חובנשצ'ינה

חובנשצ'ינה
Хованщина
	כרזה של תיאטרון סולודובניקוב (מוסקבה, 1897)
מידע כללי
מלחין	מודסט פטרוביץ' מוסורגסקי
לבריתן	מודסט מוסורגסקי
תאריך יצירה	יוני 1872
סוגה	אופרה
שפה	רוסית
מספר מערכות	5
זמן התרחשות העלילה	המאה ה-17
מקום התרחשות העלילה	רוסיה
תפקידים
	Streshnev; Prince Andrey Khovansky; Prince Ivan Khovansky; Boyar Fyodor Shaklovity; Pastor; Prince Vasily Golitsin; Dosifey; Kuzka; Emma; Susanna; Varsonofyev; Marfa; Scrivener ;

חובנשצ'ינה (באנגלית: Khovanshchina; ברוסית: Хованщина) היא אופרה בת חמש מערכות מאת מודסט פטרוביץ' מוסורגסקי. המלחין עבד על היצירה מ-1872 עד 1881, אך לא הצליח להשלים את הסצנה האחרונה של האופרה ואת התזמור עקב מותו ב-1881. היצירה הושלמה ועובדה על ידי ניקולאי רימסקי-קורסקוב והיא נדחתה להצגה ב-1886 על ידי ועדה של תיאטרון מריאינסקי. עם זאת, הבכורה של האופרה התקיימה מאוחר יותר באותה השנה. גרסה של האופרה הוצגה שמונה פעמים בתיאטרון קונומוב בסנקט פטרבורג על ידי להקת חובבים. האופרה הפכה ליצירה המושמעת בקביעות יותר ברפרטואר האופרה הרוסית, רק לאחר הופעתה בתיאטרון מריאינסקי ב-1911.

הדמויות והאתרים באופרה

תפקיד	קול
הנסיך איבאן חובאנסקי מנהיג הסטרלצים	בס או בריטון
אנדריי, בנו	טֶנוֹר
הנסיך וסילי גוליצין	טֶנוֹר
פיודור שקלוביטי, בויאר	בָּרִיטוֹן
ראש דוסי, ראש המאמינים הישנים	בַּס
מרפה, אישה צעירה (נזירה)	אלט או מצו סופרן
אמה, נערה גרמנייה צעירה	סוֹפּרָן
סוזנה, בתולה זקנה	סוֹפּרָן
ורסונופייב, איש סודו של גוליצין	בָּרִיטוֹן
קוזקה, סטרלץ (חייל/יורה)	בַּס
פקיד	טֶנוֹר
סטרלץ ראשון	טֶנוֹר
סטרלץ שני	בַּס
סטרשנייב	בָּרִיטוֹן

מקהלה: סטרלצים, מאמינים, משמר הצאר, משרתים, עם. מדובר במספר גדול מאוד של אנשים, משימה עצומה.
מועד: במוסקבה וסביבתה בין השנים 1682 ל-1689.
אתרים: מערכה ראשונה: הכיכר האדומה במוסקבה; מערכה שנייה: חדר העבודה של גוליצין; המערכה השלישית: מול ביתו של חובנסקי; מערכה רביעית: תמונה 1: חדר בביתו של הובנסקי, תמונה 2: כיכר לפני הקתדרלה של וסילי בלאז'ני; מערכה חמישית: קפלה וקרחת יער ביער ליד מוסקבה
אורך: שלוש שעות.

עלילת האופרה

מערכה ראשונה

פיודור שקלוביטי מכתיב את הדיווח ששולח לצאר פיוטר הגדול, בו הוא כותב לשליט שחייליו של הנסיך איבאן חובאנסקי ובנו אנדריי מתכוננים למרד. ההתקוממות שלהם נתמכת על ידי הסטרלצים. לאחר מכן מגיע חובאנסקי הזקן ומצהיר בצביעות שמטרתו היחידה היא להביס את אויביו של הצאר. אנדריי רוצה לפתות את אֶמה, לאחר ששחט את משפחתה של הנערה, אבל אהובה הוותיקה, מרפה, מסכלת את תוכניותיו. אנדריי מתעמת אפילו עם אביו בגלל אמה. בסופו של דבר, דוסיפיי מרגיע את הרוחות הסוערות, ומרפה לוקחת את אמה לחסותה.

