זיקה אלקטרונית

זיקה אלקטרונית היא השינוי באנרגיה בתגובה שבה אטום גזי נייטרלי קולט אלקטרון. בתהליך מתקבל יון שלילי מאטום נייטרלי.

המדידה הניסויית של ערכי זיקה אלקטרונית קשה לביצוע, ונעשתה רק לגבי חלק מהיסודות. לגבי יסודות אחרים היא חושבה על-פי שיקולים תאורטיים. ביסודות רבים נפלטת אנרגיה כאשר נקשר אלקטרון לאטום.

הגדרה

הזיקה האלקטרונית מתארת את כמות האנרגיה הנפלטת בתהליך הוספת האלקטרון. על כן, ככל שהזיקה האלקטרונית בעלת ערך חיובי גבוה יותר, הנטייה של האטום לקלוט אלקטרון גדולה יותר. בהתאם, כאשר הזיקה האלקטרונית שלילית, יש להשקיע אנרגיה כדי להוסיף את האלקטרון. לדוגמה, הזיקה האלקטרונית של גז אציל היא שלילית.

ניתן לצרף גם אלקטרון שני ושלישי ליון שלילי. אלו הן זיקה אלקטרונית שנייה ושלישית בהתאמה, ותהליכים כאלה נוטים לדרוש אנרגיה - כלומר, הזיקה האלקטרונית השנייה והשלישית נוטות להיות שליליות. לדוגמה: ערך הזיקה האלקטרונית הראשונה של אטום חמצן, O, הוא 141 קילו ג'אול למול. ערך הזיקה האלקטרונית השנייה של אטום חמצן O הוא מינוס 844 קילו ג'אול למול.

מחזוריות

קיימת מחזוריות חלקית לגבי הזיקה האלקטרונית של היסודות במערכה המחזורית. במעבר משמאל לימין בשורה, יש עלייה במספר האטומי של היסודות, המשיכה בין הגרעין לבין האלקטרון הנוסף לאטום גדלה עם העלייה במספר הפרוטונים ונפלטת אנרגיה גבוהה יותר עם הוספת האלקטרון. עם זאת, המגמה אינה מונוטונית - לעיתים הזיקה של יסוד עם מספר אטומי גדול יותר דווקא נמוכה יותר, כיוון שיש להוסיף אלקטרון לקליפת אלקטרונים ריקה. אין מגמה של ממש בטורים בטבלה המחזורית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זיקה אלקטרונית בוויקישיתוף

• זיקה אלקטרונית באתר IUPAC
• זיקה אלקטרונית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)