זמברוב

זמברוב
**Zambrów**
סמל זמברוב סמל זמברוב	דגל זמברוב דגל זמברוב
מדינה	פולין
פרובינציה	פודלסיה
שטח	19.02 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	21,351 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות	52°59′N 22°15′E / 52.983°N 22.250°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.zambrow.pl
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי זמברוב

זמברוב (בפולנית: Zambrów ביידיש: זעמבראווע) היא עיירה בצפון מזרח פולין, מספר תושביה נכון לשנת 2006 הוא 22,700, והיא משמשת כעיר הבירה של מחוז זמברוב בפרובינציית פודלסיה.

האזכור הראשון של העיירה הוא משנת 1283, אז הייתה אחוזה של אצילים מאזוביים. זמברוב קיבלה זכויות עיר בשנת 1430.

בזמן הכיבוש השוודי נפגעה העיר קשות, כמו גם בזמן ההתקוממויות כנגד הרוסים ובזמן שלטון הצאר. בשנת 1870 איבדה זמברוב את זכויות העיר שלה, ושתי חטיבות של חיל הרגלים הרוסי הוצבו בה.

יהודי זמברוב

עד מלחמת העולם השנייה גרו בזמברוב למעלה מ-3,500 יהודים שהיוו כמחצית מתושביה.

כשהוקם הממשל הצבאי הגרמני בעיר באוגוסט 1941, הועברו היהודים לגטו מקומי, מוקף בגדר תיל. במועד זה רצחו הגרמנים כ-800 מיהודי העיר, ובהם נכבדי הקהילה, ביער גלמבוקיה הסמוך.

תוך זמן קצר הועברו לגטו בעיר יהודים מויסוקה מזובייצק, ובתחילת ספטמבר 1941 בוצעה בגטו אקציה, בה נרצחו ביער ליד רוטקי קוסאקי הסמוכה יהודים שנמצאו "בלתי כשירים לעבודה", ובהם קשישים ונשים הרות.

במחצית השנייה של 1942 הועברו לגטו בעיר גם יהודים מצ'יז'בו ומשומובו, ובתקופה זו שררו בו תנאי רעב, תוך העסקת יהודי המקום בעבודות כפייה. בתחילת נובמבר 1942 הועברו יהודי הגטו למחנה צבאי נטוש, בו רוכזו כ-14,000 עד 17,000 מיהודי הסביבה, ושבו התקיימו תנאי מחיה קשים ביותר. בינואר 1943 שולחו כל יושבי מחנה זה לאושוויץ, תוך רצח כ-500 עד 800 יהודים בשעת האקציה.

זמברוב היא עיר הולדתם של הרב שלמה גורן ושל ד"ר יום-טוב לוינסקי.

מלחמת העולם השנייה

בהתאם להסכם מולוטוב-ריבנטרופ, זמברוב הייתה תחת הכיבוש הסובייטי במחוז ביאליסטוק, שצורף לבלארוס. בעיירה אף הוקמה אנדרטה ללנין ולסטלין. לאחר ההתקפה הגרמנית על ברית המועצות ב-22 ביוני 1941, הוקם במקום מחנה לשבויי מלחמה סובייטים, בו קיפחו את חייהם כ-12,000 חיילים ברעב, מחלות וטיפול אכזרי. ב-1943 נפתח גם מחנה של כ-3,000 שבויי מלחמה איטלקים, שגורלם היה דומה לגורלם של החיילים הסובייטים, וכמעט כולם מתו. בעיר היו גם מספר מחנות עבודה. העיר נכבשה באוגוסט 1944 על ידי יחידות של הארמייה השלישית של החזית הביילורוסית השנייה.