ח'וסרו ושירין
ח'וסרו ושִירִין (בפרסית: خسرو و شیرین; ח'סרו ו שירין) הוא שמו של רומן טרגי פרסי מפורסם. לב העלילה הוא סיפור אהבה ממקור פרסי[1] המופיע בחלק מהפואמות ההיסטוריות־אפיות של השאהנאמה. סיפורם של ח'וסרו ושירין מבוסס על דמויות היסטוריות שמשוררים פרסים מתקופה מאוחרת יותר שיוו להן אופי רומנטי. לעיתים נקרא הסיפור גם "שירין ופַרְהָאד".
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור מתאר את אהבתו של המלך הסאסאני ח'וסרו השני לנסיכה ארמית[2], שירין (אנ').
גרסתו של נט֗אמי מתחילה בתיאור לידתו של ח'וסרו, והשכלתו. אחר כך מסופר על סעודה של ח'וסרו בבית איכר, שעליה נזף בו אביו חמורות. ח'וסרו מבקש את מחילתו. הורמיז הרביעי, אביו, שכעת מרוצה מבנו, סולח לו. באותו הלילה רואה ח'וסרו בחלום את סבו אנושירוַאן. אנושירוַאן מבשר לו על אישה בשם שירין, על סוס בשם שבדיז, על מוזיקאי בשם ברבד ועל ממלכה גדולה, היא פרס.
שַפור, חבר קרוב של ח'וסרו, צייר במקצועו, מספר לח'וסרו על הנסיכה הארמנית מאהין בנו ועל אחייניתה, שירין. בשומעו את תיאוריו של שפור על תכונותיה חסרות הרבב של שירין, הנסיך הצעיר מתאהב. שפור מגיע לארמניה כדי לחפש את שירין. שפור מוצא את שירין ומציג בפניה את דמותו של ח'וסרו. שירין מתאהבת בח'וסרו ובורחת למדאִן (מחוזא), בירתו של ח'וסרו; באותו הזמן ח'וסרו בורח מזעמו של אביו, ויוצא גם הוא לחפש את שירין.
בדרך מוצא ח'וסרו את שירין עירומה, מתקלחת וחופפת את שיערה השופע. שירין מבחינה בו, אך משום שח'וסרו טייל בבגדי איכר, הם אינם מזהים זה את זה. ח'וסרו מגיע לארמניה, שם מקבלת את פניו שַׁמירה, מלכת ארמניה, וזו מספרת לו כי שירין יצאה למדאִן. שפור נשלח בשנית להביא את שירין. כששירין מגיעה שוב לארמניה, ח'וסרו נאלץ לחזור למדאן בשל מות אביו. שני האוהבים ממשיכים ללכת בכיונים נגדיים עד שח'וסרו מאבד את מלכותו בגלל גנרל בשם ברהאם צ'ובין, ובורח לארמניה.
בארמניה פוגש ח'וסרו את שירין, והיא מקבלת את פניו. היא אינה מוכנה להינשא לו עד שיכבוש שוב את ממלכתו מברהאם צ'ובין. ח'וסרו עוזב את ארמניה והולך לקונסטנטינופול. הקיסר מסכים לעזור לו להילחם בצ'ובין בתנאי שיינשא לבתו מרים. הקיסר מציב לח'וסרו תנאי נוסף – אסור לו להינשא כל עוד מרים בחיים. ח'וסרו מצליח וכובש את הממלכה. מרים, בשל קנאתה, מרחיקה את ח'וסרו משירין.
| ” | אַשְׁרֵי שִׁירִין וּמוֹתָהּ הַמָּתוֹק אַשְׁרֵי אַהֲבָתָהּ וְהַקְרָבָתָהּ |
“ |
– ח'וסרו ושירין | ||
באותו הזמן מתאהב ארכיטקט ושמו פרהאד בשירין, והופך ליריבו של ח'וסרו במשולש האוהבים. ח'וסרו לא יכול להישאר עם פרהאד, ולכן הוא שולח אותו לַגלות בהר ביסותון תוך שהוא מטיל עליו משימה בלתי אפשרית – לחצוב מדרגות מסלעי הצוק. פרהאד מתחיל במשימה בתקווה שח'וסרו יאפשר לו להינשא לשירין. תחת זאת שולח ח'וסרו שליח לפרהאד, המבשר לו בשורת איוב כוזבת: שירין מתה. בשומעו את החדשות הכוזבות, פרהאד משליך עצמו מראש ההר ומת. ח'וסרו כותב מכתב לשירין, המביע את צערו על מותו של פרהאד. זמן קצר לאחר תקרית זו מתה גם מרים, ושירין מגיבה לח'וסרו במכתב ניחומים נוסף.
