לדלג לתוכן

חדירה (יחסי מין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ביחסי מין, חדירה היא הכנסת חלק גוף, דילדו, ויברטור או אביזר מין אחר, לפתח גוף, כמו הנרתיק, פי הטבעת או הפה, כחלק מפעילות מינית אנושית או מהתנהגות מינית של בעלי חיים (אנ').[1][2][3][4]

המונח נפוץ ביותר בחוקים האוסרים פעילויות מיניות מסוימות. מונחים כמו "יחסי מין", נפוצים יותר בחוקים ישנים יותר, בעוד שחוקים פליליים מודרניים רבים משתמשים במונח "חדירה" או "בעילה" מפני שמדובר במונח רחב המקיף, אלא אם כן מוגדר אחרת, כל סוג של פעילות מינית חודרנית, כולל האצבעות או עם אובייקט, ועשוי להיות כרוך רק בחדירה המינימלית ביותר. ישנם מספר תחומי שיפוט המתייחסים לצורות חדירות מסוימות כאל "מעשים מגונים", או כטרמינולוגיה אחרת.

אי-חוקיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל, עבירות מין מסוג חדירה נחשבו לחמורות יותר מעבירות מין ללא חדירה, וחדירה לילדים נחשבה אף חמורים יותר. בדרך כלל, ילד מתחת לגיל ההסכמה החוקי אינו יכול להסכים למעשים הכרוכים בחדירה. בדרך כלל, כאשר מתקיימת חדירה לא חוקית במדינה מסוימת, היא עבירה ללא קשר לעומק החדירה וללא קשר לשפיכת נוזל הזרע.

חוקים עשויים להבחין בצורות מסוימות של חדירה כחלק מהעבירה. לדוגמה, החוק במדינת אורגון בארצות הברית קובע כי:[5]

חדירה מינית בלתי חוקית בדרגה ראשונה [היא עבירה המתרחשת כאשר העבריין] חודר לנרתיק, פי הטבעת או איבר מינו של אחר עם כל חפץ שאינו איבר מינו או פיו של השחקן, [אם הקורבן הוא] נתון לאילוץ בכפייה, [או שהוא] מתחת לגיל 12, [או] אינו מסוגל להסכים בגלל פגם נפשי, אובדן כושר נפשי או חוסר אונים פיזי

מחקרים סוציולוגיים רבים מצביעים על כך שבתרבות המערבית, חדירה נתפסת כרכיב המרכזי והחשוב ביותר ביחסי מין. חוקרים מתחומי הסוציולוגיה, המגדר והמיניות מתמקדים בשאלת מרכזיותה של החדירה בהגדרות החברתיות של יחסי מין, ובהשלכות של תפיסה זו על החברה והתרבות. ההתמקדות בחדירה כמרכיב מרכזי ביחסי מין משפיעה על תפיסות חברתיות, נורמות התנהגות ואף על מדיניות ציבורית בנושאי מיניות. מתוך מחקרים אלו עולה המושג "ציווי החדירה", המתאר את המוסכמה החברתית הרווחת לגבי מהותם של יחסי מין.[6][7][8][9][10][11][12][13][14][15][16][17][18][19][20][21][22]

ציווי החדירה - הגדרה

ציווי החדירה הוא מושג סוציולוגי המתייחס למוסכמה הרווחת שיחסי מין הטרוסקסואלים (סקס בין גבר לאישה) פירושם חדירת פין לפות. הגדרה צרה זו של יחסי מין מאדירה את אקט החדירה ויוצרת היררכיה בינו ובין אקטים מיניים אחרים הנחשבים כשוליים, כ"משחק מקדים" או לא כסקס "אמיתי".[6][7][8][9][10][11][12][13][14][15][16][17][18][19][20][21][22]

