום קווי אשראי לעסקים קטנים או בינוניים, ולא מעט עסקים קרסו בשל כך.

אמנם חוזה יחס מתאפיין בכך שהוא ארוך טווח, אולם אורך הזמן הוא לא המשתנה היחיד ואולי אף לא המשתנה החשוב בהגדרת חוזה כחוזה יחס. המשתנה המרכזי הוא טיב היחסים בין הצדדים. כך למשל, על אף שחוזה עבודה מוגדר כחוזה יחס, משכו לעיתים פחות מחודש ימים. כך גם לגבי "חוזה נישואין", או חוזה עם בית אבות, ששינוי נסיבות (למשל מות החוסה) עלול לסיים את הקשר החוזי כעבור זמן קצר ביותר.

ככל שהחוזה מפורט יותר, צופה שינויי נסיבות ונותן מענה לשינויים אלה, כך תפחת הנטייה לראותו כחוזה יחס ("חוזה פתוח") כמו גם ההצדקה בהשלמת הוראותיו ממקורות חיצוניים ללשון החוזה, כגון עקרונות תום הלב, ההגינות והסבירות. כמן כן, עובדת היותם של הצדדים לחוזה גורמים עסקיים, לעיתים מתוחכמים, המיוצגים כיאות, תטה את הכף לעבר סיווג החוזה כ"חוזה סגור", שאינו חוזה יחס.

חוזה יחס נהוג לא רק בתחום המעמד האישי או יחסי עבודה, אלא הוא נפוץ מאוד בתחום המסחרי. כך למשל, החוזה להפעלת כביש 6 הוא חוזה יחס, שנסיבות הזמן עלולות להשתנות (למשל רעידת אדמה) ולפגוע בקיום החוזה או בכדאיות המשך הפעלתו. כך הדבר לגבי מיזמים כלכליים שונים, שנסיבות הזמן משנות את תנאי הקיום וההפעלה של החוזה. למשל בפסק הדין המכונן, בעניין ALCOA, שניתן בארצות הברית, דובר בחוזה למשך 20 שנה. בשל פגעי הזמן, החוזה הפך לחוזה הפסד עבור ספק האלומיניה, אך הקונה עמד על המשך קיומו, כיוון ש"חוזה יש לקיים". בית המשפט שינה את תנאי החוזה, תוך ניתוח של דיני הטעות, והכתיב תנאים חדשים כך שהחוזה הפך לחוזה רווחי.

נאמר כי חוזי יחס אינם ניתנים להגדרה משפטית, וכי כל מאמץ להגדירם מבחינה משפטית סופו שייכשל.

מנגנונים משפטיים לטיפול בנסיבות משתנות

הדעה הרווחת היא כי דין החוזים הקיים אינו מתאים לטפל בחוזי יחס, כיוון שהוא נעדר מנגנונים להתערבות בתוכן החוזה כדי לשנותו ולהתאימו לנסיבות שהשתנו. אולם, הדין בישראל מאפשר התאמת חוזים לנסיבות משתנות כאלה, אך לשם כך יש צורך בתעוזה ובדמיון משפטיים כדי להכיר בצורך לשנות את תנאי החוזה ולהתאימם לנסיבות שהשתנו.

הדין הקיים כולל שפע מנגנונים להתאמת חוזים לנסיבות משתנות. תום הלב הוא אחד מהם. אך גם מנגנונים כמו טעות או סיכול החוזה מאפשרים התאמת חוזים לנסיבות משתנות. מנגנון אפקטיבי במיוחד הוא פרשנות יצירתית של החוזה, תוך התחקות אחר כוונת הצדדים.

אף על פי שבפני ועדת הקודיפיקציה, בראשות השופט אהרן ברק, עמדה האפשרות להציע חקיקה בכיוון זה, היא לא הרהיבה עוז להציע מנגנוני התאמה, למרות שהייתה ערה לקיום הבעיה. בדינים של מדינות זרות, בעיקר באירופה, ובמיוחד בגרמניה, קיימים מנגנונים רבים להתאמת חוזים לנסיבות משתנות.

לקריאה נוספת

• דוד רונן, "התאמת חוזים לנסיבות משתנות"

קישורים חיצוניים

• מוטי בניאן, ‏ב"חוזה יחס" דרוש תום לב גבוה במיוחד, באתר גלובס, 2 בספטמבר 2004

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.