מערכה שנייה

הנסיך גוליצין היה פעם אהובתה של יורשת העצר סופיה, אך כעת הוא חסידו של פיוטר הגדול. הוא קורא את המכתב של אהובתו לשעבר בחשדנות למלכודת ואז מתקשר למרפה. הנערה היא מגדת העתידות שלו כבר שנים, עכשיו הוא מבקש ממנה לחזות שוב עבורו. מרפה רואה גלות ונפילה בעתידו של גוליצין. הנסיך כל כך זועם על כך שהוא מגרש את מרפה ומצווה על משרתו להרוג אותה. ברגע זה חובאנסקי פורץ אל חדר עבודתו של גוליצין. האיש זועם על כך שהנסיך פגע בסמכותו. שוב, הופעתו של דוסיפיי יוצרת שלום ורגיעה. הוא דוחק בשני הנסיכים להישאר נאמנים לעקרונות שנקבעו בספרי הקודש הישנים. השיחה נקטעת על ידי מרפה. היא מבקשת נואשות הגנה מפני משרתו של גוליצין שרצה להטביע אותה במים, רק התערבותו של אחד משומרי ראשו של הצאר פיוטר הצילה אותה. הופעת משמר הצאר במוסקבה מפחידה את גוליצין. לאחר מכן נכנס שקלוביטי ומדווח כי דווח לצאר על בגידה של חובאנסקי.

מערכה שלישית

סצינה במערכה השלישית, האופרה הישראלית, 1952. עיצוב התפאורה של ג'ניה ברגר

מרפה נזכרת בכאב באהבתה לאנדריי, שאחד מחברותיה מהדת הישנה הגדירה כחטא שלה. דוסיפיי מנסה להרגיע אותה, לשכנע אותה לסובלנות ולשלווה, אך ללא הועיל. בינתיים, הדו"ח של סקלוביטי השפיע: המרד פרץ, סטרלצים שיכורים יצאו לרחובות. נודע שילדים ונשים מאוימים על ידי חיילי המשמר הצארי ליד מחנה סטרלצים. החיילים מעירים את הנסיך חובאנסקי משנתו. הם רוצים שיעמוד בראשם ויוביל אותם נגד הפולשים. חובאנסקי קורא לכולם להירגע, שכן כעת ברור שהצאר פיוטר הפך לאדון הכל יכול של המדינה.

מערכה רביעית

תמונה 1: הנסיך חובאנסקי נסוג למעונו הכפרי. שפחותיו הפרסיות מבדרות אותו בריקודים. גוליצין מנסה לקרוא את הנסיך לזהירות באמצעות שליחו, אבל לחובאנסקי לא אכפת דבר ומצליף בשליח באמצעות הפרשים שלו. אז באופן בלתי צפוי, שקלוביטי נכנס, מזמין את הנסיך לפגישת הבויארים עם יורשת העצר סופיה אלכסייבנה רומנובה. הנסיך בלי חשד הולך לחדרו כדי להחליף בגדים. כשהוא מופיע שוב בגלימתו המהודרת, שקלוביטי דוקר את הנסיך חסר ההגנה.

תמונה 2: הנסיך גוליצין וחבריו נידונו לגלות. הם נשלחים לסיביר. אנדריי עדיין תאב אחר אמה. הוא דורש ממרפה למסור את הנערה שהופקדה בידיה. עם זאת, אמה כבר לא ברוסיה. מרפה שלחה אותה בחזרה למולדתה, כך שאנדריי מאיים כעת לשווא לחטוף את הנערה הגרמנייה. צבא הסטרלצים מתפזר לאחר מותו של חובאנסקי. מרפה קוראת לאנדריי לאסוף אותם שוב ולעמוד בראשם, אלא שהנסיך מתעניין רק באמה. מרפה סוף סוף מגרשת אותו. בינתיים מגיעים חיילי הצאר. הם מביאים בידיהם גדמי עץ וגרזנים, ומתכוננים בדיוק לערוף את ראשי הסטרלצים כשהם מתבשרים שהצאר חנן את המורדים.

מערכה חמישית

עבור המאמינים הישנים, מותו של חובאנסקי סימן את תחילת הסוף. כעת, עמוק בתוך יער אורנים, הם מצאו מקלט באחת מהקפלות שלהם, אולם עד מהרה מוקף הבניין בחיילים של הצאר. בהנחיית דוסיפיי ומרפה מכינים מדורה, שעליה יקריבו את חייהם מרצונם. גם אנדריי מבין שגם לו אין מנוס והוא בוחר במוות ולא בכניעה. כשהחיילים מציפים את הקרחת, להבות המדורה כבר גבוהות. מרפה ואנדריי נכנסים יחד ללהבות.

תולדות האופרה

מוסורגסקי עבד על חובנשצ'ינה כמעט עשר שנים, אבל בסופו של דבר לא הצליח לסיים. הוא כתב את כל החומר המוזיקלי של האופרה, אבל תזמר רק שתי מערכות. לפיכך, רק תמצית הפסנתר של היצירה מגיעה כולה ממוסורגסקי. רימסקי-קורסקוב היה הראשון שהחליט לסיים את עבודתו של חברו לשעבר. גם במקרה זה פעל רימסקי-קורסקוב כפי שעשה בעריכה מחדש של אופרות קודמות של מוסורגסקי: הוא התאים את המחזה לטעמו. הוא שלף חלק משמעותי מהמוזיקה שלא מצא אותה מספיק טובה, הלחין אותה מחדש, והפך את עצמו למעשה למחבר שותף. העבודה הושלמה ב-1886. הבכורה הזרה הראשונה של האופרה התקיימה בפריז ב-1925. לאחר מכן התבקשו מוריס ראוול ואיגור סטרווינסקי לעבד את האופרה מחדש. אבל הגרסה שלהם אבדה, הפרט היחיד ששרד הוא הגרסה המאופקת יותר של פזמון הסיום שנכתב בידי סטרווינסקי.

הלברית והמוזיקה

הליברית נכתבה על ידי מוסורגסקי על סמך רעיונותיו של ולדימיר סטסוב (1824–1906). אבל לפני תחילת העבודה למד את ההיסטוריה הרוסית של המאה ה-17 בפירוט כי רצה ליצור דרמה המתארת את המיקרוקוסמוס של רוסיה בת זמננו. חובנשצ'ינה הייתה גם אלגוריה של האימפריה הרוסית השמרנית, שאצולתה התנגדה לרפורמות של הצאר אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, במיוחד לשחרור הצמיתים. עם זאת, האופרה איננה נאמנה במדויק להיסטוריה הרוסית.

בישראל

האופרה הוצגה לראשונה בישראל בנובמבר 1952 בבית הבימה בהפקה גדולה - 14 סולנים, 19 רקדני בלט, מקהלה של 40 זמרים ותזמורת מורחבת. אדיס דה פיליפ, מייסדת האופרה, שיחקה בתפקיד מרפה ואת התפאורה עיצבה ג'ניה ברגר.

לקריאה נוספת

^ Fay, Laurel (2000). Shostakovich: A Life. Oxford: Oxford University Press. pp. 210–211. ISBN 0195134389.
^ Source: Metropolitan Opera archives
^ Met History: Khovanshchina
^ Professor Irina Ilyovna Vinogradev, CD insert booklet, Khovanshchina, live performance from Moskva 1984, Okudzhava Records, Leningrad.
^
^ This is a dramatic device. The historical Fyodor Shaklovity could read and write, having trained as a scribe himself. Mussorgsky's explanation to Stasov was that Shaklovity was afraid that Khovansky would recognise his handwriting.
^ Also propagandist, as it suggests that the 'true' dawn over Russia was not to come until the October Revolution (see liner notes for the Sony recording conducted by Tchakarov, 1986).
^ Opera Discography: a comprehensive list of all recordings may be found at operadis-opera-discography.org.uk
^ Specially for this recording Aleksey Krivchenya returned to creative activity after almost ten years of retirement (Victor Korshikov, Хотите, я научу вас любить оперу. О музыке и не только (If you want, I'll teach you to love opera. Not only the music). Moscow: Yat' Publishing House, 2007

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חובנשצ'ינה בוויקישיתוף

Khovanshchina: Scores at the International Music Score Library Project
Russian libretto in HTML
Libretto with English transliteration and translation
Α 1979 production of Khovanshchina by the Bolshoi Theatre on YouTube