ההגדרה של "מין" היא מרכזית להבנת ציווי החדירה בחברה המערבית. במרבית ההקשרים החברתיים והתרבותיים, המונח "מין" משמש כמילה נרדפת ליחסי מין חודרניים (חדירת פין לנרתיק). תפיסה זו מושרשת עמוק בשפה היומיומית, בייצוגים תקשורתיים, ואפילו במחקר אקדמי. בתרבות הפופולרית, סצנות מיניות בסרטים וטלוויזיה לרוב מתמקדות ביחסי מין חודרניים, מחזקות את הרעיון שזוהי הצורה ה"אמיתית" או ה"עיקרית" של מין. אפילו בספרות המדעית, מחקרים רבים משתמשים במונח "מין" מבלי להגדיר אותו במדויק, מה שמוביל להנחה מובלעת שהכוונה היא ליחסי מין חודרניים. השימוש הבלתי מובחן הזה במונח "מין" מחזק את הנורמה החברתית שרואה ביחסי מין חודרניים את הביטוי העליון של אינטימיות מינית, ובכך מצמצם את התפיסה הרחבה יותר של מיניות אנושית ומגוון הפרקטיקות המיניות האפשריות.[14]

מקור המושג

המושג ציווי החדירה הוא מושג סוציולוגי, שמקורו בתיאוריות ההבנייה החברתית (קונסטרוקטיביזם). הבניה חברתית היא גישה המציעה כי המציאות החברתית נוצרת על ידי יחסי גומלין בין אנשים בחברה מסוימת. גישה זו מערערת על התפיסה שתופעות חברתיות הן טבעיות או אוניברסליות, וטוענת במקום זאת שהן תוצר של תהליכים חברתיים. היא מאתגרת הסברים מהותניים ומציעה שמה שנתפס כ"נורמלי" או "טבעי" הוא למעשה תוצאה של הבניה חברתית. דוגמאות לכך כוללות תפיסות לגבי תפקידי מגדר ומיניות, אשר נתפסות כמובנות ומעוצבות על ידי החברה. דוגמה לכך ניתן לראות בתאוריית התסריט המיני, אשר רואה בפעילות מינית ומיניות אנושית אינטראקציה נלמדת בעלת אופי חברתי. לפי תאוריה זו, המיניות האנושית מיוצרת, מאורגנת ומתוחזקת חברתית ומשתנה בהקשר חברתי. התסריטים המיניים הם מעין "מרשמים" תרבותיים וחברתיים המכתיבים את ה"מי", "מה", מתי", "איפה" ו"איך" של ההתנהגות המינית (ויחסי המין בפרט), ומהי המשמעות של אותם יחסי מין או התנהגות מינית כאשר הם מתרחשים.

בהתבסס על התאוריות הללו, ניתן לטעון כי המרכזיות של חדירה ביחסי המין היא תוצר של הבנייה חברתית ולא של כורח או תוצר ודאי של רצון משותף בכל מפגש מיני. כלומר, יחסי מין הם מכלול של פרקטיקות שיכולות להיות מבוצעות בסדר כזה או אחר, כתלות ברצונות ובתשוקות האנשים שמקיימים אותן. חדירת פין לפות אינה הכרח, למעט כאשר מנסים להשיג הריון. למרות זאת, היא נחשבת פסגת היחסיים המיניים ונתפסת כנקודת הסיום האידיאלית שלהם. גישות סוציולוגיות מצביעות על מספר מקורות מהם התפתחה תפיסה זו:

הראשונה היא הקשר הטבעי שבין יחסי מין ובין רבייה. כאשר מטרת קיומם של יחסי מין היא רבייה, כמובן שיש צורך ממשי בקיומה של חדירה ושפיכת זרע. עם זאת, יחסי מין מתקיימים תדיר בין פרטנרים ללא קשר לרבייה אלא למימוש הנאה ועונג או כביטוי של אינטימיות זוגית. השנייה היא התיאוריה המרכזית של פרויד אודות המיניות הנשית, לפיה אישה בוגרת יכולה וצריכה להגיע לאורגזמה נרתיקית ולא דגדגנית. השלישית, לפי ההגות הפמיניסטית, מצויה ביחסי הכוח שמתבטאים באקט החדירה ובאופן בו חדירה משמרת ומשעתקת את תפקידי המגדר. הגות פמיניסטית רדיקלית רואה בחדירה ככופה על האישה את כוחו של הגבר ואת הדרישה לענות לצרכיו המיניים.

