חואן דה מריאנה
.jpg) | |
| לידה |
25 בספטמבר 1536 טלברה דה לה ריינה, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
17 בפברואר 1624 (בגיל 87) טולדו, ספרד |
| מדינה |
ספרד |
| השכלה |
אוניברסיטת מדריד |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
| חתימה |
 |
  | |
חואן דה מריאנה (ספרדית: Juan de Mariana; כנראה 16 בפברואר 1536–1624) היה סופר ומלומד ישועי קשור לאסכולת סלמנקה בכלכלה הידוע בזכות טענתו על הזכות להרוג עריצים, השקפותיו בנושאי כלכלה וספרו על ההיסטוריה של ספרד. נחשב גם לאחד מאבותיה הקדומים של התפישה הכלכלית של האסכולה האוסטרית.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חואן מריאנה נולד בטאלָברה דה לה רֵיינה, סמוך לטולדו בספרד. לא ידוע הרבה על מוצאו או קורות חייו לפני הצטרפותו למסדר הישועי ב-1 בינואר 1554, אם כי היה כנראה בנו הבלתי חוקי של קאנון כנסייה. אחרי סיום לימודיו במסדר בשנת 1561 נקרא לרומא, שם לימד תאולוגיה במשך ארבע שנים. אחרי תקופה קצרה בסיציליה עבר ללמד תאולוגיה בפריז עד שנת 1574 ואז חלה ושב לספרד, שם שהה בטולדו והקדיש עצמו לכתיבה.
פרי עמלו הראשון היה ה"היסטוריה של ספרד" (Historiæ de rebus Hispaniæ) משנת 1592, ספר שהמשיך לצאת בהוצאות מחודשות עוד מאתיים שנה אחרי מותו. משמעותי אף יותר היה "על המלך וחינוכו של המלך" (De rege et regis institutione) משנת 1599. ספר זה, במתכונת שהייתה מקובלת באותה תקופה של ספרים האמורים לשמש "מראה למלך" והדרכה בפעולתו, ביטא דעות קיצוניות באותה תקופה על זכותם של נציגי העם להדיח כל מלך הפועל באופן רודני. הספר הוקדש לפליפה השלישי, מלך ספרד ובאותה עת לא עורר כל התנגדות בספרד. בצרפת, לעומת זאת, מחו הישועים כנגד ההסכמה שהובעה בספר לרצח אנרי השלישי, מלך צרפת. המחאה שהוגשה לראש המסדר בספרד הייתה ככל הנראה הגורם לתיקונו במהדורה משנת 1605 שלא הוכנה על ידי מריאנה. הסערה לא שככה ובשנת 1610 הוחרם הספר ונשרף בצו הפרלמנט בצרפת.
ספר חשוב נוסף של מריאנה היה "מסה על השתנות הכסף" משנת 1605 בספר זה התנגד מריאנה לפיחות בערך המטבע והואשם בשל כך בבגידה במלך, מה שהיה ככל הנראה תירוץ לכולאו. מריאנה, שהיה אז בן שבעים ושלוש, נדון למאסר עולם במנזר פרנציסקני. הוא שוחרר מן המאסר רק זמן קצר לפני מותו, חמש עשרה שנים אחרי כן.
"מסה על השתנות הכסף"
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסה העיקרית שלו בענייני כלכלה שאל מריאנה מהי זכותו של המלך לבעלות על קניינם של הוסאלים או האזרחים שלו ומגיע למסקנה כי אין לו זכות כזו. מריאנה מבחין כאן בין מלך לעריץ, כשהמלך הוא זה המכיר במגבלות ההיגיון על יכולתו בנוגע לרכושם של האזרחים.
מכאן ממשיך מריאנה וטוען כי למלך אין זכות לגבות מיסים או לכונן מונופולים של המדינה בלי הסכמת האזרחים. לדעתו, מונופול של המדינה (כמו מונופול על הגרלות לוטו) הוא "גנבה" בדיוק כמו מיסוי.
