סיעת יחיד
סיעת יחיד היא סיעה בכנסת בה חבר חבר כנסת אחד בלבד מתוך 120 חברי הכנסת.
בעבר, סיעת יחיד יכלה להיווצר עם קבלת תוצאות הבחירות לכנסת, בהן זכתה הרשימה במנדט בודד. אפשרות זו איננה מעשית מאז עליית אחוז החסימה בהתחלה מ-1% ל-1.5% ובהמשך ל-2% ול-3.25% כעת.
כיום האפשרות היחידה היא פרישת חבר אחד מסיעה קיימת או לחלופין פרישת כל חברי הסיעה למעט אחד. אם חבר הכנסת הפורש לא מודיע על הקמת סיעה חדשה, או שסיעתו לא מאושרת על ידי ועדת הכנסת, מוגדר חבר הכנסת חבר כנסת יחיד ואין הוא זכאי לזכויות השמורות לסיעה.
היווצרות סיעת יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]היווצרות סיעת יחיד כתוצאה מהבחירות לכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת הבחירות לאספה המכוננת (הכנסת הראשונה) ב-1949 נקבע אחוז החסימה על 1%, אחוז שווה ערך למעט יותר ממנדט (0.833% מהקולות). בבחירות הראשונות זכו 3 סיעות למנדט יחיד – ויצו, מפלגת הלוחמים והתאחדות התימנים בישראל (רשימה שזכתה למנדט בודד גם בבחירות לכנסת השנייה). בכל מערכות הבחירות שלאחריהן, ועד להעלאת אחוז החסימה, נבחרו שוב סיעות יחיד, למעט הבחירות לכנסת החמישית (1961), בה זכו כל הרשימות שנבחרו ב-2 מנדטים או יותר.
לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה (1992) הועלה אחוז החסימה ל-1.5%. אחוז זה הפך את האפשרות לקבלת מנדט יחיד לתאורטי במידה רבה, אך עדיין אפשרית מתמטית, כיוון שחוק בדר-עופר, שהונהג ב-1973, הקובע את חלוקת הקולות העודפים לצורך השלמת המנדטים מעניק יתרון לרשימות שזכו במספר מנדטים גבוה. בפועל, מאז עליית אחוז החסימה זכו כל הרשימות שעברו את אחוז החסימה בשני מנדטים לפחות.
בשנת 2004 הועלה אחוז החסימה ל-2%, תיקון שיושם לראשונה בבחירות לכנסת השבע עשרה (2006) והאפשרות ליצירת סיעת יחיד עם הקמת הכנסת הפכה לתאורטית לחלוטין.
מקרה ייחודי אירע בבחירות לכנסת התשיעית (1977): רשימת פיתוח ושלום הציגה ברשימתה מועמד יחיד – שמואל פלאטו-שרון. בבחירות זכתה הרשימה לכ-2% מהקולות, מספר שווה ערך לשני מנדטים. כיוון שברשימה הופיע מועמד בודד הוא נבחר כחבר הכנסת והקולות העודפים חולקו בין הסיעות האחרות. באופן תאורטי, אפשרות זו ליצירת סיעת יחיד עם הקמת הכנסת קיימת גם כיום מפני שאין בחוק הגבלה על מספר מינימלי של מועמדים ברשימה לכנסת[1].
התפלגות מסיעה קיימת
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר בכנסת הראשונה נוצרה סיעת יחיד כתוצאה מפילוג, כאשר חבר הכנסת אליעזר פרמינגר, שהתמודד מטעם הקומוניסטים העבריים ברשימה משותפת עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית, פרש מהסיעה המשותפת והקים את סיעת היחיד הקומוניסטים העבריים. מקרה שני היה כאשר בנובמבר 1964 הודיע יונה כסה על פרישה ממפא"י וביקש מוועדת הכנסת להכיר בסיעת יחיד שלו בשם "מן היסוד". כנגד ההכרה בסיעתו טען יוסף פישר שהדבר נוגד את אחוז החסימה שכן כל חבר כנסת של מפא"י קיבל פחות מאחוז מהקולות בבחירות[2]. בסוף נובמבר 1964 הביעה ועדת הכנסת את עמדתה שסיעה בכנסת צריכה לכלול לפחות שני חברים[3]. ב-22 בדצמבר 1964 החליטה ועדת הכנסת בהחלטת פשרה שלא להכיר בסיעה של כסה אולם לתת לו את כל הזכויות המוקנות על ידי תקנון הכנסת לסיעות[4].
