ח'רבת אבו טוין
 | |
| מידות | |
|---|---|
| גובה מעל פני הים |
670 מ'  |
| היסטוריה | |
| תקופות |
תקופת הברזל, התקופה הישראלית |
| אתר ארכאולוגי | |
| התגלה |
1974 |
| מיקום | |
| מדינה |
יהודה ושומרון |
| קואורדינטות | 31°39′59″N 35°05′21″E / 31.666376°N 35.089236°E |
|
(למפת הרי ירושלים רגילה)   ח'רבת אַבּו טְוֵין | |
  | |
ח'רבת אַבּו טְוֵין היא חורבה של מצודה מתקופת הברזל, בתחום ממלכת יהודה. המצודה נמצאת במורדות המערביים של הר חברון, מצפון מערב לכפר עציון שביהודה ושומרון. באתר שני חלקים: מבנה גדול היושב בראש כיפה הצופה אל עבר עמק האלה וקבוצת בתי מגורים שהוקמה על אוכף למרגלות הגבעה. המצודה הוקמה, לכל המוקדם, במאה ה-9 לפנה"ס, לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת. הכפר התפתח בסמוך למצודה ושניהם המשיכו להתקיים עד שהכפר חרב עם חורבן בית ראשון. המצודה המשיכה להיות בשימוש, עד שניטשה ונושבה רק לתקופה קצרה בעת שיבת ציון, בתקופה הפרסית. לפי השערת החופר, המצודה אבטחה את הדרך בין גב ההר לשפלת יהודה, ואולי אף השתלבה ברצף קו איתות המשואות מהשפלה אל ירושלים וסביבתה.
האתר נתגלה בשנת 1974 במהלך סיור שקיימו זכריה קלאי ועמיחי מזר יחד עם תלמידים של החוג לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, במורדות המערביים של הר חברון. האתר נחפר על ידי מזר בשתי עונות קצרות בשנים 1974-1975.[1]
מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]המצודה נמצאת על ראש גבעה טרשית בגבוה של 670 מטרים מעל פני הים, נ"צ ברשת ישראל 1585.1193.[2] הגבעה היא חלק מרכס אליו היא מתחברת מחלקה הדרום מערבי, ומשאר חלקיה היא מוקפת במדרונות תלולים. בצד המזרחי של הגבעה זורם ואדי אל-עבהרה, שהוא יובל של נחל גדור, המתחבר אל נחל האלה שבעמק האלה. החיבור שבין הגבעה לרכס הוא אוכף, שעליו נמצאים הבתים של הכפר העתיק הסמוך. הגבעה משקיפה מערבה, לכיוון השפלה. ניתן לראות ממנה את האתרים בעזקה, שוכה ותל גודד. בראות טובה אפשר גם לצפות בתל לכיש ומרשה.[3]
המצודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המצודה שנחפרה היא מרובעת. מידותיה 29.5 על 31 מטר. הקירות החיצונים דקים יחסית וכל פינה עשויה אבנים כבירות. המבנה של המצודה הוא חצר מרכזית המוקפת בחדרים מארבעת צדדיה. החדרים מחולקים על ידי קירות ושורות של עמודים מחלקים אותם למרחבים. בשער המצודה נמצא ספסל מצד אחד וחדר משמר מצד שני. מחוץ למצודה נמצא בור מים. לפי השערת החופר המצודה שימשה כמוצב צבאי בו ישב חיל מצב אשר הגן על הדרכים בין השפלה לגב ההר. במעלה אותה דרך, בואכה בית לחם, התגלה בסקר הארכאולוגי אתר נוסף במיקום אסטרטגי, ח'רבת רס א-כביר, שהועלתה במחקר אפשרות לזהותו עם גרות כמהם שמימי ירמיהו. סביר להניח שדרך זו היא אשר שימשה את יוחנן בן קרח ואנשיו בדרכם מהמצפה אל השפלה ומצרים. החופר גם העלה אפשרות לפיה המצודה השתלבה ברצף קו איתות המשואות מהשפלה (ולכיש) אל ירושלים וסביבתה. מצודות כאלה, ולדעתו בעלות תפקיד זהה, התגלו גם מצפון לח'רבת אבו טוין: בח'רבת תבנה[4] שברכס מעל ואדי פוכין, ובאתרים נוספים.[5] כמו כן סבור החופר כי המצודה היוותה מרכז שלטוני באזור בו לא היו יישובים גדולים, כיוון שהוא טרשי וקשה לעיבוד.[6]
