לדלג לתוכן

זרע התאנה הקדושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זרע התאנה הקדושה
دانه‌ی انجیر معابد
בימוי מוחמד רסולוף
הופק בידי מוחמד רסולוף
רוזיטה הנדיג'ניאן
אמן סדראי
ז'אן כריסטוף סיימון
מני טילגנר
תסריט מוחמד רסולוף
עריכה אנדרו בירד
שחקנים ראשיים סוהילה גולסטני
מיסאג זרה
מהסה רוסטמי
סתרה מלקי
ניוהא אכשי
אמין ארני
צילום נשים פויאן
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
צרפתצרפת צרפת
חברה מפיצה Cirko Film עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 24 במאי 2024 (פסטיבל קאן)
צרפתצרפת 18 בספטמבר 2024
משך הקרנה 168 דקות
שפת הסרט פרסית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זרע התאנה הקדושה (בפרסית: دانه‌ی انجیر معابد) הוא סרט מותחן פוליטי משנת 2024 בבימויו של מוחמד רסולוף, שגם הפיק וכתב את התסריט. מככבים בו סוהילה גולסטאני, מיסאג זארה, מהסה רוסטאמי וסתרה מאלקי. עלילת הסרט עוקבת אחר שופט חוקר איראני והמתחים הגוברים בינו לבין בנות משפחתו, על רקע מחאות הנשים באיראן ב-2022.

הסרט הוקרן בבכורה עולמית ב-24 במאי 2024 בפסטיבל קאן ה-77, שם זכה בפרס מיוחד של חבר השופטים.[1] בצרפת עלה הסרט לאקרנים ב-18 בספטמבר 2024, ובגרמניה ב-26 בדצמבר 2024. הוא הוקרן כסרט הפתיחה של פסטיבל חיפה ב-2 בינואר 2025.[2]

לקראת הקרנת הסרט בפסטיבל קאן נידון הבמאי מוחמד רסולוף לשמונה שנות מאסר על ידי השלטונות האיראניים שדרשו ממנו לבטל את ההקרנה בפסטיבל.[3] הוא הצליח להימלט מאיראן לגרמניה ולהשתתף בהקרנת הסרט.[4]

הסרט הועמד לפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, ונבחר כנציגה של גרמניה לפרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר בטקס פרסי אוסקר ה-97.[5]

עלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימאן, עורך דין איראני, ממונה לשופט חוקר בבית המשפט של המהפכה האסלאמית. הוא מגלה במהרה כי לא קיבל את התפקיד עקב כשרונותיו אלא מתוך ציפייה שייאשר גזרי דין מוות בקלות ומבלי לבחון את הראיות. המחאות באיראן מתגברות ואימאן נדרש שוב ושוב לאשר פסק דין מוות שאינו יכול לבחון. הדילמה המוסרית מערערת אותו, והוא מתאר את התלבטויותיו וצערו לאשתו, נג'מה.

כחלק מצעדי הזהירות הננקטים מחשש לנקמה עממית הוא נדרש להישאר בעילום שם, ולהיזהר מלעשות מעשים מנוגדים לשלטון או כאלו שעשויים לשמש כאמצעי ללחוץ עליו. מסיבה זו הוא מצווה על בנותיו, רזבן וסאנה, להימנע מפעילות ברשתות החברתיות.

רזבן וסאנה עוקבות בטלפונים הסלולריים שלהן אחר המחאות הגואות באיראן עקב מותה של מהסא אמיני ותומכות במוחים. נג'מה, מעוניינת לשמור על הצלחתו וכבודו של בעלה, מפצירה בבנות להתרחק מהמחאות ומחברות מהפכניות. סדאף, חברה קרובה של רזבן, משתתפת בהפגנה נגד חובת לבישת החיג'אב ונורית בפניה. נג'מה נעתרת להפצרות בנותיה ומגישה לה עזרה ראשונה. סדאף נעצרת זמן קצר לאחר מכן, ונג'מה מסכימה בלב כבד לנסות ולפעול לטובתה לבקשת בנותיה. את כל פעילותן למענה של סדאף הן מסתירות מאימאן.