בכנסת השביעית כיהן דוד בן-גוריון כחבר בסיעת יחיד לאחר שחבריו לרפ"י התמזגו חזרה עם מפלגת העבודה. בכנסת התשיעית נענה משה דיין להזמנת מנחם בגין להיות שר חוץ בממשלתו ובעקבות זאת פרש מהמערך והקים סיעת יחיד.
חוקים ותקנות הייחודיים לסיעת יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגשת אי-אמון בממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1985 סיעת "כך" הגישה הצעה לסדר יום בעניין הבעת אי-אמון בממשלה עקב "מחדלים ביטחוניים חמורים". יושב ראש הכנסת ח"כ שלמה הלל דחה את ההצעה בטענה שסיעת יחיד, כמו חבר כנסת יחיד, מנועה מלהגיש הצעות לאי-אמון. בית המשפט נדרש לדון בנושא העקרוני תוך ניסיון להגדיר מהי סיעה. בית המשפט קיבל את העתירה וקבע כי לא ניתן למנוע מסיעת יחיד להגיש הצעת אי-אמון בממשלה לעומת חבר כנסת יחיד שלא רשאי להגיש הצעה לאי-אמון בממשלה.
חבר כנסת יחיד שהוצא מישיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדיוני הוועדות בכנסת ואף במליאה קיימת אפשרות להוציא מהישיבה חבר כנסת. אם הלז הוא חבר בסיעת יחיד, הוא יהיה רשאי לשוב לישיבה לצורך הצבעה בלבד.
התיקון לחוק בשנות ה-90
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות התרגיל המסריח, בשנת 1990, יצאו רבבות אזרחים להפגנת מחאה בכיכר מלכי ישראל כנגד סדרי השלטון הקיימים. ריבוי מקרי השחיתות (בצורת סיעות יחיד למיניהן) בעבר ועלייתם בתקופת המשבר הפוליטי הביאו לתיקון חוק יסוד: הכנסת. התיקון התנה את ההתפלגות מסיעה קיימת בשליש מחברי הסיעה או בהתפלגות בהסכמה. בנוסף לכך, כדי לשמור על כוחן האלקטורלי של המפלגות, הוחלט על הטלת סנקציות על חבר כנסת שלא יתפטר מייד עם הודעתו על התפלגות. בין השאר ייאסר עליו להתמודד במערכת הבחירות הבאה מטעם סיעתו החדשה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שידורי וידאו של חברי הכנסת, באתר ערוץ הכנסת
- תפריט הסיעות באתר הכנסת
- תום שגב, שיעור היסטוריה - שועלים בודדים ועופות מוזרים, באתר הארץ, 19 בינואר 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בבחירות לכנסת התשע עשרה (2013) ובבחירות לכנסת העשרים (2015) הגישה מפלגת עתיד אחד רשימות ובהן מועמד יחיד – יחזקאל שטלצר, אך בשני המקרים פרשה מהמירוץ כמה ימים לפני הבחירות. בבחירות לכנסת העשרים ואחת (2019) הוגשו שתי רשימות עם מועמד יחיד – "פתרון לעזה" של שמואל שרון לוי, שנפסלה מלהתמודד, ו"ברית עולם" של עופר ליפשיץ.
- ^ ערעור של י. פישר על הכרה בי. כסה כסיעת "מן היסוד", דבר, 18 בנובמבר 1964
- ^ נדחתה ההחלטה על בקשת יונה כסה להכיר בו כסיעה, דבר, 25 בנובמבר 1964
- ^ כסה ייהנה מזכויות סיעה באופן חלקי, דבר, 23 בדצמבר 1964