ביקורת על ציווי החדירה טוענת כי מודל זה משרת עליונות גברית ואינו משחרר נשים, מתעלם ממגוון רחב של ביטויים מיניים ומהשפעות תרבותיות על מיניות. הדיון בהשלכות החברתיות של ציווי החדירה מדגיש את תפקידו בשימור יחסי כוח לא שוויוניים במיניות ובחברה בכלל.[21][18][12] 

בנוסף, ממחקרים עולה שלציווי החדירה יכולה להיות השפעה שלילית על נשים וגברים הטרוסקסואליים וכן שהוא משפיע על תפיסת המין של גברים ונשים ככלל.[6][7][8][9][10][11][12][13][14][15][16][17][18][19][20][21][22]

ציווי החדירה כמשקף ומשעתק יחסי כוח מגדריים לא שוויוניים במיניות ההטרוסקסואלית

ציווי החדירה מניח רצף אופייני של פעילות מינית הכולל חדירה, אורגזמה נשית, ולבסוף אורגזמה גברית כשיא המפגש המיני. ביקורות על תפיסה זו גורסות כי היא מעניקה עדיפות לסיפוק המיני הגברי, כאשר האורגזמה הנשית נתפסת כאמצעי להשגת האורגזמה הגברית ולא כמטרה בפני עצמה. עוד נטען כי גישה זו מגבילה מאוד את האפשרויות לביטוי והבנה של הנאה מינית נשית מחוץ להקשר של חדירה. היא יוצרת ציפייה שנשים יחוו אורגזמה דרך חדירה בלבד, למרות שמחקרים מראים כי רבות אינן מגיעות לאורגזמה באופן זה. יתר על כן, ציווי החדירה מחזק את הרעיון של הגבר כ"מעניק" האורגזמה לאישה, ובכך מאשרר את זהותו כגבר מיני "אמיתי". עוד גורסות הביקורות כי הזהויות החיוביות הזמינות לנשים במסגרת שיח זה מוגבלות. תפיסה זו משפיעה גם על האופן שבו נשים תופסות ומפרשות את חוויותיהן המיניות. היעדר אורגזמה במהלך חדירה עלול להיתפס כבעיה או כחוסר תפקוד, במקום כווריאציה טבעית של חוויה מינית.[11][8]

השפעת ציווי החדירה על נשים ביחסים הטרוסקסואליים

לציווי החדירה השפעות רבות ונרחבות על נשים הטרוסקסואליות. השיח החברתי מציב את החדירה הווגינלית במרכז ומגדיר אותה כפרקטיקה עיקרית ביחסי מין הטרוסקסואליים.תפיסה זו מניחה כי נשים הן פסיביות ביחסים מיניים, בעוד גברים נתפסים כדומיננטיים ואחראים ליזום ולהוביל את האינטראקציה המינית.[22] שורשיה של תפיסה זו נעוצים עמוק בהיסטוריה. מחקרים היסטוריים מצביעים על כך שתפיסת החדירה כאקט של שליטה ובעלות מושרשת עמוק בתרבויות עתיקות. בחברות היווניות, הרומיות והישראליות הקדומות, אלימות מינית הייתה חלק אינטגרלי ממעשי מלחמה ושימשה כאמצעי לביטוי שליטה, נקמה והשפלת האויב. למשל, בספרות היוונית העתיקה, אונס מתואר כחלק מהכיבוש וכסמל לניצחון מוחלט. ברומא העתיקה, אלימות מינית הייתה חלק שכיח מביזת ערים כבושות. פרקטיקות אלו לא היו רק תוצאה של דחפים אישיים של חיילים, אלא לעיתים קרובות היוו חלק ממדיניות רחבה יותר של כיבוש והכנעה. תפיסות אלו של חדירה כאקט של כוח היו קשורות עמוקות לתפיסות של גבריות, ברבריות ונקמה, ושיקפו ועיצבו את יחסי הכוח בין מנצחים למנוצחים בעת העתיקה.[23]

השפעתן של תפיסות היסטוריות אלו ניכרת עד היום בתרבות המערבית המודרנית ובהבנה העכשווית של יחסי מין הטרוסקסואליים.