אימאן נאלץ להמשיך ולאשר גזרי דין מוות מדי יום והדבר טורד את מנוחתו. אקדח שקיבל מטעם העבודה נעלם באופן מסתורי, מה שעלול לגרום לו לאבד את עבודתו ואף להיכנס לכלא. תחושת הפרנויה שלו גוברת והוא משוכנע כי אחת מבנות משפחתו היא שלקחה את האקדח. הוא מאלץ אותן להיפגש עם עמיתו החוקר אלירזה, שחוקר אותן בצורה משפילה. אימאן מסביר לבנות משפחתו הנסערות כי איבד בהן אמון, וממשיך להאשים אותן בעקשנות.

פרטיו של אימאן ומשפחתו נחשפים ברשתות החברתיות, אנשים מזהים אותו כשהוא מסתובב ברחוב והוא חש איום על חייו. הוא לוקח את משפחתו אל בית ילדותו בהרים מתוך כוונה להסתתר בו בתקופה הקרובה. בטרם העזיבה הוא מקבל מעמית אקדח נוסף לצורכי ביטחון, שכן האקדח האבוד טרם נמצא.

במהלך הנסיעה זוג שנוסע במכונית סמוכה מזהה את אימאן ומתחיל לעקוב אחריו. אימאן סוטה מהדרך, מוביל אותם למקום נטוש ומתעמת איתם מחוץ למכונית. במהלך העימות סאנה מגלה לרזבן ונג'מה כי היא זו שגנבה את האקדח וגם לקחה אותו איתה. בינתיים מחוץ למכונית אימאן מצליח לאיים על הזוג באמצעות האקדח החדש שלו.

כאשר הם מגיעים אל הבית אימאן חוזר שוב על האשמתו, ומתעקש כי אחת מבנות המשפחה לקחה את האקדח האבוד. הוא חוקר אותן אל מול מצלמה ומנסה לסחוט מהן הודאה. רזבן מתוודה בלקיחת האקדח כדי להגן על אימה ואחותה, אך כאשר אביה מתעקש שתביא אותו אליו היא לא מוצאת את האקדח במקום בו חשבה שסאנה הניחה אותו.

אימאן כולא את רזבן ונג'מה, בעוד סאנה מסתתרת עם האקדח ולומדת באמצעות סרטוני יוטיוב כיצד לתפעל אותו. בסופו של דבר היא מצליחה ללכוד את אימאן ולשחרר את אימה ואחותה. הן מנסות להימלט, אך אימאן מצליח להשתחרר ורודף אחריהן. כשהוא מצליח לתפוס את נג'מה, סאנה ורזבן מגיעות למקום וסאנה מאיימת עליו עם האקדח. אימאן נע לעברה והיא יורה בבהלה באדמה שתחתיו. האדמה קורסת במפתיע, ואימאן נופל אל הבור שנפער.

במהלך הסרט משולבים סרטונים שצולמו בטלפונים ניידים מתוך המהומות שהתחוללו באיראן. הסרט מסתיים ברצף צילומים המתארים נשים מפגינות ברחובות טהרן.

שחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מיסאג זארה - אימאן
  • מאהסה רוסטאמי - רזבן
  • סוהילה גולסטאני - נג'מה
  • סטארה מאלכי - סאנה
  • ניושה אחשי - סדאף

מקור השם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות שמו של הסרט מתייחסת לפיקוס קדוש, עץ שמפזר את זרעיו על עצים אחרים, חונק אותם, ומצמיח אחד חדש במקומם. זוהי התייחסות מטאפורית למשטר התאוקרטי באיראן והצורה בה התפתח.[6]

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבמאי מוחמד רסולוף היו במהלך הקריירה התנגשויות רבות עם שלטונות החוק באיראן על רקע הסרטים שיצר. ב-2010 נעצר על הסט, הואשם בצילומים ללא אישור ונידון לשש שנות מאסר. בהמשך הופחת עונשו לשנת מאסר אחת.[7] בשנים שלאחר מכן נמנע ממנו להשתתף בפסטיבלים ברחבי העולם בהם הוצגו סרטיו, ודרכונו אף נשלל לתקופה מסוימת.[8]

ב-2017, כשחזר מהקרנת סרטו "A Man of Integrity" בפסטיבל הקולנוע בטליורייד נעצר בנמל התעופה של טהרן, דרכונו הוחרם והוא חויב להגיע לדיון בבית המשפט.[9] בנוסף, נאסר עליו להמשיך וליצור סרטים.[10] ב-23 ביוני 2019 גזר עליו בית המשפט של המהפכה האסלאמית שנת מאסר ואיסור יציאה מהמדינה למשך שנתיים, ואסר עליו השתתפות פוליטית וחברתית בגין "תעמולה נגד המדינה".[10]