הממצא באתר מתחלק לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה היא חרסים מן המאה ה-9 וה-8 לפנה"ס. בתקופה זו הוקמה המצודה. הקבוצה השנייה היא הקבוצה העיקרית והיא כוללת חרסים מן המאות ה-7 וה-6 לפנה"ס. קבוצה נוספת של חרסים שייכת לתקופה הפרסית אך קבוצה זאת דלה מאוד. נראה כי המצודה הוקמה על ידי ממלכת יהודה והייתה בשימוש עד חורבן הממלכה בידי הבבלים. לא נראה באתר שום סימני חורבן ולכן יש להסיק כי המצודה ניטשה על ידי תושביה, שכנראה גם לקחו עמם את כל הכלים יקרי הערך והמצודה עמדה חרבה זמן מה. נראה כי התיישבו במצודה אנשים בתקופת שיבת ציון, היא התקופה הפרסית, אך אותם אנשים התיישבו במצודה לזמן קצר ולא עשו בה שינויים של ממש. המצודה ניטשה סופית במאה ה-5 לפנה"ס לאחר התבוססות האדומים בהר חברון.[7]
הכפר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכפר הסמוך, כמו המצודה, מתוארך אך ורק לתקופת הברזל. נמצאו שרידים של עד עשרה בתים, המפוזרים ללא תוכנית מסוימת. נראה כי הכפר התפתח בסמוך למצודה ושימש כמגורי חיילים או חקלאים אשר היו קשורים בצורה כזו או אחרת למצודה. שרידי המבנים שרדו ברובם עד לגבוה של מטר. דגם היישוב מזכיר יישובים כפריים נוספים מאותה התקופה.[8] היישוב חרב במאה ה-6 לפנה"ס, בעת חורבן בית ראשון בידי הבבלים.[9]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- , החפירות בח'רבת אבו א-תוין ומערך המצודות הישראליות בהרי יהודה, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ספר יוחנן, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1981, עמ' 229-249, JSTOR 23619437
- Amihai Mazar, Three Israelite Sites in the Hills of Judah and Ephraim, The Biblical Archaeologist, Vol. 45, No. 3 (Summer, 1982), pp. 167-178
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Three Israelite Sites in the Hills of Judah and Ephraim, p. 174
- ^ אפרים שטרן, "האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל", כרך 1, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, משרד הביטחון - הוצאה לאור, כרטא ירושלים, 1992, עמ. 4, ערך אַבּו טְוֵין.
- ^ החפירות בח'רבת אבו א-תוין ומערך המצודות הישראליות בהרי יהודה, עמ. 229
- ^ נ"צ ברשת ישראל 1547.1224
- ^ אפרים שטרן, "האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל", כרך 1, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, משרד הביטחון - הוצאה לאור, כרטא ירושלים, 1992, עמ. 5, ערך אַבּו טְוֵין.
- ^ אפרים שטרן, "האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל", כרך 1, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, משרד הביטחון - הוצאה לאור, כרטא ירושלים, 1992, עמ. 4-5, ערך אַבּו טְוֵין.
- ^ החפירות בח'רבת אבו א-תוין ומערך המצודות הישראליות בהרי יהודה, עמ. 246
- ^ החפירות בח'רבת אבו א-תוין ומערך המצודות הישראליות בהרי יהודה, עמ. 237
- ^ החפירות בח'רבת אבו א-תוין ומערך המצודות הישראליות בהרי יהודה, עמ. 248