זיגפריד מרכוס
 | |
| לידה |
18 בספטמבר 1831 מלכין (אנ'), מקלנבורג-שוורין |
|---|---|
| פטירה |
1 ביולי 1898 (בגיל 66) וינה, אוסטרו-הונגריה |
| שם לידה |
Siegfried Samuel Marcus  |
| ענף מדעי |
הנדסת מכונות, הנדסת חשמל, הנדסת רכב, automobilism, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| מקום קבורה |
בית הקברות המרכזי בווינה |
|
www | |
| תרומות עיקריות | |
| מספר רב של פטנטים בתחום מכניקה, חשמל, תאורה, אלקטרומכניקה, מנועים, מוצרים צבאיים | |
  | |
זיגפריד שמואל מרכוס (בגרמנית: Siegfried Samuel Marcus; 18 בספטמבר 1831 – 1 ביולי 1898), ממציא יהודי-גרמני שחי רוב חייו באוסטריה, מחלוצי ממציאי המכונית והאדם הראשון שהניע רכב באמצעות מנוע בנזין[1].
מרכוס היה ממציא יצירתי ורב גוני ובמהלך חייו טיפל בנושאים בנושאים הקשורים למכניקה, חשמל, תאורה, אלקטרומכניקה, מנועים, מוצרים צבאיים וכדומה. נושאים אלו מתבטאים גם במגוון הפטנטים שרשם, לדוגמה: נורות להט אמינות, הדק אלקטרומכני למוקשים ימיים, מכשיר להדפסות ליטוגרפיה, סכין לציד לווייתנים, מפלג (דיסטריביוטר) וקרבורטור למנוע בעירה פנימית ועוד.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בגרמניה לרוזה וליפמן מרכוס, איש עסקים וראש הקהילה היהודית בעיירה מלכין. בילדותו שימש שוליה במקצוע המכונאות בעיירתו, בגיל 14 עבר להמבורג וכעבור שלוש שנים לברלין שם קיבל הכשרה בבית המלאכה שהוקם על ידי סימנס והלסקה.
בשנת 1851, בהיותו כבן עשרים המציא המצאה ראשונה בשטח האלחוט עבורה זכה בפרס מהממשלה הגרמנית. בשנת 1852 עבר לאוסטריה. בתחילה עבד עבור חברה למכניקה, אחר עבור המכון המלכותי לפיזיקה ולאחר מכן עבור המכון הגאולוגי המלכותי. בשנת 1856 פתח בית מלאכה עצמאי להנדסת מכשור.
בשנת 1867 קיבל מדליית כסף להמצאה שהוצגה בתערוכה העולמית שנערכה בפריז ובשנת 1870 התקין מנוע בעירה פנימית על גבי עגלת יד והניע אותה בעזרת דלק. כשניסה את רכבו החדש ברחובות וינה חולל מהומה לא קטנה וניצל רק הודות להתערבותם של ידידים במשטרה המקומית. מרכוס היה האדם הראשון שהניע כלי תחבורה בעזרת בנזין. בין השנים 1870 - 1879 התמקד בפיתוחים בנושאי נורות חשמל. בשנים אלה פיתח בשותפות עם נציגות אדיסון באוסטריה נורת להט חדשנית אמינה ששימשה בהצלחה בחלק ממסילות הרכבת של אוסטריה. בשנת 1873 יצרה חברת Siegel האוסטרית מנוע שתי פעימות על פי שרטוטיו של מרכוס.
בשנת 1887 החל בשיתוף פעולה עם החברה המוראבית Märky, Bromovsky & Schulz שייצרה מכוניות עם מנוע בעירה פנימית בעל שתי פעימות, ולאחר שפג תוקף הפטנט של מנוע ארבע פעימות, ייצרה היזמות גם מכוניות עם מנוע בעל ארבע פעימות. בשנת 1889 המיזם בנה את Second Marcus Car, הדגם השני של מרכוס בעל צילינדר אחד עם ארבע פעימות. דגם זה של מכוניתו המכונה Marcuswagen נמצא במוזיאון לטכנולוגיה בווינה (Technisches Museum Wien).
בשנת 1890 העביר מרכוס את בית המלאכה למקום חדש והתרכז בפיתוח אמצעי ירי לצבא האוסטרי. הוא נפטר באוסטריה ב-1 ביולי 1898 ונקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי היטלדורף בווינה. עד מותו, החזיק מרכוס ב-131 פטנטים שנרשמו ב-16 ארצות. הוא לא תבע פטנט לגבי מכונית מונעת, אולם האגודה האמריקאית להנדסת מכונות (ASME) הכירה בו רשמית כממציא המכונית[1]. בהודעת הפטירה שלו בעיתון הווינאי Wiener Tagblatt צוין שנורת ליבון מבוססת ספירט, הייתה ההמצאה החשובה ביותר שלו.
לאחר מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1910 ביקשה ההתאחדות הגרמנית של בתי החרושת למכוניות להתקין לוח זיכרון בחזית הבית שבו נולד, אך בעל הבית סירב עקב יהדותו של מרכוס. בשנת 1938, לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה, החלו הנאצים בהשמדת רוב המסמכים הנוגעים למרכוס בניסיון להסתיר את העובדה שהמצאת המכונית שלו הקדימה את דיימלר בנץ הגרמנית. קברו של מרכוס חולל, ופסלו בחזית בנין הטכניון של וינה הוסר. דגם המכונית שלו שהוצג במוזיאון הטכנולוגי בווינה, הוסתר בידי עובדי המוזיאון וכך שרד עד ימינו.
ביובל החמישים למותו הועברו עצמותיו לקבר מכובד בבית הקברות המרכזי בווינה וגם פסלו הוצב מחדש.
חברת מרצדס-בנץ ממשיכה את השכתוב הנאצי של ההיסטוריה ובמוזיאון שלה בשטוטגרט מציגים למבקרים את בנץ כראשון שהמציא את מנוע הבנזין ב-1885, אף על פי שמרכוס היה הראשון שעשה זאת כבר ב-1870[1].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר על זיגפריד מרכוס (מאורכב בארכיון האינטרנט)
- אושי דרמן, אוטו מרכוס: הגאון היהודי שהמציא את המכונית ונמחק על ידי הנאצים, בלוג באתר אנו – מוזיאון העם היהודי, יוני 2019
- זיגפריד מרכוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3
בית התפוצות, הגאון היהודי שהמציא את המכונית ונמחק על ידי הנאצים, באתר הארץ, 4 ביוני 2019