ב-2020 זומן רסולוף לרצות את שנת המאסר שנגזרה עליו.[11] עורך דינו של רסולוף הודיע כי לא יסגיר את עצמו אלא יערער על גזר הדין, מתוך תקווה שעונש המאסר יידחה עקב מגפת הקורונה שכבר גרמה לשחרורם של אסירים רבים באיראן.[12]

ביולי 2022 נעצר רסולוף שוב בעקבות פרסום הצהרה המגנה את האלימות שהפגינה הממשלה כנגד מפגינים.[13] בפברואר 2023 שוחרר מהכלא עקב מצבו הבריאותי. במאי באותה השנה סיפר רסולוף כי הוזמן לקחת חלק בפסטיבל קאן 2023 ולשמש כאחד כאחד מחברי הגוף הבוחר, אך נאלץ לדחות ההזמנה עקב איסור היציאה מהארץ שהוטל עליו.[14] פרסום זה הוביל לקמפיין שקרא לאפשר לבמאי לצאת מארצו.[15]

לקראת פסטיבל קאן 2024 נודע כי סרט של רסולוף בשם "זרע התאנה הקדושה" יוקרן בפטיבל. הפרסום גרם לכך שאחדים ממפיקי הסרט זומנו על ידי הרשויות האיראניות לחקירה, נאסר על חלק מהשחקנים לעזוב את הארץ, והם סיפרו כי נדרשו לבקש מהבמאי להסיר את סרטו מהפסטיבל.[16] ב-8 במאי 2024 הודיע עורך דינו של רסולוף כי הבמאי נידון לשמונה שנות מאסר, הלקאות, קנס והחרמת רכושו. הטיעון הרשמי לגזר הדין התבסס על הצהרותיו בנוגע ליצירת סרטים, פעולות שלדעת בית המשפט היו דוגמה לקנוניה מתוך כוונה לבצע פשע כנגד ביטחון המדינה.[3]

צילומי הסרט היו בעיצומם כאשר התקבל גזר הדין, רסולוף הגיש ערעור והמשיך לעבוד על הסרט. הוא הספיק להשלים את הצילומים כאשר הערעור נדחה, והוא הבין שעליו לעזוב את הארץ כדי לא להיעצר. הוא הבריח את הגבול בעזרת אנשים שפגש בעבר בבתי הכלא באיראן והגיע לעיירה עם קונסוליה גרמנית. כיוון שדרכונו הוחרם על ידי השלטונות האיראנים הוא הזדהה באמצעות טביעת אצבע, קיבל מסמך זמני והועבר לגרמניה, בה התגורר בעבר. תהליך הבריחה לקח 28 ימים. הוא תיאר אותה כ-"מסע מתיש, ארוך, מסובך ומייסר".[17] מלבד רסולוף גם השחקניות מאהסה רוסטאמי וסטארה מאלכי שמגלמות את בנותיו של אימאן הצליחו לצאת מאיראן.[18]

רסולוף הספיק להשתתף בפתיחת פסיטבל קאן ולצעוד על השטיח האדום, שם החזיק בתמונתם של השחקנים מיסאג זארה וסוהילה גולסטאני שלא הצליחו לעזוב את איראן,[19] ומתמודדים עם האשמות בהפצת שחיתות, זנות, וקנוניה נגד הביטחון הלאומי.[18] "זרע התאנה הקדושה" זכה לתשואות הארוכות ביותר מבין הסרטים שהשתתפו בפסיטבל,[20] ובסיומו זכה בפרס מיוחד של חבר השופטים.[1]

הפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רסולוף הגה את הסרט לאחר שריצה תקופת מאסר ב-2022, תקופה שחפפה להתקוממויות עממיות באיראן בעקבות מותה במעצר המשטרה של מהסא אמיני. בין השאר ביסס רסולוף את התסריט וסיפורו של אימאן על מפגש מקרי בכלא עם פקיד בכיר שהתוודה כי הוא "מבוהל ונבוך עמוקות" מעבודתו.

"היו לי מספר רעיונות הקשורים לפסיכולוגיה של אנשים כמו אימאן, אנשים שעובדים עבור המשטר באיראן - אלה שחקרו אותי, אלה שמדכאים אמנים באמצעות צנזורה", סיפר רסולוף. "תהיתי: מי הם? איך הם חושבים? איך הפסיכולוגיה שלהם עובדת? למה אני לא יכול לחשוב כמוהם?"[21]

צילומי הסרט ארכו 70 יום שהתפרסו על פני שלושה חודשים מסוף דצמבר 2023 ועד מרץ 2024, כיוון שלא התאפשר לצלם ברציפות. העבודה נעשתה בחשאי,[22] מיקומים נשלחו לעיתים קרובות לשחקנים ולצוות קטן רק כמה שעות לפני הצילומים. לפעמים הצוות היה מגיע ונאלץ להתפזר במהרה כיוון שהמפיקים הבחינו באנשים חשודים בקרבת מקום וחששו כי הם נציגי הרשויות. סצנות רחוב צולמו בזהירות יתירה, ובדרך כלל כללו רק סצנות שבהן הנשים היו לבושות חיג'אב. כדי לעקוף את הצורך בצילומי המחאות בהן נשים היו ללא חיג'אב השתמש רסולוף בסרטונים אמיתיים מהמחאות.[23] רסולוף עצמו השתדל להתרחק מסט הצילומים, וניהל אותו באמצעות שני עוזרים שאחד מהם עבד עם הצוות הטכני והשני עם השחקנים והמעצבים.[18]

עריכת הסרט נעשתה על ידי אנדרו בירד, עורך גרמני. הוצאת הסרטונים לעריכה הייתה מורכבת, והצילומים נשלחו למספר חשבונות שונים מתוך מטרה לעקוף את הצנזורים וסוכני המודיעין הממשלתיים.[23] בירד לא מבין פרסית, וכאשר רסולוף לא היה זמין הוא השתמש בטיוטה ראשונית שהייתה ברשותו כדי לנחש מה קורה בסצנות שערך.[18]

במהלך הצילומים נודע לרסולוף על עונש המאסר שנגזר עליו. הוא המשיך בצילומים והסתמך על כך שתהליך הערעור יהיה ארוך, בפרט שבמהלכו חלה חופשה בת שבועיים עקב הנורוז, ראש השנה האיראני. לאחר החג אישר בית המשפט לערעורים את גזר הדין, ורסולוף נאלץ להחליט בתוך חלון זמן של שעתיים אם להישאר באיראן או להימלט. הוא השאיר את המכשירים האלקטרוניים שלו בבית ונמלט למקום בטוח, ממנו עבר אחר כך את הגבול ברגל.[22][4] הוא המשיך לעבוד על הסרט גם תוך כדי הנסיעה אל מעבר הגבול.[24]

רסולוף העביר שבועיים בדרכים בטרם הגיע לגרמניה, במהלכם המשיך לשלוח לבירד הוראות עריכה.[23] אחד מאנשי הצוות שעבדו על הסרט הצליח לטוס להמבורג ולמסור את הכונן הקשיח למקום בו נערך הפוסט-פרודקשן בגרמניה.[18]

חברות ההפקה המעורבות ביצירת הסרט היו Run Way Pictures בגרמניה ו-Parallel45 בצרפת. מלבד רסולוף השתתפו בהפקה אמין סדראי, מאני טילגנר, רוזיטה הנדיג'ניאן וז'אן כריסטוף סימון. סוכנות הסרטים Films Boutique שבסיסה בברלין ניהלה את זכויות המכירה של הסרט ברחבי העולם.[25]

הפצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת הבכורה העולמית של הסרט הייתה ב-24 במאי 2024 בפסטיבל קאן. עוד קודם ההקרנה רכשה נאון (אנ') את זכויות ההפצה לסרט בצפון אמריקה והודיעה על כוונתה להוציא אותו בהמשך השנה.[26] לאחר ההקרנה רכשה Lionsgate UK (אנ') את זכויות ההפצה בבריטניה ובאירלנד, Gaga Corporation את זכות ההפצה ביפן, ואילו ניו סינמה את זכות ההפצה בישראל.[27]

הקרנת הבכורה של הסרט בצפון אמריקה הייתה ב-30 באוגוסט 2024 בפסטיבל הקולנוע ה-51 של טלורייד, וב-5 בספטמבר בפסטיבל הסרטים בטורונטו.

בישראל הוקרן הסרט בבכורה ב-2 בינואר 2025, כסרט הפתיחה של פסטיבל חיפה.

בבתי הקולנוע עלה הסרט לראשונה ב-18 בספטמבר 2024 בצרפת. בארצות הברית יצא הסרטים לאקרנים בהפצה מוגבלת ב-27 בנובמבר 2024.[28]

ביקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר Rotten Tomatoes הסרט קיבל 94 אחוזי טריות המבוססים על 89 ביקורות, עם דירוג ממוצע של 8.2/10. הקונצנזוס באתר הגדיר את הסרט: "כתב אישום צורב נגד שלטון מדכא, בין אם הוא של אומה או בתוך הבית. זרע התאנה הקדושה מתפקד הן כדרמה משכנעת והן כאמירה פוליטית רבת עוצמה".

באתר Metacritic עומד הסרט על ציון ממוצע משוקלל של 85 המבוסס על 25 מבקרים, נתון המצביע על 'הערכה אוניברסלית'.

באתר IndieWire הוכתר הסרט כ-"יצירת המופת המטרידה ביותר של רסולוף".[29] באתר ביקורות הקולנוע רוג'ר איברט הוגדר הסרט "עוצמתי, זועם, מופתי",[30] ובאתר The A.V. Club: "דרמה בוערת כמו מותחן פוליטי וצורבת כמו סרט תיעודי".[31]

המבקרים הדגישו במיוחד את הביקורת הפוליטית שהסרט מביע על המצב באיראן, ועמדו על ההקבלה שהסרט מציב בין מצבה של המדינה למצבם המשפחתי של גיבורי הסרט. ביקורת בוראייטי סיכמה: "המצב שרסולוף מתאר כמעט ואינו מוגבל לאיראן. יש הדים לגרמניה הנאצית ולסין של ימינו באופן שבו אזרחים ממוצעים נכנעים, בעוד הלחצים להלשין על השכנים מזכירים את המדיניות הסובייטית שלפני הפרסטרויקה. הגאונות של רסולוף באה בהתמקדות באיך הדינמיקה הזו מתרחשת בתוך משפחה, מה שהופך אותה לאישית".[32] בביקורת בהוליווד ריפורטר נכתב: "כשרסולוף מצלם קטעים וסיפורים אמיתיים אנחנו מבינים שמה שעובר על המשפחה הוא הרחבה של מה שאיתו התמודדה המדינה כולה".[33] הלוס אנג'לס טיימס ציין: "על ידי הפיכת הפוליטי לאישי, רסולוף מזהיר אותנו שהדיכוי מתחיל בבית".[34]

מחלוקת סביב המועמדות לאוסקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2024 נבחר "זרע התאנה הקדושה" להיות נציגה של גרמניה כמתמודד על פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר בטקס פרסי אוסקר ה-97. תהליך הבחירה היה באמצעות ועדה בלתי תלויה של תשעה חברים, והסרט נבחר מתוך רשימה של שלושה עשר סרטים, שכללה גם את זוכה פרס הקולנוע הגרמני "Dying".[35] חבר השופטים הסביר בהצהרת הבחירה: "זוהי יצירה יוצאת דופן של אחד הבמאים הגדולים של הקולנוע העולמי, שמצא הגנה בגרמניה מפני שרירותיות המדינה באיראן. אנו שמחים מאוד לדעת שרסולוף בטוח בארצנו, ואנחנו מאוד מרוצים שהוא ייצג את גרמניה באוסקר".[36]

מבקרים מסוימים מתחו ביקורת על ההחלטה לשלוח כנציגה של גרמניה סרט שאינו קשור כלל למדינה. העיתונאי ומבקר הקולנוע הנס גיאורג רודק התלונן: "הסרט מתרחש באיראן, צולם כולו באיראן, כל השחקנים איראנים, התסריטאי והמלחין, הצלם והבמאי גם הם איראנים. אף מילה בגרמנית לא נאמרת בסרט, רק פרסית". הוא ציין כי פרצה בחוקי האוסקר מאפשרת לשלוח סרט כנציגה של המדינה כאשר היא שותפה במימון שלו בלי קשר לשפה אותה הוא דובר, וכי הגוף הבוחר הגרמני מחליט בהתאם לסיכויי הסרט להצליח באוסקר, מבלי לתת את הדעת על השאלה האם הסרט מייצג את המדינה. "מדי שנה כמעט מאה מדינות שולחות את הסרטים הטובים ביותר שלהן לאוסקר. הטובים שלהן, לא כאלו שנטלו באמצעות ניכוס תרבותי".[35]

הבמאי ומבקר הקולנוע הגרמני רודיגר זוכסלנד הגדיר את ההחלטה: "סטירת לחי גדולה לכל היוצרים והמפיקים הגרמנים".[37]

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרס תאריך קטגוריה עבור תוצאה מקור
פרס איגוד המבקרים האמריקני 4 בינואר 2025 הסרט הטוב ביותר לא בשפה האנגלית "זרע התאנה הקדושה" מקום שלישי [38]
פרס גלובוס הזהב 5 בינואר 2025 הסרט הזר הטוב ביותר מועמדות [39]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זרע התאנה הקדושה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Peter Debruge, Cannes Awards: Female-Centered Stories Win Big in Cannes, as Sean Baker’s ‘Anora’ Earns Palme d’Or, Variety, ‏2024-05-25 (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ זרע התאנה הקדושה, באתר פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-40חיפה
  3. ^ 1 2 Melanie Goodfellow, Mohammad Rasoulof Sentenced To Eight Years In Prison, Flogging & Confiscation Of Property, Says Lawyer, Deadline, ‏2024-05-08 (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ 1 2 Oltermann, Philip (2024-05-17). "'Exhausting and extremely dangerous': Mohammad Rasoulof on his escape from Iran". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-01-04.
  5. ^ Melanie Goodfellow, Oscars: Germany Submits Mohammad Rasoulof’s ‘The Seed Of The Sacred Fig’ For International Feature Film Race, Deadline, ‏2024-08-22 (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ 'The Seed of the Sacred Fig': the non-banality of evil, The Brown Daily Herald (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ Chrisafis, Angelique; Shoard, Catherine (2024-05-13). "Iranian film director Mohammad Rasoulof flees Iran to avoid prison". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-01-04.
  8. ^ Child, Ben (2013-10-03). "Iranian director banned from attending human rights festival". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-01-04.
  9. ^ Nick Holdsworth, Iran Confiscates Filmmaker Mohammad Rasoulof’s Passport After Return From Telluride, The Hollywood Reporter, ‏2017-09-18 (באנגלית אמריקאית)
  10. ^ 1 2 Amir, Mohammad Rasoulof’s Films Were Banned in Iran, Now He’s Been Sentenced to Prison, Center for Human Rights in Iran, ‏2019-07-24
  11. ^ "Mohammad Rasoulof: Award-winning Iranian director summoned to prison" (באנגלית בריטית). 2020-03-05. נבדק ב-2025-01-04.
  12. ^ Press, Associated (2020-03-04). "Golden Bear winner Mohammad Rasoulof sentenced to jail in Iran". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-01-04.
  13. ^ Christian Zilko, Iran Arrests Golden Bear Winning Director Mohammad Rasoulof in ‘Brutal’ Raid Over Social Media Posts, IndieWire, ‏2022-07-08 (באנגלית אמריקאית)
  14. ^ Samantha Bergeson, Mohammad Rasoulof Banned from Leaving Iran to Serve on Cannes Jury, IndieWire, ‏2023-05-04 (באנגלית אמריקאית)
  15. ^ Samantha Bergeson, Coalition for Filmmakers at Risk Calls on Iran to Let Mohammad Rasoulof Travel to Cannes, IndieWire, ‏2023-05-05 (באנגלית אמריקאית)
  16. ^ Iranian Authorities Sentence ‘The Seed of the Sacred Fig' Director to 8 Years in Prison and Flogging, World of Reel, ‏2019-08-19 (באנגלית אמריקאית)
  17. ^ Zac Ntim, Mohammad Rasoulof On His “Anguishing” 28-Day Journey To Escape Iran After Covertly Shooting ‘The Seed Of The Sacred Fig’ & How He Landed In Germany – Cannes, Deadline, ‏2024-05-23 (באנגלית אמריקאית)
  18. ^ 1 2 3 4 5 Anne Thompson, The Amazing Story Behind German Oscar Entry ‘The Seed of the Sacred Fig’, IndieWire, ‏2024-11-29 (באנגלית אמריקאית)
  19. ^ How a dissident Iranian director made a film in secret and then fled the country, NBC News, ‏2024-11-29 (באנגלית)
  20. ^ Ramin Setoodeh,Ellise Shafer, Mohammad Rasoulof’s ‘Seed of the Sacred Fig’ Shakes Up Cannes With 2024 Record 12-Minute Standing Ovation, Becoming Palme d’Or Frontrunner, Variety, ‏2024-05-24 (באנגלית אמריקאית)
  21. ^ How a dissident Iranian director made a film in secret and then fled the country, NBC News, ‏2024-11-29 (באנגלית)
  22. ^ 1 2 Michael Rosser2024-05-23T13:42:00+01:00, Mohammad Rasoulof talks fleeing Iran and making Cannes Competition title ‘The Seed Of The Sacred Fig’, Screen (באנגלית)
  23. ^ 1 2 3 Steven Zeitchik, How an Iranian Filmmaker Made a Movie Criticizing the Regime Right in the Middle of Tehran, The Hollywood Reporter, ‏2024-11-22 (באנגלית אמריקאית)
  24. ^ JAKE COYLE AP Film Writer, Exiled Iranian filmmaker Mohammad Rasoulof's definition of home is shifting, Sentinel Colorado, ‏2024-12-10 (באנגלית אמריקאית)
  25. ^ Leo Barraclough, Films Boutique Sells Mohammad Rasoulof’s ‘The Seed of the Sacred Fig’ to Multiple Territories (EXCLUSIVE), Variety, ‏2024-05-19 (באנגלית אמריקאית)
  26. ^ Zac Ntim, Neon Takes North American Rights To Mohammad Rasoulof’s ‘The Seed Of The Sacred Fig’, Deadline, ‏2024-05-18 (באנגלית אמריקאית)
  27. ^ Elsa Keslassy, Mohammad Rasoulof’s Cannes Prizewinner ‘The Seed of the Sacred Fig’ Lures International Buyers, Including for the U.K., Japan and Germany (EXCLUSIVE), Variety, ‏2024-05-29 (באנגלית אמריקאית)
  28. ^ The Seed of the Sacred Fig (2024) - Release info - IMDb (באנגלית אמריקאית), נבדק ב-2025-01-05
  29. ^ Ryan Lattanzio, ‘The Seed of the Sacred Fig’ Review: Mohammad Rasoulof Emerges from Iran with a Shattering Domestic Thriller About Patriarchal Violence, IndieWire, ‏2024-11-27 (באנגלית אמריקאית)
  30. ^ The Seed of the Sacred Fig movie review (2024) | Roger Ebert, www.rogerebert.com (באנגלית אמריקאית)
  31. ^ Iranian thriller The Seed Of The Sacred Fig sprouts paranoia and isolation at home, AV Club (באנגלית אמריקאית)
  32. ^ Peter Debruge, ‘The Seed of the Sacred Fig’ Review: Repression Hasn’t Chastened Mohammad Rasoulof, Who Responds With a Marathon Domestic Critique, Variety, ‏2024-05-24 (באנגלית אמריקאית)
  33. ^ Jordan Mintzer, ‘The Seed of the Sacred Fig’ Review: Mohammad Rasoulof’s Powerful Indictment of Iranian Oppression Through the Eyes of One Unraveling Family, The Hollywood Reporter, ‏2024-05-24 (באנגלית אמריקאית)
  34. ^ Tim Grierson, Review: A tense household becomes a metaphor for Iran's divisions in 'The Seed of the Sacred Fig', Los Angeles Times, ‏2024-11-28 (באנגלית אמריקאית)
  35. ^ 1 2 Kino: Der deutsche Film im Oscar-Rennen 2025 heißt دانه‌ی انجیر معابد. - WELT, DIE WELT (בגרמנית)
  36. ^ Heike Angermaier Blickpunkt:Film, „Die Saat des heiligen Feigenbaums" ist deutsche Oscar-Einreichung, www.blickpunktfilm.de (בגרמנית)
  37. ^ Arche Noah deutscher Film?, www.artechock.de (ב־)
  38. ^ Andrés Buenahora, National Society of Film Critics Award Winners: ‘Nickel Boys’ and ‘A Real Pain’ Among Top Honorees, Variety, ‏2025-01-04 (באנגלית אמריקאית)
  39. ^ Lisa Respers France, See who won at the Golden Globe Awards, CNN, ‏2025-01-06 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זרע_התאנה_הקדושה&oldid=40310043"