זולטאן הורבאט (היסטוריון)
 | |
| לידה |
25 באוקטובר 1900 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
15 בנובמבר 1967 (בגיל 67) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| בן או בת זוג |
מרתה שארקזי |
  | |
זולטאן הורבאט (בהונגרית: Horváth Zoltán; 25 באוקטובר 1900, בודפשט – 15 בנובמבר 1967, בודפשט) היה עיתונאי, מתרגם, היסטוריון יהודי-הונגרי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זולטאן הורבאט נולד במשפחה יהודית כבנם של גזה הורבאט (1863-1925),[1] מנכ"ל "כרוז החדשות הטלפוני" ושל פאולינה מורטון.[2] (מטרתו של כרוז החדשות הטלפוני הייתה מתן שירות חדשות המהיר ביותר שניתן היה אז להעלות על הדעת, כך שניתן היה לשמוע חדשות בטלפון שנקראו לתוך מיקרופון בודד בו זמנית בכמה חלקים שונים של העיר בודפשט). ב-1916 הפך זולטאן הורבאט לחבר ב"איגוד הלאומי של הפקידים" וחבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית. בחודש דצמבר 1919 היגר לווינה והצטרף ל"קבוצה אור" (Világosság-csoport).
הוא חזר להונגריה במהלך שנות ה-20, התחתן עם מרתה מולנר (אחרי גירושיהם מרתה שארקזי), בתם של הסופר פרנץ מולנר והעיתונאית מרגיט וסי (בתו של העיתונאי יוז'ף וסי), ב-21 במרץ 1926.[3] בנם, אדם הורבאט, נולד ב-1930. מאוחר יותר התגרשו ומרתה הפכה לאשתו של הסופר היהודי-הונגרי ג'ורג' שארקזי שניספה לאחר מכן בשואה.
זולטן הורבאט עבד אז כעיתונאי וכמתרגם (תרגם להונגרית את יצירותיהם של שטפן צווייג, קונרד פרדיננד מאייר, אריך קסטנר) ובמקביל הקדיש את זמנו לכתיבת יצירות היסטוריות. הוא היה העורך של סדרת הרומנים הקלאסיים של "הוצאת הספרים גריל" (Grill Könyvkiadó). בין השנים 1938–1941 התגורר בצרפת. הוא חזר לבודפשט ב-1942, שם היה כתב חיצוני (פרילנס) בעיתון נפסבה, כי בשל יהדותו אסור היה להעסיקו כשכיר, והצליח לשרוד את השואה, משנת 1945 עמד בראש מדור מדיניות החוץ של העיתון.
אחרי מלחמת העולם השנייה הצטרף למנהיגות הלאומית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ונאם נאום אישום ותביעה פוליטי בשם המפלגה במשפט פושע המלחמה בלה אימרדי, שר האוצר הימני קיצוני ואנטישמי של ממשלת הונגריה שהוצא להורג לאחר מכן. מ-1947 עבד כעורך הראשי של העיתון "אור". ב-1948 מילא תפקיד חשוב באיחוד שתי מפלגות הפועלים ונבחר לחבר ההנהלה המרכזית של ה-MDP בקונגרס המאחד. עד מהרה מונה לעורך הראשי של נפסבה. הוא נעצר באשמות מפוברקות ב-1949 ונשלח לכלא, ממנו שוחרר בקיץ 1956. לאחר מכן הפך שוב לעורך הראשי של נפסבה עד פרישתו ב-1 בנובמבר 1956. לאחר מכן עסק רק בהיסטוריוגרפיה.
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לקסיקון לתולדות העולם (עם ג'רג' פראגי 1942)
- מלינקולן ועד רוזוולט. כיצד הפכה ארצות הברית למעצמה עולמית (תרגום עבודתו של מקס זילברשמידט עם בלה רייצר, 1943)
- איך נבחן העם ההונגרי? (1945)
- המדיניות של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (1946)
- תחילת המאה ה-20 ההונגרית. תולדות הדור השני של הרפורמות 1896–1914 (1961, גם בגרמנית);
- לאסלו טלקי, 1810–1861 (ביוגרפיה 1964)
- ספרות והיסטוריה (1968)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Halotti bejegyzése a Budapest V. ker. polgári halotti akv. 210/1925. folyószáma alatt".
- ^ "Házasságkötési bejegyzésük a Budapest VII. ker. polgári házassági akv. 32/1895. folyószáma alatt".
- ^ Budapest V. ker. állami házassági akv. 175/1926. folyószám.