בטרם יציע ח'וסרו נישואים לשירין, הוא מנסה לקיים יחסי מין עם אישה נוספת בשם שֶכַּר באספהאן, דבר המעכב פעם נוספת את איחוד האוהבים. לבסוף הולך ח'וסרו אל טירתה של שירין כדי לראותה. שירין מבחינה שח'וסרו שיכור ואינה מאפשרת לו להיכנס לטירה. היא בעיקר נוזפת בו על יחסיו עם שֶכַּר. עצוב ודחוי, חוזר ח'וסרו לארמונו.
שירין מסכימה לבסוף להינשא לח'וסרו לאחר כמה מעללים רומנטיים והירואים נוספים. עם זאת, שירויה, בנו של ח'וסרו מאשתו מרים, מאוהב אף הוא בשירין. שירויה רוצח את אביו ח'וסרו ושולח שליח לשירין, המוסר לה שכעבור שבוע תיאלץ להינשא לו. שירין, כדי להימנע מלהינשא לשירויה, מתאבדת. ח'וסרו ושירין נקברים יחדיו בקבר אחד.
בתרבות הפרסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזכורים רבים מופיעים לאגדה גם בשירתם של משוררים פרסים אחרים, כגון פרוחי, קטרן, מסעוד סעד סלמן, עות'מן מח'תארי, נאצר ח'וסרו (אנ') ועוד. נט֗אם אלמלכ ציין כי האגדה הייתה סיפור פופולרי בתקופתו[3].
גרסתו של נט֗אמי
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף שהסיפור היה ידוע עוד לפני נט֗אמי, הוא הביא את הסיפור לרמתו הרומנטית הגבוהה ביותר. בניגוד לשאהנאמה, המתמקד בהיסטוריה, במלכותו ובקרבותיו של ח'וסרו, נט֗אמי החליט להתמקד בהיבט הרומנטי של הסיפור.
כאשר ביקש הסולטאן הסלג'וקי ארסלן מנט֗אמי שיר אהבה אפי מבלי לפרט עוד, נט֗אמי בחר את סיפורם של ח'וסרו ושירין, המתרחש באזורו ומבוסס לפחות בחלקו על עובדות היסטוריות, על אף שכבר בתקופה זו היה הסיפור עטוף בהילה של אגדה.
המעשייה על ח'וסרו ושירין ידועה מאוד
ולמען האמת, אין סיפור מתוק יותר מזה— ההקדמה לח'וסרו ושירין
רווחת הסברה כי זוהי אחת מיצירותיו הטובות ביותר של נט֗אמי, וכי כתיבתה נמשכה 16 שנים; אשתו, אפק, מתה זמן קצר לאחר השלמת היצירה. ליצירתו זו של נט֗אמי היו עוד גרסאות חדשות רבות.
מלבד פירדוסי, שירו של נט֗אמי הושפע גם מאסעד גורגאני ומשירו ויס וראמין[4] המדבר על דברים דומים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Chelkowski, P. "Nezami's Iskandarnameh:"in Colloquio sul poeta persiano Nizami e la leggenda iranica di Alessandro magno, Roma,1977). pp 10,22
- ^ יש מחלוקת מחקרית בעניין מוצאה של שירין. רוב החוקרים מייחסים לה מוצא ארמי, בעוד מיעוט (הכולל את אנציקלופדיה איראניקה) מייחס לה מוצא ארמני. כותב הערך באנציקלופדיה איראניקה מתבסס כנראה על דבריו של אחמד אבן עֻמר אבן עלי, שכתב שהיא ארמנית. Patrologia Orientalis, Tome VII. - Fascicule 2, Histoire Nestorienne (Chronique de Séert), Seconde Partie (1), publiée et traduite par Mgr Addai Scher, Paris 1911, Published Paris : Firmin-Didot 1950 p. 467.) כותבים ומאמתים שהיא ארמית, וכך עוד מקורות רבים.
- ^ Heshmat Moayyad (1999-12-15). "Farhad". Encyclopedia Iranica. נבדק ב-2012-08-05.
- ^ Dick Davis (2005-01-06). "Vis o Rāmin". Encyclopaedia Iranica. נבדק ב-2012-08-05.