נורמות חברתיות אלו מפעילות לחץ על נשים לקבל את החדירה כצורה העיקרית או היחידה של ביטוי מיני, גם אם זה לא בהכרח מקור העונג העיקרי עבורן. התמקדות זו בחדירה מחזקת יחסי כוח שבהם גוף האישה נתפס כאובייקט לכיבוש, במקום כמשתתף שווה בחוויה מינית הדדית. כתוצאה מכך, האוטונומיה המינית של נשים והאפשרות שלהן לחקור צורות מגוונות של אינטימיות ועונג עלולות להיות מוגבלות.[22]

ציווי החדירה משפיע רבות על נשים הסובלות מכאב בעת קיום יחסי מין. נשים אלו חשות לחץ חברתי ואישי לקיים יחסי מין הכוללים חדירה, למרות הכאב, כדי למלא את תפקידן המגדרי כנשים "נורמליות" בזוגיות הטרוסקסואלית. הן מביעות חשש מדחייה או מנטישה אם לא יספקו את הציפייה לחדירה, ומרגישות שגופן "מכשיל" אותן בהשגת אינטימיות ומיניות "תקינה". חלקן אף ממשיכות לקיים יחסי מין כואבים מתוך תחושת מחויבות או מתוך פחד לאבד את בן הזוג. ציווי החדירה מעמיק את תחושת הפגימות והנחיתות שלהן כנשים, ומקשה עליהן לבטא את גבולותיהן ורצונותיהן המיניים האמיתיים.[21][11]

בנוסף, ציווי החדירה משמעותי גם לחוויותיהן של נשים דתיות. הציווי החברתי והדתי לקיים יחסי מין מלאים הכוללים חדירה בליל הכלולות או מספר ימים אחריו יוצר לחץ רב על הכלות הצעירות. נשים רבות חוות את המעבר החד מחיים ללא מגע פיזי עם גברים לחיים אינטימיים מלאים כדיסוננס קוגניטיבי ורגשי. הן נדרשות לעבור במהירות מתפיסה של הגוף כמוצנע וצנוע לתפיסה של הגוף כאובייקט מיני. ציווי זה יוצר חרדה, מתח ולעיתים אף כאב פיזי בקרב נשים רבות שאינן מוכנות נפשית או פיזית לחדירה מלאה בשלב כה מוקדם של חיי הנישואין. הדרישה החברתית לעמוד בציווי זה עלולה לגרום לנשים לדחוק את רצונותיהן ותחושותיהן האישיות ולהיכנע ללחץ החיצוני.[18][19] 

השפעת ציווי החדירה על גברים ביחסים הטרוסקסואלים

תפקיד המגדר הגברי תובע מגברים לעמוד בדרישות תרבותיות ובהם היותם יוזמים, פוריים, מפעילי כוח, מאופקים רגשית אך יצריים ובעלי אוריינות מינית גבוהה. תביעה זו להשתייך לגבריות ההגמונית משפיעה על גברים כפרטים ומכוונת את התנהגותם ואת האופן שבו הם תופסים את עצמם ביחס לגבריות זו. בייחוד, הגבריות ההגמונית מקנה מקום מרכזי לתפקוד המיני. בתוך כך, גברים מצופים להיות יצריים, מסוגלים לשלוט באיבר המין שלהם, להחזיק זמן רב באקט המיני, להכיר תנוחות שונות ובעצם לנהל את קיום היחסים כך שגם הגבר וגם בת הזוג שלו ייהנו. חוסר תפקוד מיני, לרבות אימפוטנציה, מהווה איום ממשי על הגבריות.[20][16]

ציווי החדירה מתקשר באופן הדוק למושג הפאלוס בתרבות המערבית. לאורך ההיסטוריה, איבר המין הזכרי הפך לסמל של כוח, פריון ושליטה. תפיסות אלו השתרשו עמוק בתרבות ומשפיעות על האופן שבו גברים תופסים את עצמם ואת גבריותם. הציווי יוצר לחץ חברתי מתמיד לביצוע מיני המתמקד בחדירה, מה שעלול להוביל לחרדת ביצוע ותחושות כישלון. הדגש על חדירה משפיע על דימוי הגוף ותפיסה עצמית של גברים, תוך קישור בין גבריות ליכולת לבצע חדירה ואף לספק אישה. סקרים מראים שרוב הגברים בחברה המערבית מעניקים חשיבות עליונה ליכולת להיות מאהב טוב ולהביא את בת הזוג לאורגזמה.  בהקשר הישראלי, ציווי החדירה מקבל תיקוף נוסף כאשר ביצועים מיניים מהווים דרך להוכחת הגבריות, במיוחד במסגרת השירות הצבאי וההוויי הצוותי. זאת ועוד, ציווי החדירה מקבל משמעות סימבולית שקשורה ביכולת "הגברית" לשלוט, להפעיל כוח ולהגן על המדינה. כך, ציווי החדירה הופך לחלק בלתי נפרד מהאתוס הלאומי והצבאי בישראל.[22][20][6]

