ח'ירבת אל-חמאם
 | |
| מבט על ח'ירבת אל-חמאם | |
| שמות נוספים | נרבתא |
|---|---|
| מידות | |
| שטח | 40 דונם |
| גובה מעל פני הים | 247 מטר |
| היסטוריה | |
| תרבויות | התרבות הכנענית |
| תקופות |
תקופת הברזל II התקופה ההלניסטית בארץ ישראל התקופה הרומית בארץ ישראל |
| ננטש | התקופה הרומית בארץ ישראל |
| סוג | תל |
| מאורעות | המרד הגדול |
| אתר ארכאולוגי | |
| התגלה | 1978 |
| חפירות | אוניברסיטת חיפה במסגרת סקר הר מנשה. |
| ארכאולוגים | אדם זרטל |
| מצב | הרוס |
| גישה לציבור | לא |
| מיקום | |
| קואורדינטות | 32°24′26″N 35°08′01″E / 32.4073102°N 35.1335506°E |
|
(למפת צפון השומרון רגילה)   ח'ירבת אל-חמאם  | |
 | |
| מפה מפורטת של האתר וסביבתו | |
  | |
ח'ירבת אל־חמאם[1] הוא אתר ארכאולוגי בצפון־מערב השומרון, בו נמצאו ממצאים מתקופת הברזל על התקופה הרומית.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתר נמצא על תל ארכאולוגי בצפון מערב השומרון, סמוך ומדרום לוואדי ג'וז, אחד היובלים של נחל חדרה. ח'ירבת אל־חמאם מצויה במחצית הדרך בין עמק דותן לשרון, כ־3 קילומטר מערבית־דרומית להתנחלות מבוא דותן, 4 ק"מ מערבית צפונית לכפר הערבי עראבה ו־10 ק"מ מזרחית לבאקה אל־גרבייה, בגובה של 247 מ' מעל פני הים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקום נמצאו שרידים החל מתקופת הברזל II, כנראה מהמאה ה־10 לפנה"ס. התגלו ממצאים כנעניים רבים, בהם שרידי מבנים, חרסים וכלים, בהם חפצי פולחן, בעיקר צלמיות של האלה אשרה. רוב השרידים שבתל הם מתקופה ההלניסטית, שבה נבנו הביצורים של העיר העליונה, "אולי – על דרך ההשערה – על ידי אלכסנדר ינאי"[2].
העיר פסקה להתקיים, על פי עדות המטבעות והחרסים, בסוף המאה ה־1, היא תקופת המרד הגדול. הדבר מתאים לעדותה של מערכת המצור. לא נמצאו עדויות לחורבן או שרפה, ונראה שהעיר ניטשה. בהיעדר עדויות היסטוריות ברורות אפשר רק לשער את נסיבות סופה של העיר. מערכת המצור המשוכללת, והעובדה שהדייק לא נסגר בדרום, רומזים על אפשרות כניעתם של תושבי העיר[2].
על פי יוסף בן מתתיהו העיר נרבתא הוחרבה בידי קסטיוס גאלוס בתחילת המרד[3].
בשנים 1980–1982 חפר במקום אדם זרטל יחד עם חברי קיבוצו, עין שמר[4]. זרטל גילה את האתר במסגרת סקר הר מנשה.
תיאור העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחפירות שנערכו במקום בשנת 1982 זוהו האתרים הבאים:
- העיר העליונה – העיר בוצרה על ידי חומה עבה עגולה בצורת "גלגל שיניים". בצד הצפוני התגלה שער שלא נחפר. אותר רחוב ומבני מגורים, בחלקם עם מקוואות, המאפיין הימצאות יהודים במקום.
- מערכת המים – כללה ארבעה בורות חצובים תת־קרקעיים גדולים, שכל אחד מהם הכיל כ־500 מ"ק מים בממוצע. הבורות קבלו את מימיהם מ"אמת מים" שאספה את מי הגשם ממדרונות העיר ומגגות בתי העיר.
- מערכת המצור הרומאית – מסביב לעיר התגלתה מערכת מצור רומית, כמעט שלמה, הכוללת: דייק, סוללת מצור ומחנות. אורך הדייק היה כ־2 ק"מ. נמצאו שלושה מחנות מצור, שניים קטנים ואחד בינוני. סוללת מצור ארכה היה כ־110 מ' ורחבה כ־3 מ'. הסוללה ניצבת לחומת העיר וניגשת לחלקה התחתון. גובה הסוללה כיום כמטר אחד מעל פני האוכף, וחלקה הדרומי עוצב בצורת מעין משולש, שפורש על ידי החופרים כרחבת בניה (Baulager) – המקום שבו נהג הצבא הרומי להרכיב את מכונות המצור[2].
זיהוי השרידים במקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש המזהים את המקום בתור "אֲרֻבּוֹת", "עיר מחוז" בימי מלכות שלמה. היה זה מקום מושבו של בן־חסד, אחד הנצבים של שלמה המלך כפי שמובא בספר מלכים א': "וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים-עָשָׂר נִצָּבִים, עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וְכִלְכְּלוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, וְאֶת-בֵּיתוֹ: חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל-אחד (הָאֶחָד), לְכַלְכֵּל [...] בֶּן-חֶסֶד, בָּאֲרֻבּוֹת; לוֹ שֹׂכֹה, וְכָל-אֶרֶץ חֵפֶר." (פרק ד', ז'–י'). השם ארבות נשתמר כנראה בשמו של הכפר הסמוך ערבה[2].
הנציבות השלישית של שלמה המלך חלשה על אזור השרון ועמק חפר, כללה את העיר שוכה, המזוהה היום בין השאר עם הכפר הערבי "שְוֵיכָּה", כ־3 ק"מ צפונית מטולכרם. המחוז של ימי שלמה גבל בדרום עם המחוז השני – של הנציב בֶּן־דֶּקֶר: "בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים, וּבֵית שָׁמֶשׁ; וְאֵילוֹן, בֵּית חָנָן", במזרח עם המחוז הראשון – של בֶּן־חוּר בְּהַר אֶפְרָיִם ובצפון עם המחוז הרביעי – של בֶּן־אֲבִינָדָב, בנפת דֹּאר
לאור שרידי הדייק והמחנות הצבא בעלי אופי רומאי מניחים כי הייתה גם העיר נרבתא המוזכרת אצל יוסף בן מתתיהו כמקום אליו נמלטו יהודי קיסריה. אולם, במקור זה אין עדות לקיומו של המצור על העיר, וזיהויה שנוי במחלוקת.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדם זרטל, ארובות, חפר והנציבות השלישית של שלמה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1984
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדם זרטל, בראשית ישראל(הקישור אינו פעיל) – עם נולד – עמותת סקר השומרון ומזבח הר עיבל
- צבי אילן, נרבתא, פרשת גילויה של עיר עלומה, דבר, 23 בינואר 1981
- שאול הון, תעלומת הפרק החסר, מעריב, 13 באוקטובר 1982
- צבי אילן, ביצורים ושרידי ישוב מימי הורדוס נחשפו בחרבת חמאם, דבר, 1 באוקטובר 1981
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ במפה האתר רשום בתור "ח'ירבת אל-חמם" - ללא "א"
- ^ 1 2 3 4 אדם זרטל, 'מערכת המצור הרומית בח'ירבת אל חמאם (נרבתא) בשומרון'. קדמוניות י"ד, 1981. עמ' 112-118
- ^ יוסף בן מתתיהו מלחמות היהודים פרק ב
- ^ ל. אדיב, חברי עין שמר חפרו בנרבתא, דבר, 20 באוקטובר 1980