חשוב מכך, מריאנה שולל את האפשרות שהמלך יהנה מהכנסה באמצעות הפחתת כמות המתכת במטבעות – שהיא צורה של אינפלציה – אלא במקרה של מלחמה או מצור וגם אז, הוא נדרש לפצות את האזרחים על הצעד האינפלציוני הזה. הורדת כמות המתכת במטבעות אינה אלא צורה אחרת של מיסוי בעיני מריאנה.
מריאנה מבחין בין שני סוגי הערך של כסף: פנימי וטבעי, שהוא ערכו של הכסף כפי שהוא נקבע על פי תכולת המתכות השונות בו; וחיצוני ומלאכותי, הערך שנקבע על ידי השליט כערך הכסף הרשמי. כאשר ערכים אלו אינם תואמים, לדוגמה, כאשר המלך מייצר מטבעות פחותי ערך ("בלאנקה"), אורבת לפתח סכנה חמורה. מריאנה מנתח את המצב בצורה מבריקה:
- "[פעולה כזו] אינה עולה בקנה אחד עם טבעו והתפישה המקורית של הכסף. איך ניתן לקוות שמישהו יפסיק לפחת את ערך הכסף בנסיבות כאלו, כאשר הוא מקווה לרווחים עצומים? ... ערכים אלו יותאמו בעסקים, משום שאנשים אינם חפצים לתת ולקחת כסף השווה פחות מערכו הטבעי. בדיות והונאות, מרגע שנתגלו, מתמוטטות עד מהרה.
- "... בעלי הכוח, כך נדמה, יודעים פחות מהעם משום שהם אינם מקדישים תשומת לב להפרעות ולרעות הנגרמות לעיתים תכופות בעקבות החלטותיהם... פיחות ערך הכסף יניב רווח למלך, וכפי שראינו בני הזמן העתיק נטו לעיתים קרובות לשימוש בהונאה זו בגלל התקווה הזו [לרווח], וכי אותם אנשים הפכו מודעים כעבור זמן קצר למגרעות החלטותיהם. כדי לרפא תחלואים אלו הם נדרשו לתחלואים קשים עוד יותר: המצב דומה לזה הנותן משקה בזמן הלא נכון לאדם חולה. תחילה, המשקה מרענן אותו, אבל מאוחר יותר מחריף את מחלתו...".
מריאנה גם מאבחן את הסיבה העיקרית לפופולריות של צעדים אינפלציוניים מצד מלכים: "הם נהנים משליטה גדולה יותר בכסף מבדברים אחרים" אך שליטה זו היא גם מדומה, טוען מאריאנה ומציג מעין גרסה בסיסית של תיאורית כמות הכסף:
- "אין שינוי במטבע שלא יגרום בסופו של דבר לאינפלציה.... המחיר יעלה כמידת הפיחות בערך המטבעות... ואין ספק כי הדבר יוביל להיווצרות כסף חדש. כל אחת מההתפתחויות תתרום לאינפלציה מסחרית. שפע של כסף הופך אותו חסר ערך. כמו ביוזמות מסחריות אחרות, ההיצע מוביל למחירים נמוכים. מכאן, פיחות במטבעות יגרום לבעלי הכסף לרצות להפטר ממנו מיידית. סוחרים לא ירצו להמיר את הסחורות שבידם תמורת כסף כזה, אלא אם המחיר יועלה בהרבה".
אך זו אינה הצרה האחרונה המזומנת למלך יוזם האינפלציה. מריאנה צופה היווצרות קשיים במסחר, שהוא "יסוד הרווחה הציבורית והפרטית":
- "בעיה זו צצה תמיד בעת פיחות בכסף. מיסוי סחורות ומכירות כדי להגביר את המחירים הוא פתרון קטלני לבעיה זו... [בסופו של דבר] הכסף מבוטל לחלוטין או שערכו מפוחת...
- "[לסיכום] חמדנות גורמת לעיוורון; מצוקה כספית יוצרת לחץ; אנחנו שוכחים את העבר. כך שב מחזור העוול. באופן אישי, אתני תוהה אם אלו האחראים על ניהול העניינים אינם יודעים זאת. אם הם יודעים זאת, אני תוהה מדוע הם נחפזים, למרות ידיעתם זו, לתוך האסון הזה".
