זקוף ת'אוזן
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | הרומן "זקוף ת'אוזן" של ג'ון להר |
|---|---|
| בימוי | סטיבן פרירס |
| הופק בידי | אנדרט בראון |
| תסריט | אלן בנט |
| עריכה |
מיק אודסלי  |
| שחקנים ראשיים |
גארי אולדמן אלפרד מולינה ונסה רדגרייב |
| מוזיקה | סטנלי מאיירס |
| צילום | אוליבר סטייפלטון |
| מדינה |
 בריטניה |
| חברה מפיצה | Curzon Artificial Eye |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 17 באפריל 1987 |
| משך הקרנה | 111 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט ביוגרפי, סרט להט"בי, סרט דרמה |
| תקציב | 1,900,000 דולר |
| הכנסות | 1,600,000 דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 prickupyourears |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
זקוף ת'אוזן (באנגלית: Prick Up Your Ears) הוא סרט קולנוע בריטי משנת 1987 בבימויו של סטיבן פרירס, עם גארי אולדמן, אלפרד מולינה וונסה רדגרייב בתפקידים הראשיים.
התסריט של אלן בנט מבוסס על רומן ביוגרפי בשם זה מאת ג'ון להר (אנ') משנת 1978, ומספר את סיפור חייהם של המחזאי ג'ון אורטון (אנ') ובן זוגו קנת' האליוול (אנ') שחייהם הזוגיים ידעו עליות ומורדות עד לסוף הטרגי.
גארי אולדמן היה מועמד לפרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי.
ונסה רדגרייב הייתה מטעמדת לפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד משנה.
אלן בנט היה מועמד לפרס באפט"א לתסריט המעובד הטוב ביותר.
סטיבן פרירס היה מועמד לפרס דקל הזהב.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]6 באוגוסט 1967, שוטרים פורצים לדירה ברובע איזלינגטון בלונדון ומוצאים בחדר אחד את גופתו המכוסה בדם של ג'ו אורטון (גארי אולדמן) ובחדר השני את גופתו העירומה של בן זוגו קנת האליוול (אלפרד מולינה). למקום מגיעה גם הסוכנת של אורטון, פגי רמזי (ונסה רדגרייב) שמוצאת את יומנו האישי ולוקחת אותו לעצמה בהיחבא. מסקנת המשטרה היא שמדובר ברצח והתאבדות וכי האליוול רצח את אורטון במכות מכשיר קשה ואחר כך התאבד בבליעת כדורים שונים. הפרשה עוררה אז סערה בבריטניה משום שאורטון היה מחזאי מצליח ומפורסם[1].
כעבור עשר שנים מגיע הסופר ג'ון להר (ואלאס שון) אל פגי ושואל אותה אם יומנו של אורטון ברשותה. הוא מתכוון לכתוב ספר על הפרשה. פגי מסכימה ובעזרת אשתו (לינדזי דאנקן) שמדפיסה את כתב היד הקשה לקריאה, הוא מצליח לקרוא את היומן.
אורטון גדל בלסטר והצטיין בהופעות בחוגי משחק שונים. הוא שאף להיות שחקן ולמד אצל המורה מאדאם לאמברט (מרגרט טייזאק) עד שקבל מלגה עירונית ללמוד משחק באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה (RADA). שם הוא פגש את התלמיד קנת' האליוול (אלפרד מולינה) שהיה מבוגר ממנו בחמש שנים והם התחילו לגור ביחד כזוג הומוסקסואלים בתקופה בה הדבר נחשב מנוגד לחוק.
כשלא הצליחו במשחק הם פנו לכתיבת ספרים שלא נתקבלו בעיקר בגלל תוכניהם ההומוסקסואלים. מרוב כעס הם חיבלו בספרים בספריה ונדונו לחצי שנת מאסר. בתקופה זו השתחרר אורטון מנוכחותו של האליוול, כתיבתו השתפרה והוא החל להצליח. האליוול המדוכא השקיע עצמו ביצירת קולאז'ים. הוא החל לקנא באורטון על הצלחתו ובעיקר על כך שהתקבל לכתוב עבור הביטלס. אורטון הפסיק לקיים אתו יחסים והסתפק ביחסי מין מזדמנים עם אנשים שונים במקומות חשוכים בלונדון.
כאשר מודיע לו אורטון כי החליט להיפרד ממנו, האליוול רוצח אותו במכות מקל ואחר כך מתאבד בבליעת כדורים שונים.
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם השחקן/ית | שם הדמות | הערות |
|---|---|---|
| גארי אולדמן | ג'ו אורטון | |
| אלפרד מולינה | קנת' האליוול | |
| ונסה רדגרייב | פגי רמזי | סוכנת סופרים |
| ג'ולי וולטרס | אלזי אורטון | אמו של ג'ו |
| פרנסס בארבר | לאוני אורטון | אחותה של ג'ון |
| ואלאס שון | ג'ון להר | סופר |
| לינדזי דאנקן | אנטי להר | אשתו של להר |
| ריצ'רד וילסון | פסיכיאטר בכלא | |
| מרגרט טייזאק | מאדאם למברט | מורה למשחק |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"זקוף ת'אוזן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"זקוף ת'אוזן", באתר נטפליקס
"זקוף ת'אוזן", באתר AllMovie (באנגלית)
"זקוף ת'אוזן", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"זקוף ת'אוזן", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "זקוף ת'אוזן", באתר אידיבי
"זקוף ת'אוזן", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- קדימון לזקוף ת'אוזן, באתר יוטיוב
- זקוף ת'אוזן, באתר TCM
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מחזהו "מארחים את מר סלואן" הוצג ב"הבימה"