חביב בורגיבה
 | |||||||||
| לידה |
3 באוגוסט 1903 מונסתיר, תוניסיה הצרפתית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 באפריל 2000 (בגיל 96) מונסתיר, תוניסיה | ||||||||
| מדינה |
תוניסיה הצרפתית, תוניסיה  | ||||||||
| מקום קבורה | מונסתיר, תוניסיה | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| מפלגה | מפלגת "החוקה" (יוסדה על ידי בורגיבה) | ||||||||
| בת זוג |
מופידה בורגיבה (מתילד לורין) (צר') ואסילה בורגיבה (צר') | ||||||||
|
www | |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
חביב בורגיבה (בערבית: حبيب بورقيبة, תעתיק מדויק: חביב בורקיבה; 3 באוגוסט 1903 – 6 באפריל 2000) היה נשיא תוניסיה משנת 1957 ועד שנת 1987. הוא נחשב לאבי האומה התוניסאית, ונוהגים להשוותו למוסטפא כמאל אטאטורק בשל הרפורמות הפרו-מערביות שהונהגו במהלך שנות שלטונו.
בורגיבה נולד במונסתיר והפך לנשיא תוניסיה בשנת 1957 לאחר הדחתו של המלך (שמלוכתו הייתה מוסדרת בחקיקה). הוא תמך בחילון ובשוויון זכויות לנשים. בשנת 1975 בחר בו הפרלמנט התוניסאי כנשיא לכל חייו.
נשיאותו הופסקה ב-7 בנובמבר 1987 בהפיכה שביצע ראש הממשלה זין אל-עאבדין בן עלי: בן עלי הסתייע ברופאים כדי להכריז על בורגיבה בלתי כשיר לשלטון עקב שיטיון, תפס את מקומו כנשיא המדינה ושלחו למעצר בית במונסתיר, שם היה כלוא למעלה מ-12 שנים, עד מותו.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בורגיבה למד משפטים ומדע המדינה באוניברסיטת סורבון שבפריז, ובשובו לתוניסיה עבד כמשפטן ולאחר זמן ייסד עיתון לאומני. בתחילת דרכו הפוליטית היה חבר במפלגת החוקה אך התאכזב מעמדותיה המתונות ומחוסר הישגיה והקים עם שותפיו לדעה מפלגה חדשה, נאו-דסתור.
המאבק לעצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חביב בורגיבה היה ממנהיגי המאבק הלאומי התוניסאי. הוא תמך במאבק לא-אלים נגד הצרפתים ששלטו בתוניסיה מ-1881.
עוד לפני מלחמת העולם השנייה, הוגלה בורגיבה מתוניסיה כחלק מצעדי המנע הצרפתיים כלפי התנועה הלאומית. בורגיבה הורשה לחזור לתוניסיה ב-1949 וכחלק ממדיניותו הלא אלימה ניהל מגעים עם הצרפתים למען הענקת עצמאות לתוניסיה. הצרפתים מצידם הסתפקו ברפורמות מזעריות. ב-1952 בעקבות כישלון המגעים בורגיבה שינה את מדיניותו והונהג מאבק אלים נגד הצרפתים.
בעקבות המאבק האלים ובעקבות עלייתו לשלטון בצרפת של פייר מנדס פראנס, התרככה העמדה הצרפתית, ובשנת 1955 הוכרזה עצמאות תוניסיה.
בשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בורגיבה הנהיג רפורמות רבות והעניק זכויות שונות לנשים. הוא נחשב כמנהיג פרו-המערבי בתקופת המלחמה הקרה והיה מקורב לארצות הברית.
על אף עמדותיו המערביות, האנטי אסלאמיות והרפורמות שהנהיג ב-1964 בורגיבה העביר חוק, שלפיו מפלגתו היא המפלגה החוקית היחידה בתוניסיה. בורגיבה המשיך בצעדיו הטוטליטריים וב-1974 נהפך לרודן בהכריזו על עצמו כעל נשיא המדינה למשך כל ימי חייו. מאות בני אדם, שהואשמו בחברות במפלגות ובארגונים בלתי חוקיים נאסרו.
ב-1982 בורגיבה העניק מקלט להנהגת אש"ף בתוניס, לאחר שזו עזבה את ביירות בזמן מלחמת לבנון הראשונה. את המקלט לראשי אש"ף הסדירה ארצות הברית עוד טרם פינויים, בעזרת רעייתו של בורגיבה, ואסילה.[1]
היחס ליהודים ולישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי עצמאות תוניסיה ב-1956 חלה הרעה משמעותית במצב יהודיה. בורגיבה נהג להתבטא בחריפות כנגד ישראל, והיהודים נחשפו לרדיפות על רקע לאומני.
על אף שהתבטא כנגד ישראל בחריפות, היה בורגיבה הראשון מבין מנהיגי ערב שקרא להכרה בישראל, עוד ב-1965, בנאום ביריחו שהייתה אז בשליטת ממלכת ירדן, וזאת בתמורה לחזרתה לגבולות החלוקה, והשבת הפליטים על פי החלטות האו"ם 181 ו-194. דברי בורגיבה עוררו סערה בעולם הערבי.[2] יוזמת בורגיבה לא הובילה לצעדים ממשיים, ומלחמת ששת הימים וועידת חרטום שבאו בעקבותיה מנעו את מימושה.
בעקבות מלחמת ששת הימים חלה החמרה נוספת במצבם של היהודים, ובתקופה זו עזבו רבים מהם את המדינה, והיגרו בעיקר לישראל ולצרפת.
סוף ימיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תוניסיה | ||
ב-1984 פרצו בתוניסיה מהומות על רקע העלאת מחירי המזון. כתוצאה מהמצב הכלכלי הקשה עלה כוחו של הזרם האיסלמי וגבר המאבק של השלטון בהם. שיא המאבק הגיע ב-1986 עם שפיטתם של ארבעה מוסלמים קיצונים למוות.
ב-1987 בעקבות ההידרדרות החמורה בתוניסיה, לאחר 31 שנות שלטון, הוכרז בורגיבה על ידי רופאיו כבלתי כשיר לשלוט. את מקומו תפס מי שכיהן אז כראש הממשלה, זין אל-עאבדין בן עלי, ובורגיבה הושם במעצר בית למשך 13 שנה בעיר הולדתו עד יום מותו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חביב בורגיבה (בצרפתית, בערבית ובאנגלית)- האתר הרשמי של חביב בורגיבה (מנוהל על ידי בני משפחתו)
- חביב בורגיבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מיכאל מ' לסקר, בין בורגיביזם לנאצריזם: יחסי ישראל–טוניסיה והסכסוך הערבי־ישראלי בשנות החמישים והשישים, עיונים בתקומת ישראל 11, 2001, עמ' 46–79
- חביב בורגיבה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
חביב בורגיבה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
חביב בורגיבה, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אהוד יערי, זאב שיף, מלחמת שולל, הוצאת שוקן, 1984, עמ' 279–280
- ^ ישראל 50, ספריית מעריב, 1997, בעמוד על שנת 1965
| נשיאי תוניסיה | ||
|---|---|---|
|
