זאסטוונה
| |||
מדינה | אוקראינה | ||
---|---|---|---|
אובלסט | צ'רנוביץ | ||
חבל ארץ | בוקובינה | ||
תאריך ייסוד | 1589 (נזכרת לראשונה) | ||
שטח | 9 קמ"ר | ||
גובה | 236 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 7,807 (2021) | ||
קואורדינטות | 48°31′N 25°51′E / 48.517°N 25.850°E | ||
אזור זמן | UTC +2 | ||
https://zmr.gov.ua/ | |||
זאסטוונה או זסטבנה (באוקראינית: Заставна בגרמנית וברומנית: Zastavna) היא עיר במחוז צ'רנוביץ באוקראינה. בעבר בצפון בוקובינה. ממוקמת כ-30 קילומטר צפונית לבירת המחוז צ'רנוביץ. בעלת אוכלוסייה של 8,866 נפש (2001).
העיר נזכרת בפעם הראשונה בשנת 1589. מקור השם מהמילה האוקראינית Заставна שמשמעותה "שער".
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקהילה היהודית של זאסטוונה השתייכו מלבד יהודי העיירה, יהודים מ-29 כפרים הסובבים את העיר. בין מלחמות העולם חיו בזאסטוונה כ-650 יהודים – כשמינית מאוכלוסייתה.[1]
ליהודים הייתה חשיבות כלכלית, למרות היותם מיעוט באוכלוסייה האוקראינית באזור. הם התפרנסו מחקלאות, מהפעלת טחנות קמח, ממסחר בתבואה וממסחר זעיר. כמעט כל האחוזות היו בבעלות יהודית. כמו כן מפעל הסוכר, האלכוהול וטחנת הקמח היו בבעלות של יהודים.
בעיירה היו מוסדות יהודים: "תלמוד תורה", מוסד ויצו, מוסדות ציוניים. ההשפעה הניכרת של היהודים הגיעה לשיאה בבחירתו של זיגמונד וויסגלס (Siegmund Weissglass ) ציוני ידוע, לראש העיר היהודי הראשון והיחידי.
בית ספר יהודי נפתח על ידי קבוצת גבירים בראשות אמיל שכט (Emil Schecht) מי ששימש במשך זמן רב גם כסגן ראש העיר.
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב- 1914, עזבו רוב יהודי העיר לווינה, רובם חזרו לאחר המלחמה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה עם קריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית, עברה זאסטוונה לשלטון רומני כחלק מאיחוד בוקובינה עם רומניה במסגרת "רומניה הגדולה".
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב סופחה זסטוונה, ביוני 1940 עם כל צפון בוקובינה, לברית-המועצות. הסובייטים הגלו לסיביר משפחות יהודיות אמידות ופעילים ציונים ומשפחותיהם. מוסדות הקהילה היהודיים ובתי העסק נסגרו, והסחורות הוחרמו.
ביוני 1941 כבשו את זאסטוונה כוחות גרמניים ורומניים. היהודים רוכזו בגטו סגור. חיילים מיחידות גרמניות ורומניות רצחו סמוך לכיבוש כמעט את כל היהודים ביישובים הסמוכים לזאסטוונה, ורק מעטים מהם הצליחו לברוח לגטו שלה. גברים יהודים נשלחו לעבודות כפייה, נתפסו בני ערובה יהודים, חופש התנועה של היהודים הוגבל, והם הצטוו לשאת טלאי צהוב.
ב-14-13 באוקטובר 1941 גורשו יהודי הגטו לטרנסניסטריה. במהלך הצעדה לאדינטי (Edineti) שבבסרביה (Bessarabia) מתו רבים. בטרנסניסטריה פוזרו היהודים מזאסטוונה בכמה מחנות וגטאות: אובודובקה (Obodovka), ברשד (Bershad), טולצ'ין (Tulchin) וימפול (Yampol). רק מעטים מיהודי העיר והסביבה (כעשירית מהמגורשים) שרדו את השואה ואת רדיפות הנאצים והרומנים.[1]
תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
תמונת הבית הכנסת הגדול
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של זאסטוונה
- זסטוונה (Zastavna), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- זסטוונה (באנגלית), באתר My Shtetl
- ד"ר הוגו גולד הפרק זסטוונה בספר History of the jews in Bukovina (אנגלית), כפי שסופר על ידי יעקב שטנצלר והדר יוסף, הוצאת עולמנו 1962
- זסטבנה בספר "שואת יהודי צפון בוקובינה", בהוצאת הארגון העולמי של יהודי בוקובינה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 זסטוונה (Zastavna) | האנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם