חארה (תוניס)
 | |
| רובע החפסיה כיום | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר |
תוניס  |
| קואורדינטות | 36°47′56″N 10°10′12″E / 36.798888888889°N 10.17°E |
 | |
  | |
חארה (בערבית: الحارة), המכונה כיום חפסיה,[1] היה הרובע היהודי ברובע המדינה בתוניס, בירת תוניסיה.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"חארה", שפירושו "רובע" בניב הערבי התוניסאי, נגזר מארבע המשפחות היהודיות שהקימו את השכונה על פי הפולקלור המקומי. בערבית תוניסאית, ḥāra מתייחס אך ורק לשכונות יהודיות;[2] בערבית תקנית, המונח פשוט פירושו "שכונה". החארה של תוניס בלט מרוב המלאחים משום שלא היו לו חומות שהפרידו בין האזור המיושב היהודי לשאר אזורי הרובע.[2][3]
בית הכנסת ברובע נבנה בימי הביניים ונהרס ב־1961.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות החארה אינם מוגדרים היטב. לפי ר' בונקורו ווליני, ליהודים לא הייתה זכות ללון ברובע המדינה של תוניס עד המאה ה-12. הם היו צריכים לצאת כל יום לפני סגירת הדלתות ולתפוס מחסה בפאתי העיר, במיוחד בכפר מלאסין מה שהפך אותם לפגיעים לשוד על ידי בוזזים.
סידי מחרז
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי האגדה, היהודים ביקשו את התערבותו של סידי מחרז (אנ') (חי 951 - 1022) שהיה ולי מלומד ונחשב כיום הפטרון של תוניס, כדי לשכנע את הביי לאפשר להם להתיישב בתוך המדינה ולהגן על עצמם. לשם כך, הם הכינו שני פגיונות מצופים בזהב והציעו אחד מהם לביי כאות כבוד והערצה. ואז הרב שהוביל את המשלחת לפגוש את הביי אמר לו שיש עותק בקונסטנטינופול, ושסידי מחרז, משרתו הנאמן של הביי, יכול להחזיר אותו בעזרת כוחות הקסם שלו. בינתיים, היהודים הפצירו בסידי מחרז לשחק את המשחק ולהביא את הפגיון הנוסף אל הביי, ואז לבקש, כפרס, את הכנסתן של ארבע משפחות יהודיות למדינה. מחרז הסכים. מאחר שמשפחות יהודיות היו מעטות ומפוזרות, על פי הסכם זה הצליחו להיכנס כל האנשים שחיו בכפר מלאסין.
כדי לבחור את המיקום הטוב ביותר עבור הרובע החדש, הביי ביקש מסידי מחרז לזרוק את המקל שלו מראש הצריח לכיוון הפרבר של באב סויקה. היהודים בנו את בתי המגורים הפנימיים הראשונים שלהם בהיסטוריה של תוניס, היכן שנפל המקל.
דעיכה ושיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקהילה היהודית של תוניס התגוררה בחארה מהמאה ה-13 עד שהחלו לעבור ללה גולט במהלך התקופה הצרפתית של תוניסיה.[3] הרובע עבר תהליך שיקום ארוך, שהחל בשנות ה-30 של המאה ה-20 ונמשך לאחר עצמאותה של תוניסיה ב-1956.[4] לפי מפקד האוכלוסין של שנת 1956 היו בחארה 11,258 תושבים, מתוכם 7,638 יהודים. ישנן תוכניות בקרב התושבים לשחזר את סלא אל-כבירה, בית הכנסת הגדול של החארה, ולהסב אותו למוזיאון יהודי.[5]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תערוכת צילומים של אוניברסיטת הרווארד על תוניס: החארה
- כתבת חדשות i24 על תחיית הרובע היהודי באל חארה, תוניס, 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ La Hara de Tunis en 40 photos de la collection de Bernard Allali
- ^ 1 2 Fitoussi, Margaux. Ḥāra of Tunis. Encyclopedia of Jews in the Islamic World
- ^ 1 2 Tunis: The Hara, 19th & 20th-century photographs
- ^ Nostalgia, Memory, Place: Margaux Fitoussi on the Hara of Tunis. Harvard University
- ^ Muslim locals seek Tunis synagogue revival to honour once vibrant Jewish quarter. The Times of Israel