לציווי החדירה יכולות להיות השלכות בריאותיות משמעותיות על גברים. מבחינה פיזית, הלחץ לביצוע מיני ממוקד חדירה עלול לגרום לבעיות בתפקוד המיני כגון אין אונות או שפיכה מוקדמת. מבחינה נפשית, התמקדות זו עלולה להוביל לחרדת ביצוע, תחושות אשמה או חוסר ערך, כאשר גברים מרגישים שאינם עומדים בציפיות. בנוסף, ההתמקדות בחדירה עלולה להוביל להזנחת היבטים אחרים של מיניות ואינטימיות, מה שעלול לפגוע באיכות חיי המין ובמערכות יחסים בכלל.[22][12]

מחקרים שנעשו על מיניות בגיל מבוגר מצאו גם הם את השפעות ציווי החדירה על תפיסת המיניות הגברית, אם כי נראה שבשלב מאוחר בחיים גברים מאתגרים תפיסה זו; לאורך השנים, ובמיוחד מאז הופעת הוויאגרה, חלו שינויים משמעותיים בתפיסות לגבי מיניות גברית והזדקנות. בעבר, התקיימו שני נרטיבים מרכזיים, האחד ראה את השינויים המיניים בגיל מבוגר כשליליים, והשני כחיוביים עם הזדמנויות חדשות. עם הופעת הוויאגרה, התפתחו נרטיבים חדשים המתנגדים לקבלת שינויים מיניים ומעודדים "תיקון" שלהם. הויאגרה למעשה מהווה גורם המחזק ומתקף את חשיבות החדירה ביחסי מין. מתוך כך, מועבר לגברים המסר שעליהם להתעלם משינויים החלים בגופם ובחייהם והם נדרשים להמשיך ולבצע את אקט החדירה גם בגיל מבוגר. כך נמנעת האפשרות לבחינת אפשרויות מיניות אחרות שאולי מתאימות או מיטיבות יותר בשלבים שונים של החיים. בבחינה כללית יותר נראה שחל שינוי גם בגישה הרפואית; ספרי עזרה עצמית לפני עידן הוויאגרה הדגישו את הטבעיות של שינויים מיניים, בעוד שאחרי הוויאגרה הם עודדו "תיקון" של שינויים אלה. מחקרים רפואיים שינו את גישתם משינויים טבעיים ל"הפרעות" הדורשות טיפול, והתעשייה הרפואית קידמה את הרעיון של "מין לכל החיים" המבוסס על יכולת לקיים יחסי מין חודרניים.[7]

ציווי החדירה ותפיסת יחסי מין ביחסים להט"ביים

ציווי החדירה מתייחס לתפיסה החברתית שרואה בחדירה מרכיב מרכזי ביחסי מין. מחקרים מצביעים על כך שהשיח החברתי והתרבותי סביב מיניות משפיע באופן משמעותי על החוויות והתפיסות המיניות של להט"בים. בפרט, נמצא כי השיח הציבורי נוטה להדיר ולהשתיק מיניות הומוסקסואלית ולסבית, מציאות המשפיעה על האופן שבו להט"בים תופסים ומבטאים את מיניותם, כולל את יחסם לציווי החדירה.[17][15][14]

מחקר שבחן את ההגדרות שאנשים נותנים למין ואובדן בתולין מצא שאנשים מדרגים פעילויות מיניות שונות ברמות שונות של "מיניות", במקום לראות אותן כבינאריות (מין או לא מין). נמצאו הבדלים משמעותיים בין קבוצות מיניות שונות בהגדרותיהן למין. נשים לסביות, למשל, נטו לדרג מגע חד-כיווני באיברי המין כ"מיניות" יותר מקבוצות אחרות. באופן דומה, גברים הומואים נטו לדרג יחסי מין אנאליים כ"מיניות" יותר מקבוצות אחרות. הבדלים אלו מדגישים את ההשפעה המשמעותית של זהות מינית וניסיון מיני על הגדרות למהו מין.[15][14] ניתן לטעון שהגדרתו של מין אנאלי כ"מיניות" בקרב הומואים היא למעשה ביטוי של ציווי החדירה, אך בשלב זה אין מחקרים התומכים באופן ברור בטענה זו.

