לדלג לתוכן

ח'לוואת אל-ביאדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ח'לוואת אל-ביאדה, בתחילת שנות ה-1850, מאת צ'ארלס ויליאם מרדית ון דה ולדה

ח'לוואת אל-ביאדה הוא שמם של בתי התפילה של הדרוזים. המקדש העיקרי של הדרוזים נמצא בח'לוואת אל-ביאדה בלבנון.[1]

בית הספר הגבוה ללימודי הדת הדרוזית בלבנון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הח'לוואת אל-ביאדה הוא המקדש המרכזי ובית הספר התאולוגי של הדרוזים, הממוקם בלבנון ונוסד במאה ה-19 על ידי אל שייח' חמאד קאיס.[2][3][4] הוא ממוקם ליד העיירה חאצביא במחוז נבטיה בדרום מזרח לבנון. הוא נחשב למרכז הדתי החשוב ביותר לדרוזים במזרח התיכון ומהווה המקום המרכזי ללימודי הדת הדרוזית. פוקדים אותו דרוזים מכל המדינות.[5] נהוג לציין את הח'לוות כמקום בו התיישב מוחמד בן אסמאעיל א-דרזי במהלך הקריאה הדרוזית הראשונה.[6] הוא כולל ספסל אבן גדול ועגול לצד עץ אלון עתיק המכונה ה"אראופגוס של הזקנים" וממוקם במקום מבודד בין טבע ועצים. הח'לוואת מספקת כארבעים הרמיטאז'ים של הדרוזים בתקופות שונות של השנה.[7] בשנת 1838 נגנבו מהאתר עותקים של איגרות החוכמה על ידי פולשים שהגיעו ממצרים[4] המבקרים מתבקשים בנימוס לבקש אישור מהשייח' התושב לפני הכניסה לאתר והנשים המבקרות מתבקשות לכסות את ראשן כנהוג לכבד את המקום.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ח'לוואת אל-ביאדה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Nissim Dana, The Druze in the Middle East: Their Faith, Leadership, Identity and Status, Sussex Academic Press, 2003, ISBN 978-1-903900-36-9. (באנגלית)
  2. ^ Mordechai Nisan (2002). Minorities in the Middle East: A History of Struggle and Self-Expression. McFarland. pp. 98–. ISBN 978-0-7864-1375-1. נבדק ב-11 בספטמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ Nissîm Dānā (2003). The Druze in the Middle East: Their Faith, Leadership, Identity and Status. Sussex Academic Press. pp. 38–. ISBN 978-1-903900-36-9. נבדק ב-11 בספטמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Laurence Oliphant (28 במאי 2010). The Land of Gilead - With Excursions in the Lebanon. Read Books Design. ISBN 978-1-4460-0407-4. נבדק ב-11 בספטמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ הדרוזים
  6. ^ Karl Baedeker (Firm); Albert Socin; Immanuel Benzinger; John Punnett Peters (1912). Palestine and Syria, with routes through Mesopotamia and Babylonia and the island of Cyprus: handbook for travellers. K. Baedeker. נבדק ב-11 בספטמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ Robert Boulanger (1966). The Middle East, Lebanon, Syria, Jordan, Iraq, Iran. Hachette. נבדק ב-11 בספטמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)