טכנולוגיות חדשות וציווי החדירה

בשנים האחרונות, התפתחויות טכנולוגיות חדשות בתחום המיניות מציבות אתגר לתפיסת ציווי החדירה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא תחום הטלדילדוניקה (Teledildonics). טלדילדוניקה מתייחסת לצעצועי מין המופעלים מרחוק, המאפשרים אינטראקציה מינית בין שותפים הנמצאים במרחק פיזי זה מזה. המושג הוצג לראשונה בשנת 1974 על ידי טד נלסון, וקיבל תאוצה בשנות ה-90 עם התפתחות האינטרנט והמציאות הווירטואלית. מכשירים אלו מאפשרים גירוי מיני הדדי באמצעות טכנולוגיה הפטית (מבוססת מגע), והם מתוכננים לדמות את תחושת החדירה או הגירוי המיני מרחוק. לרוב, המכשירים מגיעים בזוגות - אחד לגבר ואחד לאישה, ואלה מכשירים המדמים איברי מין.[9]

למרות שטכנולוגיה זו מאפשרת צורות חדשות של אינטראקציה מינית, המחקר מצביע על כך שהיא למעשה מחזקת את ציווי החדירה במספר אופנים. ראשית, רוב המכשירים מתוכננים לדמות את פעולת החדירה, מה שמשמר את התפיסה שזוהי הצורה העיקרית של מין. שנית, המכשירים לרוב מחולקים ל"זכריים" ו"נקביים" וככאלה, משמרים תפיסות מסורתיות של תפקידי מגדר ביחסי מין. בנוסף, הטכנולוגיה מתמקדת בגירוי איברי המין, תוך התעלמות מאזורים ארוגניים אחרים בגוף. לבסוף, החברות המשווקות מכשירים אלו משתמשות בשפה המדגישה את הדמיון ל"דבר האמיתי", כלומר, לחדירה.[9]

משמעויות והשלכות של מגמה זו הן מרובות ומורכבות. קיים פרדוקס טכנולוגי, שבו בעוד שהטכנולוגיה מאפשרת צורות חדשות של אינטימיות, היא גם משמרת תפיסות מסורתיות של מיניות. ניתן לראות בכך החמצה של הזדמנות, שכן הפוטנציאל של טכנולוגיות אלו לאתגר ולהרחיב את התפיסות המיניות אינו ממומש במלואו. מבחינה תרבותית, חיזוק ציווי החדירה באמצעות טכנולוגיה עשוי להשפיע על תפיסות מיניות רחבות יותר בחברה. עבור קהילת הלהט"ב, למרות שהטכנולוגיה מאפשרת שימושים מגוונים, הדגש על חדירה עלול להדיר או להמעיט בחשיבותן של צורות אחרות של אינטימיות מינית. מבחינת בריאות מינית, התמקדות בחדירה עלולה להוביל להזנחת היבטים אחרים של בריאות ורווחה מינית.[9]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חדירה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Cecie Starr, Beverly McMillan (2008). Human Biology. Cengage Learning. p. 314. ISBN 978-0495561811. נבדק ב-30 באפריל 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ "Sexual intercourse". Collins English Dictionary. נבדק ב-5 בספטמבר 2012. {{cite encyclopedia}}: (עזרה)
  3. ^ Barry R. Komisaruk; Beverly Whipple; Sara Nasserzadeh; Carlos Beyer-Flores (2009). The Orgasm Answer Guide. JHU Press. pp. 108–109. ISBN 978-0-8018-9396-4. נבדק ב-6 בנובמבר 2011. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ Janell L. Carroll (2009). Sexuality Now: Embracing Diversity. Cengage Learning. pp. 270–271. ISBN 978-0-495-60274-3. נבדק ב-19 בדצמבר 2010. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ Unlawful sexual penetration in the first degree, Oregon Statutes § 163.411
  6. ^ 1 2 3 4 POTTS, A., “The Essence of the Hard On”: Hegemonic Masculinity and the Cultural Construction of “Erectile Dysfunction”, Men and Masculinities 3(1), 2000, עמ' 85-103
  7. ^ 1 2 3 4 Potts, A., Grace, V. M., Vares, T., & Gavey, N., “Sex for life”? Men’s counter-stories on “erectile dysfunction”, male sexuality and ageing, Sociology of Health & Illness 28(3), 2006, עמ' 306–329
  8. ^ 1 2 3 4 Stelzl, M., & Lafrance, M. N., “Damned if you do, damned if you don’t”: Women’s accounts of feigning sexual pleasure, Feminism & Psychology, 31(3),, 2021, עמ' 385–403
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 Faustino, M. J., Rebooting an Old Script by New Means: Teledildonics—The Technological Return to the ‘Coital Imperative.’, Sexuality & Culture 22(1), 2018, עמ' 243–257
  10. ^ 1 2 3 McPhillips, K., Braun, V., & Gavey, N. (2001). Defining (hetero) sex: How imperative is the “coital imperative”? Women’s Studies International Forum, 24(2), 229–240., Defining (hetero) sex: How imperative is the “coital imperative”?, Women’s Studies International Forum 24(2), 2001, עמ' 229–240
  11. ^ 1 2 3 4 5 Kaler, A, Unreal woman: Sex, gender, identity and the lived experience of vulvar pain, Feminist Review 82, 2006, עמ' 50-75
  12. ^ 1 2 3 4 5 Jackson, M, Sex research and the construction of sexuality: A tool of male supremacy?, Women’s Studies International Forum Women’s Studies International Forum, 1984, עמ' 43–51
  13. ^ 1 2 3 Horowitz, A. D., & Bedford, E, Graded Structure in Sexual Definitions: Categorizations of Having “Had Sex” and Virginity Loss Among Homosexual and Heterosexual Men and Women, Archives of Sexual Behavior 46(6), 2017, עמ' 1653–1665
  14. ^ 1 2 3 4 5 6 Cohen, J. N., Byers, E. S., & Walsh, L. P, Factors Influencing the Sexual Relationships of Lesbians and Gay Men, International Journal of Sexual Health 20(3),, 2008, עמ' 162-176
  15. ^ 1 2 3 4 5 Bairstow, A, Is the coital imperative really imperative? an exploratory study of the experience of individuals in heterosexual relationships who have been unable to have penile-vaginal intercourse, Widener University ProQuest Dissertations & Theses, 2017
  16. ^ 1 2 3 4 רוס, ח', רגשות, שאיפות ומשמעויות שגברים דתיים לאומיים חווים סביב המיניות שלהם. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2018
  17. ^ 1 2 3 4 צאלח, כ', "רוב הסיכויים שזיכרון העבר יישכח כלא היה": הבניה של הומוסקסואליות במדורי ייעוץ בעיתוני נוער, סוציולוגיה ישראלית ז(2), 2006, עמ' 317-350
  18. ^ 1 2 3 4 5 פרינס, מ', בין גוף לחברה: מיניות נשית בחברה הדתית - לאומית. עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר אילן, 2017
  19. ^ 1 2 3 4 יעקבי ת' וסגל א', התמודדות עם וסטיבולדיניה והשפעותיה על זהות בקרב נשים דתיות לאומיות., פסיכואקטואליה אביב 2024 (94), 2024, עמ' 25-31
  20. ^ 1 2 3 4 5 בוקובזה, ג', "גברים בסקס". הדרמה של הגבריות החדשה, הוצאת מודן, 2017
  21. ^ 1 2 3 4 5 אורשלימי, ש', הטרוסקסואליות, כאב, התנגדות: חוויותיהן של נשים עם וסטיבוליטיס. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר אילן, 2015
  22. ^ 1 2 3 4 5 6 7 אהרון ת', החוויה של "תסמונת הפין הקטן" בקרב גברים ישראליים הטרוסקסואלים. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בן גוריון, 2021
  23. ^ Vikman, E., Ancient origins: Sexual violence in warfare, Part I., Anthropology & Medicine 12(1), 2005, עמ' 21–31
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חדירה_(יחסי_מין)&oldid=39908336"